מיומנה של כלה טרייה: אולם שמכבד את עצמו צריך להגיש את הצלחת הכי יפה שיש

המסע בין האולמות נמשך, אך לא לפני שהחתן שלי ואני מחליטים החלטה מכרעת בנושא: להתמקד בחיפוש אחר אולמות באזור בני ברק, היות ורק שם יש לנו סיכוי למצוא את מבוקשנו באשר לכשרות מהודרת שנוהגת במהלך כל השנה, ולא רק על פי בקשת המוזמנים למנות למהדרין. 

כשמדובר בשמחה שלכם, העין הופכת פתאום ל'ציידת' של כל מה שלא נראה, והאף 'מריח' פתאום את הניחוחות הדקים והבלתי מורגשים של הבלופים שמנסים למכור לכם.  בכל זאת, מדובר באירוע של פעם בחיים, ואם כבר להתחתן - אז לפחות להשאיר לאורחים טעם טוב בפה. 

עבורנו ועבור רבים אחרים, קנה המידה שעל פיו 'יישק דבר' הוא האוכל. 

בואו נשים את זה פעם אחת ולתמיד על השולחן: האורחים שלכם באים בשביל האוכל, גם אם הם נורא אוהבים אתכם, ורוצים ומחכים לשמוח בשמחתכם. אדם שמשלם עבור מנה, רוצה ליהנות ממנה... כך זה במסעדה טובה, וכך זה באירוע - אין שום הבדל. 

אולם שמכבד את עצמו צריך לדעת להגיש לחתן ולכלה את הצלחת הכי יפה שיש  

ואתם, החתן והכלה והמשפחות שמגיעות לטעימות - אחראיים על סיפוק ה'סחורה'. אבל הסוגייה הקולינרית שיותר מעניינת אותנו היא אופן ההגשה של האוכל, הנראות ורוחב הלב של בעלי האולם בזמן הטעימות - שגם הם, כך מסתבר, פרמטרים חשובים לא פחות, שמשפיעים ביותר על הבחירה שלכם. 

אתן לכם דוגמה: אחרי שיחה עם מנהל מכירות שהתרברב על איכות המנות של האולם שלו - ביקשנו לטעום מנה לדוגמה. באותה עת נחגגה מסיבת ברית, ואנחנו הסתקרנו להבין על אלו מנות אנחנו מתעתדים לשלם כ-200 ש"ח. תוך פחות מרבע שעה עמדה לפנינו צלחת ובה חתיכה יפה של בשר אסאדו צלוי על מצע של פירה ושעועית ירוקה בצד. 

לא סתם אומרים שאדם אוכל עם העיניים, ובמיוחד כשהוא צריך לבחור את ה-BEST של הBEST מבין כל כך הרבה אופציות - ומה אומר לכם, כבר בצורת ההגשה התאכזבתי. 

אולם שמכבד את עצמו צריך לדעת להגיש לחתן ולכלה את הצלחת הכי יפה שיש, כזו שהיא תאווה לעיניים לא פחות מהאוכל ה'טעים' שיושב עליה. למה? כי החתן והכלה ראויים לזה, ולא פחות מכך האורחים שלהם. הצלחת הזו הייתה רחוקה מלהרשים מישהו, אבל היינו מוכנים לתת לזה צ'אנס ולטעום - ולו רק בכדי לאשר את התחושה המקדימה. 

בעלי אולמות, תבינו: כל מה שאתם עושים למען חתן וכלה - הוא מצווה 

 תיבול הבשר היה גרוע (שלא לדבר על כך שהוא הוגש פושר עד קר) הפירה היה תפל והשעועית קשה. אתם רציניים שזה מה שאתם מציעים באולם שמכבד את עצמו? לרגע התקשינו להאמין: אנחנו אמנם לא מתפשרים על כשרות מהודרת, אבל היי... מכאן ועד להתפשר על אוכל זוועתי הדרך ארוכה, ובעלי אולמות צריכים לדעת את זה. 

כשהחתן שלי הסתכל עליי אחרי הביס הראשון שהוא לקח מהצלחת - הבנתי כבר שזה הולך להיות ביג NO עבורנו, אבל הצטערתי יותר בשביל בעל האולם ופחות עבורנו. אנחנו נמצא בסוף משהו הולם, אני בטוחה בזה. אני רק מצטערת בשבילו שהוא לא השכיל להבין כי מצוות שמחת חתן וכלה - כוללת בתוכה גם את זה. 

בעלי אולמות, תבינו: כל מה שאתם עושים למען חתן וכלה, בין אם אתם מקבלים על זה כסף ובין אם לאו - הוא מצווה. אז אם אתם כבר ממילא זוכים בה - למה שלא תהדרו בה קצת יותר, למה שלא תשקיעו ותעשו דברים באמת מכל הלב?

בזכותכם החתן והכלה יתענגו על האירוע שלהם כל החיים. בזכותכם האורחים שיבואו לחתונה הזו יזכרו טעם טוב בפה - החל באוכל וכלה בכל דבר הכי קטן מסביב. בזכותכם השמחה שלהם יכולה להימשך ולהתפרס על עוד שנים רבות של שלום בין המשפחות והצדדים, כי אף אחד לא היה צריך לריב עם אף אחד על כמה שאיכות האולם ירודה. 

באולם הזה כבר הרגשתי שהסבלנות פוקעת

עם האולם הזה סיימנו עם טעם זהה לטעם של הצלחת המזעזעת שהוגשה לנו, שהשקעה קצת יותר גדולה בה - יכלה להניב תוצאות אחרות לגמרי. אבל גם באולם הבא, למרות שהטעימות היו מוצלחות ביותר - התאכזבנו קשות מה'מראות'. 

קודם כל - הפריעה לי ה'קוסמטיקה' הדלה של האולם. נכון, אנחנו דתיים ומותרות שיש באולמות של חילונים לא אמורים לעניין אותנו, אבל זה כן מעניין. תאמינו לי, אף כלה לא רוצה להסתפק באולם שיש בו תאורה והגברה בלתי מספקות, תקרה מזעזעת שנראה שעוברת שיפוצים בזמן שמתקיימות בה שמחות, וחמגשיות נירוסטה על בר הבופה (שמהן הכי הזדעזעתי).

היו אולמות טובים יותר או פחות, אבל באולם הזה כבר הרגשתי שהסבלנות פוקעת ושאני באמת באמת כבר עומדת לבכות - אם לא אמצא כמה שיותר מהר אולם שיספק ויענה על כל הצרכים שלנו. כן, גם הויזואליים... 

כחתן וכלה דתיים אנחנו לא מעוניינים בהפקות ענק, וכן שואפים להסתפק במועט - אבל היי, זה לא אומר שאנחנו מתכוונים לוותר על הדברים המינימליים שאולם אמור לספק: תאורה יפה וצבעונית, הגברה טובה למוזיקה, אוכל כשר למהדרין וטעים שמוגש בכלים נאים(!) ועוד. 

אתם לא יכולים לבקש 180 ש"ח על מנה (זול יחסית אמנם, אבל הזול כנראה שעולה ביוקר ובא על חשבון דברים אחרים לא פחות חשובים) ולזלזל בצורת הנראות של האולם, פשוט לא. לפעמים נעדיף לשלם קצת יותר כדי לקבל קצת יותר, וכשהקצת הזה מגיע עם חיוך, דאגה, אכפתיות ואהבת ישראל אמיתית - הוא הופך להרבה מאוד. 

הטור הראשון של 'מיומנה של כלה טרייה'