האבסורד הגדול של הפגישות הראשונות: הרשימו שנשאר גם הרבה הרבה אחרי

אחד הדברים היותר מפחידים שאנחנו נתקלות בהם לפני, במהלך ואחרי הפגישה הראשונה - הוא המחשבות על איך זה יהיה, האם הוא מתאים לי, מה אני אגיד, איך הוא יגיב אליי, האם נרצה להמשיך, האם הפעם זה יתברג וכדומה. 

הפגישה הראשונה היא אולי הפגישה הכי קובעת, אבל מעטות מאיתנו עושות שם עבודת נפש אמיתית עם עצמן. רובנו פשוט נותנות לגלים לסחוף אותן אל הים המחשבתי הסוער, גם כשזה אומר להיתקע בלב הים למשך היממה הבאה. 

מה שנוראי במחשבות האלה הוא העובדה שהן מקרקעות אותנו אל אזור הנוחות שלנו, ומשאירות אותנו שם - לעתים למשך שנים... 

מתי ייגמר הלופ הזה, ואיך? האם את באמת רוצה להמשיך להתבוסס ברחמים עצמיים על איך שהפגישה הראשונה החלה או על איך שהיא נגמרה, על מה שהבחור אמר או לא אמר, על איך הוא התנהג ואיך את הגבת אליו?

האבסורד הגדול של הפגישות הראשונות הוא לא הרשימו הנקודתי שנוצר אצלנו מהמשודך, אלא הרשימו שנשאר גם הרבה הרבה אחרי שהוא יוצא מחיינו, וממשיך בדרכו בלעדינו. 

איך אפשר להכיר עולם שלם בפגישה אחת?

אני שומעת על המון (!) רווקות שנשברות מהפגישות הראשונות, עד כדי כך שהן לא מוצאות בהן את הכוח להמשיך להיפגש. 

ונשאלת השאלה - למה בעצם?

האם כל כך קל להרוס את מבצר האמונה המוגן שבנית בתוכך במשך שנים, רק על ידי כמה מילים או התנהגות כזו או אחרת שאינה לרוחך?

לאחרונה פגשתי ברווקה שסיפרה לי על פחד גדול מאוד לפני ובמהלך הפגישות הראשונות. 

אותה בחורה נרשמה לסדנת ההעצמה לרווקות שזכיתי ב"ה להעביר ב'קמפוס היהודי של הידברות', ובשיחה אישית יותר עמה הבנתי דבר מה עקרוני וחשוב, שחלקנו נוטות לשכוח בשלב כזה או אחר בשידוכים: הפגישה הראשונה היא התחלה, היא לא משקפת שום דבר. היא לא אומרת שום דבר עלייך או על האדם שמולך, משום שלפנייך יושב אדם שלם. עולם. 

איך אפשר להכיר עולם שלם בפגישה אחת?

תעצמי לרגע את העיניים ותחשבי על המשודך במושגים של העולם שהקיף אותך כשאך התחלת לגלות אותו, בילדותך. כמה גירויים, כמה דברים מעניינים, כמה מראות שהחושים לא מספיקים 'לעכל', ואיזו התרגשות... 

מה ההבדל בין הסתכלות להתבוננות בשידוכים?

רק ככה אפשר להסביר לך את זה. 

פגישה ראשונה היא הפעולה הפשוטה שעשית כילדה עם עפעפי העיניים שלך, כשלמדת לפתוח ולסגור אותן מבלי להשקיע מאמץ מעבר לכך. ההבדל בין הפגישה הראשונה לפגישות שיבואו אחריה כמוהו כהבדל בין הסתכלות להתבוננות. 

את יכולה להסתכל שעות על דבר מה, אבל לא באמת להבין (מלשון התבוננות) את המשמעות העמוקה מני ים שלו. ומכאן שההתבוננות חשובה פי כמה יותר מאשר ההסתכלות בעצמה. 

בפגישה הראשונה את מסתכלת בלבד. גם אם הפגישה תארך ותימשך כמה שעות, לא תצליחי להתבונן באמת כי התבוננות היא גם לשון בניה. בשביל להתבונן באמת את צריכה להצטייד בכלים ולבנות נדבך אחר נדבך של הסתכלויות. 

ההסתכלויות הללו הן לא סתם. 

אל תתעכבי על מי שלכתחילה מסיט את מבטו ממך

תסכימי איתי שגם כדי להסתכל צריכים סבלנות, אהבה, פתיחות, יכולת הכלה ועוד... אדם שמסיט פניו ומסרב להסתכל, זה אדם שלא משנה כמה פעמים נשכנע אותו שמה שעומד מולו הוא יצירת מופת - הוא פשוט לא יראה את זה. 

אל תתעכבי על מי שלכתחילה מסיט את מבטו ממך, על מי שלכתחילה לא מוכן להסתכל בך (ואני לא מדברת על שמירת עיניים כמניע) - ולא משנה אם זה קורה לפני, במהלך או אחרי הפגישה ביניכם. 

אותה חברה שפכה באוזניי את כאבה על כך שלאחרונה הוצעה לה הצעה שנשמעה לה מתאימה ביותר, אבל הבחור - ככל הנראה אחרי 'בירורים' שטרח לעשות - דחה אותה. "לפחות אם הוא היה מסכים להיפגש איתי פגישה אחת..", היא כמעט בכתה באוזניי, ולא משום הפספוס שהיא חשה באותם רגעים, אלא משום הפגיעה הצורבת והבלתי ניתנת לתפישה, בכבודה. 

כאב לה ובצדק, שבחור זר פוסל אותה מבלי לתת צ'אנס, ולו הקטן ביותר, להעמיק אל תוך נפשה פנימה, ולנסות להכיר אותה באמת. 

אלפי בנות מלך אחרות - מתבוססות כעת באותה נקודה בדיוק

גברים, מה קורה לכם? איפה הלב שלכם נמצא, אם הוא לא בפלומת ידו של הקב"ה? והרי כתוב ש'רחמנא ליבא בעי', הקב"ה רוצה את הלב שלכם. איפה הוא??? איפה אתם, ואיך זה שאתם מרשים לעצמכם ללחוץ על הדק השלילה כל כך בקלות?

כל שנותר לי באותה שיחה הוא לכאוב את הכאב ביחד עם חברתי היקרה למסע, אך באותם רגעים לא יכולתי שלא לחשוב על עשרות, מאות ואלפי בנות מלך אחרות שמתבוססות כעת באותה נקודה בדיוק. 

מה אני כבר יכולה להגיד לה, להן? אז לצד העצבות, יש כמובן גם שמחה מאוד גדולה על כך שהיא לא נפגשה איתו. כי את יודעת מה, ט' יקרה, מי שלא רואה בך את היופי כבר בעצם ההצעה, לא יראה אותו גם אם תתחתנו ותחיו ב'אושר ועושר'!

תזכרי שגם הבניין הגבוה ביותר, מתחיל מהלבנה הראשונה. מבסיס טוב. וזו אמורה להיות נחמנתו בעוניינו.

כי את אולי ענייה עכשיו משום שהוא דחה אותך עוד לפני שראה אותך. אבל מי שעני באמת מבין שניכם - זה הוא בעצמו. את עשירה! את עשירה ולו רק משום שאת מוכנה להסתכל, את מוכנה לתת צ'אנס לבניה, להתבוננות. וזו הגבורה האמיתית - לדעת להרפות, ולתת להשם לנהל את העניינים, כי ממילא הוא היחידי שעושה כאן משהו כדי לקדם אותנו אל מי ששלנו.

לפנייה לכותבת יש לפנות במייל shira@htv.co.il