מיומנה של כלה טרייה: כמה קשה זה כבר אמור להיות - למצוא אולם נורמלי?

אז סוף סוף זה קורה, אחרי שנים של המתנה, תפילות, סגולות ומה לא. 

אני כלה. 

בדיוק כמו שרציתי, בדיוק כמו שכיוונתי, בדיוק כמו שראיתי לעיני רוחי. 

שמחה גדולה, ומתחילים בסידורים... 

כל הכלות שהתחתנו לפניי במהלך השנים אמרו לי שהתקופה הזו הולכת להיות אינטנסיבית ולחוצה, אבל אני הפטרתי 'יהיה בסדר'. כאילו, כמה קשה זה כבר אמור להיות? אז זהו, שרק מי שעוברת את זה מסוגלת להבין את הניואנסים שבחיפושים אחר האולם המושלם, השמלה המושלמת, התקליטן המושלם ואפילו הכפתור הרזרבי בשמלה - למקרה ש... 

תרצי או לא תרצי - את חושבת פשוט על הכל, אבל במקרה שלי - האופייני כל כך לטיפוס נונשלנטי במיוחד, את מוצאת את עצמך משאירה את זה בגבולות המחשבה בלבד. 

רק כשנכנסתי לעובי הקורה - הבנתי את הטעות המרה שלי

"נו, איפה אתם מתחתנים?", זו בערך השאלה הראשונה שהותירה אותי פעורת פה וכמובן - מחוסרת תשובה. "כמה קשה זה כבר אמור להיות לסגור אולם", חשבתי. "קטן עליי, אני מתקתקת את זה".

ובאמת, מה כבר אמור להיות קשה כל כך בבחירת אולם? באים, מתרשמים, טועמים וחסל...הצ'קים לסל. או לחבית. 

אבל רק כשנכנסתי לעובי הקורה - הבנתי את הטעות המרה שלי. 

האולם הוא הכי חשוב, ודווקא שם את ממש לא רוצה לחכות למה שיישאר. כי את מבינה, אנשים לא מחכים לרגע האחרון בשביל לסגור אולם. אנשים משריינים אולם שנה וחצי-שנתיים מראש. תאמיני או לא, אבל זה בדיוק מה שקורה בשטח. 

אז התחלנו עם הטלפונים... 

בהתחלה, לא ידענו מתי בדיוק אנחנו מתכוונים להתחתן: חורף, קיץ, סתו או אביב - לא ממש התעמקנו בזה. אבל כשעברנו על לוח השנה, הבנו שיש תאריך אחד שהוא מאוד סימבולי עבור שנינו, ובחרנו בו. 

וכאן התחילה הבעיה הגדולה, אך כפי שאנו עתידים לגלות בהמשך - לא העיקרית. 

"זה פשוט לא כלכלי להם חתונה של 300 מוזמנים"

התקשרנו ללמעלה מ-30 אולמות באזור הצפון והמרכז, ומכולם שמענו את אותו 'תקליט': המשפט הפותח ששאל באיזה אירוע מדובר, ובכמה מוזמנים. ככל שקיבלנו תשובות שליליות, כך עלה והתגבר החשד שלי שזה פשוט לא ייתכן, שחייבת להיות כאן איזו קנוניה שעומדת מאחורי המפלצת הענקית הזו. הרי לא הגיוני שכל האולמות תפוסים בתאריך הזה. בכל זאת מדובר בעוד שמונה חודשים מהיום...

ואז זה הבזיק בי. "אני יודעת למה הכל תפוס", פניתי לחתני ואמרתי לו, אחרי שיצאנו בבושת פנים מאולם שנורא רציתי. הייתי סוגרת במקום אלמלא בעל האולם הסתכל ביומן 'בשנית' וקלט פתאום שהיום הזה בכל זאת תפוס, למרות שבטלפון הוא אמר שלא. "זה פשוט לא כלכלי להם חתונה של 300 מוזמנים, בחודש הכי יקר בשנה. אם תהיה להם אפשרות לסגור אולם עם 600 ואלף מוזמנים, למה שהם יסתפקו בנו?". 

אבל זו, כמו שאמרתי, לא הייתה הבעיה העיקרית שבה נתקלנו. 

בהמשך גילינו שאולמות רבים כלל לא מחזיקים הכשרים מהודרים, ועבור מי שמקפיד על הנושא - זו בעיה להשתמש בכלים, אפילו אם מדובר במנות בד"ץ. בבדיקה שעשה חתני מול הרב שלו התברר כי גם אם מביאים משגיח חיצוני שיפקח על הנעשה באותו ערב במטבח, וגם אם דואגים לסרוויס מלא (דבר שמן הסתם יעלה לא מעט כסף וינפח את ההוצאות הגדולות ממילא) - זה עדיין לא פוטר אותנו מסוגיית התנורים שבהם נאפו ובושלו דברים בכשרות לא מהודרת. 

בקיצור, סלט... 

איזה תיבול הוספנו לו, ומה הוחלט לבסוף? את זה אני מזמינה אתכם לקרוא בפרק הבא של הסדרה.