הידברות לנוער: בואו נדבר על זה - כשבשושן שאפו לשלמות

הנה זה מגיע, כבר אפשר להריח את אוזני ההמן המוצגים לראווה בחבילות וערמות במאפיות השונות, בטעמי שוקולד, תות וניל עם ניחוח של פורים, והרשימה רק נפתחה... תחפושות כבר נמצאות להן לראווה בחנות מגמד ועד ענק, ומשלוחי המנות - רק נזכרים בזה, וכבר בא לנו לארגן ולקבל אחד כזה משלנו, לא כך?!
אבל בואו נודה באמת: חלקנו קצת יותר מצפים לדברים הנ"ל, וקצת ממעטים במחשבה את הרצון הגדול לקרוא את המגילה, שהיא למעשה, איך לא, ההיי לייט של כל פורים.

למי שלא זוכר או יודע, את המגילה קוראים גם ביום וגם בלילה, שאם תחשבו על זה, זה קצת סימבולי, כי בעצם במגילה יש את חלק "הלילה והחושך" שבו אבותינו נמצאו בסכנת מוות מידית. אם ננסה להמחיש לעצמנו את מה שעבר עליהם, אני לא חושב שזו טעות לומר שהם הרגישו כמו בתקופה שלפני השואה ובהתחלתה, מבטים חטופים, התלחשויות, תוכניות, מזימות, והרבה כסף בעיניים! וכמובן, ברוך ה', יש גם חלק "האור והנס" ההצלה הנסית והגדולה של עם ישראל, שהיא סמל לקריאה גם ביום.

אבל בואו נעשה רק זום אין ופוקוס על מה שבעצם התחיל כטריגר (מניע) לפורענות שהייתה אז בשושן. עם ישראל מקבלים הזמנה מיד המלך לסעודה ענקית, מלאה כל טוב, למשתה עם המלך, ומה לא יהיה שם, רבותי?! יין עד שיימאס, בשר משובח וריחות של גן עדן בעולם הזה. אבל רגע! לפני שהולכים את מי שואלים? את מרדכי, כמובן. הולכים למרדכי ושואלים, רבנו היקר, שנלך לכבד את המלך בסעודה שהזמין אותנו? וכמובן, מרדכי אומר לא.
מה לא?! איך לא?! נזעקו השואלים, אבל המשתה! הסעודה! חינם! הם כנראה כבר הצליחו לדמיין את עצמם כבר במשתה, ופתאום הוא בא להם והורס להם את התוכניות על קציצות, קבבים וסטייקים.
בשום אופן, עונה מרדכי, לא לוקחים חלק וזהו זה. תמיהה רבה הייתה עליו, כי עוד מסופר במדרש כי הוא בעצמו הכשיר את הבשר, על מנת שלא ייכשלו ישראל במידה וכן ילכו.

מאוכזבים הלכו השואלים. מה, ככה נאכזב את המלך?! ככה יאה לעשות?! מה יחשבו עלינו? מרדכי אולי קצת התבלבל. לא נורא, נלך בכל זאת, הוא עוד יראה שצדקנו. איך נהרוס כזאת סעודה מושלמת?!

מפה לשם, חטאו ישראל. הלכו לסעודה, האווירה הייתה משכרת, הקבבים לא אחרו להגיע כמו גם החטאים. הם נהנים, ומיעוט קטן שלא הלך ודבק במרדכי נשאר בלי סעודת מלכים, ובשמיים כבר יש כמה קטגורים מוכנים לפסק הדין.

יש הרבה מה ללמוד מהמגילה, אבל אם יש משהו אחד שכדאי ללמוד ולהפנים אותו בפורים בלי לשכוח זו תובנה אחת: השאיפה לשלמות מבוססת על כך שאנו בעצם חושבים (ובטוחים!) שאנחנו יודעים מה טוב בשבילנו. בפועל, השלמות מבוססת על כך שדווקא הבורא יודע טוב יותר מה טוב בשבילנו.

ישראל לא נהנו? נהנו! חוו שלמות? כן. שהורידה אותם כמעט לשאול תחתיה.

נרצה או לא, לפעמים גם אנחנו מקבלים הזמנה מיצר הרע לסעודה, בלי קבבים ופרגיות, אבל לסעודה כזאת שהוא נותן לנו סיבות טובות למה בכל זאת כדאי להצטרף למסיבה וללכת על מה שהוא חושב שכדאי לנו, בפועל, לא הפכנו את ההזמנה כדאי לראות לאן אנו מוזמנים ובכלל התעלמנו מהזמנה השנייה, ההזמנה של הקב"ה לחיים טובים ומוצלחים, לפעמים, יצר הטוב מציע הצעה פחות מפתה, אבל הגרנד פינלה של המסיבה שלו טובה יותר מזאת של יצר הרע, כי בסוף עוד נהיה מאושרים.

בפורים, ננסה לא להיות מטושטשים יותר מדי מהאדרנלין של הסוכר והאוכל, ננסה להתמקד בנס שארע לנו, שאע"פ שהברזנו לקב"ה והלכנו למסיבה של צר ואויב, הוא בכל זאת אוהב, סולח ומוחל.
נזכור להיות בענווה, ולדעת שאני לא מבין מה טוב בשבילי ורק אבא שברא אותי יודע באמת מה יעשה אותי שמח מאושר וחזק בעולם שלו שברא.

פורים שמייח!