לא נשכח! לא נסלח! לא נחזור על טעויות!

השבת נקראת "שבת זכור", וזאת משום שלאחר קריאת פרשת השבוע "פרשת ויקרא" (ויקרא א', א') אנו קוראים שלושה פסוקים מסוף פרשת "כי תצא" המתחילים במילים: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כ"ה, י"ז-י"ט).

ולמדונו חז"ל הקדושים (ספרא בחוקותי פרשה א' פ"א) "זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבך? כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמורה, מה אני מקיים זכור? שתהיה שונה בפיך".

בניגוד לקריאת התורה הקבועה מידי שבת, בקריאת פרשת זכור אנו מחויבים מהתורה לדעת רוב הפוסקים (חזון עובדיה פורים עמ' ג'), מה שמחייב כל גבר, ולחלק מהדעות גם כל אישה, להשתתף בקריאת התורה בשבת זו, ולהאזין לתזכורת בדבר מלחמתו של עמלק בישראל.

וכאן נשאלת השאלה, מדוע בוער כל כך לזכור מעשה ישן כל כך? הלא מדובר במשהו שלא ניתן להצביע בחיי היום יום על השפעתו לכאורה? הרי יכולנו "לשכוח" אותה מלחמה ארורה ולנהל את סדר יומנו לא פחות טוב ואולי אף יותר ללא זכרה של מלחמות היסטורית נוספת? ובכלל, הלא עמלק לא ניצח באותה מלחמה, עם ישראל הביס אותו ושלחו לנפשו מוכה חבול ופצוע, מה אם כן בוער כל כך להזכיר את שמו לדיראון עולם.

חמורים עוד יותר הם דברי המדרש (תהלים שוחר טוב צ"ז, א') "ללמדך שאין בעולם גילה כל זמן שמלכות אדום קיימת, ואין השם שלם ואין הכיסא שלם". ומפורש ברש"י (ישעיהו י"ב, ב') "אין הכיסא שלם ואין השם שלם עד שתהא מלחמה לה' בעמלק".

מה בוער פה? מה איום כל כך בעמלק בכלל ובמלחמה זו בפרט?

התשובה לכך מפעימה, מחכימה, מעוררת ומלמדת לחיי היום יום שלנו.

עמלק לא ניצח במלחמה. עמלק "בסך הכל" ניסה לפגוע בעם ישראל, ניסה - אבל לא הצליח. אבל יש משהו אחד שעמלק עם כל ההפסד שלו "כן" הצליח לעשות."אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים" (דברים כ"ה, י"ח).

בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא ג', י') וברש"י במקום מובא ההסבר הבא:

בריכה מלאה מים רותחים הטילה את חיתתה על כל בני הסביבה, כולם ידעו שקפיצה לבריכה זו כמוה כהתאבדות. והנה הגיע אדם אשר למרות האזהרות וההפצרות קפץ לבריכה, נכווה ומיהר להסתלק ממנה בבושת פנים. הוא הפסיד במערכה מול הבריכה, אולם בעיני ההמון, הבריכה כבר לא היתה לוהטת כל כך, בעיניהם היא כבר הצטננה מהיחס הלוהט אותו העניקו לה עד כה.

עם ישראל יצא ממצרים, וכל העולם שהיה עד לקריעת ים סוף ולייתר הניסים עמד נפעם ונרגש, ומעל הכל חיל ובהלה אחזו בהם.

"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (שמות פרק ט:ו, י"ד-ט"ז).

עמלק היה הראשון שקפץ למים הלוהטים הללו, הוא אמנם נכווה, אך במקביל הוא הצליח לצנן את חומה של הבריכה בעיני ההמון. ועל כך לא יכופר לו!

ומדוע?

כי כל מה שקרה לאחר מכן לעם ישראל במלחמות הארץ, היה תוצאה ישירה של אותה התקררות. וכל מה שגרם לאי מי לאיים במלחמה על ישראל או אפילו שלא לחשוש מהעם כפי שבאמת היה ראוי, הכל נזקף לחובתו של עמלק.

וכאן מגיעה התובנה הגדולה.

המלחמה האמיתית היא לא מול אלו שמנסים לפגוע בך, אלא מול הראשון שהראה להם שניתן לעשות זאת ולהישאר בחיים.

ה' יתברך שהועיד לעם ישראל חיי שקט ושלווה, לא אבה לסלוח לראשון שהפך את חיי השקט הללו לניתנים לשינוי. כך שגם הגדולים והקשים שבשונאינו, שאף באו וניהלו מלחמות ובחלקן גם גרמו לנו לאבדות, לא יספגו את הזעם והכעס של ה' יתברך כמו עמלק.

זה נכון לחיינו, זה נכון לאורחותינו הגשמיים, אך בעיקר לרוחניים. הראשון שמזלזל בחוסן הנפשי שלך, הוא הנזק האמיתי ביותר שלך. הראשון שמקרר את הפחד שלך מהתמכרות או ממידה מגונה, הוא אותו אחד שהוביל אותך להשתעבד אליה. והראשון שמנסה לצנן את התלהבותך מחיי הרוח ומהרוחניות, הוא הראשון שעליך למחוק מרשימת אנשי הקשר שלך.

כי העמלק הקטן שמסתתר בכל פינה ושאורב לנו בכל צומת, הוא הרס החיים הגדול ביותר שלנו. האויבים הגדולים והלוחמים האכזריים – הם "בסך הכל" אלו שפרצו לדלת פתוחה, דלת שנפתחה על ידי אותו עמלק קטן.

זו הסיבה שאסור לשכוח את מלחמת עמלק, כי שכחה של מלחמה זו נובעת מזלזול בכוחה של התקררות קטנה, כאשר בעצם היא זו שסוחפת את האדם ומעמידה אותו "כבר מהיום" על עמוד הקלון.

את שורש הנפילה בפני אותו עמלק קטן מסבירים חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, מסכתא דעמלק פ"א) "אין רפידים אלא רפיון ידיים, לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה לכך בא שונא עליהם, לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידיים מן התורה".

ללמדך, שהתרופה והמקור ההצלחה מכל עמלק ושמירה ממנו, היא התורה הקדושה בלבד. בקדושתה ובהנחיותיה היא מעניקה לך את הזכות להבין "מראש" עד כמה מסוכן "זה הקטן" שלא גדול יהיה, ועד כמה יש לשמור מרחק גם מחרק כאשר הוא מלווה בווירוס מסוכן.

בהצלחה רבה לכולנו בזן נערץ נוסף של מבחני החיים.