כל אחד יכול להיות כמו משה רבנו. אבל איך?

קראתי מדרש מפעים, שאי אפשר שלא לשתף בו.

באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה (של משה רבינו) מתוך גופו. אמר לה: בתי, ק"כ שנה קצבתיך היותך בגופו של משה, עכשיו הגיע קצך לצאת, צאי, אל תאחרי.

אמרה לפניו, רבש"ע, יודעת אני שאתה אלוק כל הרוחות... ואתה נתתני בגופו של משה... ועכשיו, יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה? לכן, אני אוהבת אותו, ואיני רוצה לצאת ממנו!

אמר לה הקב"ה: נשמה, צאי אל תאחרי, ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים, ואני מושיבך תחת כסא כבודי...

אמרה לפניו: בבקשה ממך, תניחני בגופו של משה. באותה שעה נשקו הקב"ה, ונטל נשמתו בנשיקת פה.

*  *  *

בערב היתה הרצאה בבית חמים של השכנה. בפינה היה קפה, טרמוס, תה לנשים העמלות שנכנסו כדי להתחמם ולשוחח יחד לקראת ימי הפורים, בהנחייתה של מרצה חביבה. "כשראיתי את המדרש על פטירתו של משה, זלגו עיני דמעות", וגם עכשיו נצנצה אחת חשודה בעינה של גב' קראוס הרגישה, "הרבה זמן חשבתי על המדרגה העצומה שזכה, ומשהו בי אמר: "מתחשק לי, גם"...

מישהי העירה: "את יודעת שכתוב שכל אדם יכול להיות כמשה רבינו".

אחרת הסתייגה. "שמעתי שזה לא ממש כפשוטו". ידידה צעירה אמרה: "המורה שלי הסבירה על זה משהו, שכחתי". והרביעית, התנ"ך המהלך, אמרה בפשטות, כמו לעצמה: "אין הכוונה שלכל אחד יש את היכולות של משה. אלא שכל אחד מסוגל לנצל את כוחותיו במקסימום, כמו משה".

"בדיוק", גב' קראוס אישרה בהתלהבות. "אתן מתארות לעצמכן שהכנתי את מה שרציתי לאמר, ובררתי. יש מי שיש לו מנוע של מכונית, יש מי שהמנוע שלו מתאים למשאית, אחר קבל מנוע בנפח של רכבת או טנק. כל אחד יכול לנצל את כל כוחותיו, הגם שמדובר במנוע של אופנוע - כמו משה". היה שקט מעכל. מפנים. קולה העמוק של המנחה היה כבר נרגש למדי.

"הגם שמדובר במנוע של עולם ומלואו", השלימה אסתי.

*  *  *

"ואז חשבתי שבעצם – גם לנו, האמהות, יש אפשרות", הסתקרנתי לשמוע איך בדיוק. נזכרת בבית ובמטלות ובדחיות ובצרכים ובקניות ובעשרים וארבע שעות מצומצמות שיש לנו, במקום ארבעים ושמונה לפחות...

והיא פרטה: "כמה מוכר זה יכול להיות: תינוק מתעורר בלילה וקורע קורי שינה דביקים ומתוקים, עבודות פסח ב'שוונג' נמרץ נעצרות על סיפו של איזה 'שגעון של ילד'. תכנון יציאה אחרי שהכל פיקס – ופעוט מקיא והתכנית  נגנזת"...

מנחה: "כנשים בישראל – היומיום מורכב מאינסוף ציפיות. קמות עם אלף תוכניות – ואלפיים מתוכן משנות כיוון. אם נדע ששיבושי תוכנית, מקל בגלגלים, תקיעה, תקלה, הפרעה וכל באג שהוא, המופיעים חגיגית למרות מאמצים  - מקורם עליון ונעלה והם בעצם ביטוי ל'רצון השם', נזכה לכוף את הראש בשמחה, וללחוש מילים קדומות של 'הכל לטובה'... קודם כל - כי זה ממילא יקרה. הבחירה שלנו מתבטאת רק ב'איך' אנו מקבלים את זה. ואפילו רק לטובתנו – כדאי לקבל ממקום של שמחה  מאשר להיטלטל ברגשות החמצה שחוץ מתחמוצת – לא יוצא מהם כלום.  טוב להכניע רצון גוף, ולעורר רצון הנשמה". אסתי, המארחת, מוזגת לכוסות מים צלולים ושקופים. לפעמים  - הרבה פעמים – מים גשמיים כאלו הם לגמרי שמימיים... במים את קונה חסד!

"אפילו תפילה בה אמא מבקשת לשטוח בקשות בהמון דביקות – עשויה להתפוגג מול בכי בלתי צפוי ובלתי מראה נכונות להפסק, וכל הכוונה בורחת"... הוסיפה מישהי בכחול מפוספס, בהזדהות: "היתה לי פעם יפה ונאצלת כזו. הבית היה מסודר כדי שההשראה תהיה מוצלחת, ניתקתי טלפונים והתרחקתי מהדלת – למקרה של דפיקות מפריעות. ניקיתי את האזור וכולם כבר היו בדרך לנום – אבל נתקעו בדרך. רק פצחתי ב'השם שפתי תפתח' – ופיו של ילדי נפתח לרווחה. חבל להאריך, אבל כל ההפרעות שעולות על הדעת וגם שלא – הצליחו לטרוד את כוונתי המאוכזבת. תפילה בלא כוונה, כגוף בלי נשמה. מישהו זמזם את זה שוב ושוב. תקשיבי, בלי כוונה? בלי נשמה. רק תפילה? רק גוף. אוף!!! בשלב כלשהו, כשהעצבים כמעט פקעו וכעס איים להתערבל עם מילות תפילה ללא נשמה – הבריק ברק ניסי: אם את באמת חפצה לשמח את בוראך, אז אל תכעסי על המניעים שנשלחים ממש ממנו"...

הכחולה התנשפה: "זו היתה הברקה מוצלחת. להתפלל בכוונה זה רצון אחד של מי שליבא בעי, ולקבל באהבה את מה שקורה – זהו רצונו העיקרי! אל תדאגי, את הלב שלך הוא מקבל עכשיו. את עוקדת לפניו וזובחת ביקוד את הדבר הקשה ביותר: את הרצון האישי שלך".

 גב' קראוס סכמה את הדברים: "כמה קשה – ככה יפה".

הערב הקצר הסתיים. פונים הביתה. לתפקידים. לעשרים וארבע שעות מדהימות כל יום מחדש...

ככה לומדים מנשמתו של משה, שאוהבת, אוהבת את גופו הטהור. 

אישה, כל חייה מקשה אחת של פעולות גשמיות, ורצף של "חומר" גם כשנשמתה כמהה לרוח.

אלא שאפשר להגיע לפסגות ולנשום אויר של נשמה, אם תהפוך, בעזרת כוונה פשוטה, גשם לרוח; גוף לנשמה;  עולם חולף בנתח של עדי-עד. 

אשריה.

אה, ואשרינו.