קווים משותפים לדמותם של המן והיטלר

גזירת המן 'להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים' היא גזירה חסרת תקדים היסטורי, לא היתה כמוה מימות עולם, בגלויות ישראל בעמים - היו גזירות לחץ והשפלה וגם הרג מזדמן, היו כיבושים רוויים בדם, וגם גירושים שמבוססים על שלילת זכות הקיום הטריטוריאלי, אבל לא עד כדי השמדה טוטאלית. גזירת השמדה אף ללא רקע דתי, לא מצאנו פרט לגזירת המן - שהמהדורה השניה שלה היתה על ידי הצורר הנאצי בשנות השואה שכפי שאמרו (ויש לכך אסמכתאות) - היה אף הוא זרע עמלק, אכן קו משותף לשתיהן.

אפשר לומר שגזירת המן היתה גזירה אנטישמית טהורה. כשישנם מאבקים על אדמה ומולדת גם אם הם נסחפים לשנאה זה עדיין אנושי במובן מסויים. כשישנה שנאה על רקע דתי – זה מעיד על חוסר פלורליזם ופנאטיות קיצונית שאינה בוחלת בשום אמצעי, אבל השמדת עם ללא סיבה של יריבות היא האנטישמיות במירעה...

את הרעיון הזה המציא עמלק. כשהוא בא להלחם בעם ישראל לא היה לו סכסוך איתם, כשהמן בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן בכל מדינות מלכות אחשוורוש – זו שנאה תהומית ואי הכרה בזכות הקיום. המדד של 'שוה להניחם' או 'אין שוה להניחם' – הוא יחס לבני אדם כאל חפצים ולכן בהקדמת ההנחה שאין הם בגדר 'אדם' – אם כן ההשמדה שלהם מתקבלת על הדעת ועל המצפון...

קשה להאמין שגישה כזו יכולה להתקיים בעולם הנאור, אבל האומה הגרמנית הנאורה והמשכילה הוכיחה זאת... כהמשך וכשלב נוסף אמרה הגירסה הנאצית - כי היהודים מקלקלים את צורת המין האנושי, ומן החובה להשמידם לתועלת האנושות… כמובן בטרם חיסולם יש להפיק מהם את המקסימום.

זכות הקיום האנושית למי?

לכשנעמיק קצת יותר, לשיטת עמלק – אדם הוא מי שנושא את עליונות ההצלחה - המוצלח והמצליח, החכם והתכסיסן  'ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו ואת אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על כל השרים ועבדי המלך...' מי שהצליח להפיק את המקסימום, ומי שיכול לסייע בכך במובן הלאומי הוא בר תועלת וזכות קיום.

ושוב במהדורתה המודרנית גורסת השיטה ה'ארית', כי לא רק שהגזע העליון הוא הנעלה אלא שגם בו עצמו יש לסנן את הפגועים ולשחרר את העולם מנוכחותם המכבידה – שלא לומר המסוכנת, להמשך השבחת הגזע. לעומת זאת הגישה היהודית שונה מן הקצה אל הקצה, אם יש מי שהביא לעולם את ההומאניזם זו היהדות. מהו אדם? ומיהו אדם? מה היא ההגדרה המבדילה בין חיי אדם לחיים של בעלי חיים?

במושכל ראשון נראה לתלות את החילוק העיקרי בעובדה שהאדם בעל שכל. אם נקבל את ההנחה הזו נתקדם הלאה להסיק כי ככל שהינו יותר בעל שכל הוא 'יותר אדם' ויותר בעל זכות קיום. זקן חולה אלצהיימר הריהו חלילה כבעל חי ופחות ממנו. ילד פגוע על אחת כמה וכמה (הוא מעולם לא תרם למשק.) וכמו כן מי שיכול יותר להביא תועלת למדינה / לחברה - הוא בעל זכות הקיום. אין זו משנתה של תורת ישראל! אדרבה, ככל שאדם יותר חסר ישע - יש אליו יחס יותר מתחשב.

ההגדרה התלמודית 'אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם' מעוררת תמיהה. אחד ההסברים לכך הוא הנאמר: 'ויברא את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו' – מהו צלם אלקים שבאדם? החפץ חיים, שאחד מספריו הידועים מוקדש כולו כשמו ל'אהבת חסד', קובע שם בפרק ב' - כי צלם אלקים מתבטא באדם במידת החסד וההטבה לזולת.

עמלק הוא האנטי תיזה להטבה ונתינה, כאמור עמלק כפי שהוא מתגלם בגרמניה - 'מזנב את הנחשלים' גם באומתו, וכפי שמצאנו באותה אומה ארורה זו, שיחד עם תורת הגזע שהולידה את השמדת העם היהודי ברצח אידאולוגי - קבעה את הגישה כי האוכלוסיה הפגועה והסיעודית אינה בת זכות קיום.

אולם לא רק אומת עמלק דגלה בגישה זו, אם כי אולי הקצינה אותה. בסדום – קבעו החוקים הנוקשים עונשים חמורים על מכניסי אורחים ועל הטבת חינם. גם אלכסנדר מוקדון לא עודד גישה סוציאלית והומאנית. אולם הדגל של הגישה הזו נישא בידי עמלק מהמן ועד גרמניה הנאצית. וכשאנו מדברים על מחיית עמלק – היינו בראש וראשונה מחיית הגישה הזו, שהביאה לעולם אכזריות ורצח.

מיותר לציין לאור האמור את משמעותן הנפלאה של מצוות היום משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, ובמיוחד את הוראתו של הרמב"ם כי 'מוטב להרבות במתנות לאביונים ממשלוח מנות – כי המשמח לב האומללים הללו דומה לשכינה...' – הגישה האוהבת והחומלת לאומללים היא מימוש של צלם אלקים שבאדם – מי שמצטרף אליה דומה לשכינה והוא הזכאי לתואר אדם ברמה הגבוהה ביותר.