קטע בלעדי מתוך "ארכיאולוגיה תנ"כית ד’", ספרו החדש של הרב זמיר כהן: איך נראה היה ארמונו של המלך אחשורוש?

לאחר שעמדה המגילה על זהותו של המלך ותחומי ממלכתו, היא עוברת לתאר את המשתה המפואר שערך אחשורוש בארמונו:

"בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם.

וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת.

וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ".

אחשורוש עורך אפוא משתה גדול, למספר בלתי נתפס של אנשים. וזאת בהתאם למקובל בעת ההיא, בה נהגו המנהיגים לערוך משתאות מפוארים מרובי משתתפים. דוגמה לנוהג זה יש למצוא במסופר באחת ממצבות הניצחון (אַסְטֶלָה) של מלך אשור אשורנצריפל השני, שם מסופר שעשה משתה לשישים ותשעה אלף וחמש מאות שבעים וארבעה איש (!) לרגל חנוכת ארמונו.

במדרש נאמר: "ולמה עשה משתה?... איפרכיות [מחוזות] עמדו עליו, וכבשם", כלומר עד לשנה השלישית אחשורוש נאלץ להתמודד עם מרידות של מחוזות שהתנגדו לשלטונו, ורק בשנה השלישית, לאחר שעלה בידו לדכא את כל המרידות, התפנה לחגוג את תוקף מעמדו ושלטונו כמלך האימפריה הפרסית.

ידיעה זאת חופפת במדויק למקובל במחקר ההיסטורי והארכיאולוגי לגבי דמותו ומלחמותיו של חשיארש-אחשורוש:

"מיד לאחר שעלה לשלטון דיכא מרידה במצרים, שרדה בה ביד חזקה, בשונה מאביו, ששלטונו במצרים היה נוח יותר. מרד אחר שאחשורוש דיכא באכזריות, נגרם על ידי המדיניות התקיפה שלו כלפי בבל... לאחר זה נשתקע אחשורוש בחיי הוללות ונהג כעריץ טיפוסי. זוהי דמותו במסורת של היוונים, וזוהי גם דמותו במגילת אסתר".

שושן הבירה

מקום מושבו של המלך חשיארש היה בשושן, עיר ידועה במערב איראן, אשר שמה כיום בפרסית הוא שוּש (Shush), ובאנגלית: סוּסה (Susa).

התייר הנודע רבי בנימין מטודלה הגיע לשושן במאה השתים-עשרה, והוא מתאר את שראו עיניו: "המדינה אינה מיושבת כולה, כי היא חרבה במקצת, ובתוך חורבותיה שושן הבירה, והיא ארמון המלך אחשורוש, והיה שם בנין גדול והיה מימים קדמונים. ובתוכה [בעיר החדשה] כמו שבעת אלפים יהודים, ובה י"ד בתי כנסיות. ולפני [בית] הכנסת האחד [נמצא] קברו של דניאל עליו השלום".

החפירות הארכיאולוגיות בשושן החלו באמצע המאה התשע-עשרה על ידי ארכיאולוגים בריטיים, ונמשכו על ידי ארכיאולוגים צרפתיים עד אחר אמצע המאה העשרים. הם חשפו שרידים רבים המוצגים היום במוזיאונים באיראן, בצרפת ובארצות אחרות.

רומן גירשמן, ארכיאולוג צרפתי שבמשך עשרות שנים עסק בחפירות באיראן, ובשושן בפרט, כתב אודות חשיבותה של שושן כבירת מלכי פרס:

"היתה שושן לאחת מארבע הבירות של ממלכת פרס האחמנית, ואף עלתה על רעותיה והיתה לבירה המדינית, הדיפלומטית והמנהלית של הממלכה, ובה ישבו המלך וחצרו... שושן שכנה במרכז האימפריה הפרסית שהשתרעה מהודו ועד כוש. ושלוש דרכים חיברוה עם שלוש הבירות האחרות של הממלכה... גם דרכי הים קשרו את שושן עם העולם של הזמן ההוא".

האימפריה הפרסית בתקופת אחשורוש

יש לשים לב לנתון מעניין המופיע במגילה, שהובן ביתר שאת לאור ממצאי הארכיאולוגיה: במגילה אנו קוראים לפעמים על "שושן" ולפעמים על "שושן הבירה". בתנ"ך ובדברי חז"ל, המילה "בירה" פירושה מקום גבוה, מבצר או מצודה. (עם השנים קיבלה מילה זו משמעות שונה: עיר שבה שוכן הממשל). במגילה, הביטוי "שושן הבירה" מורה דווקא על האיזור בו נמצא ארמון המלך, וכפי שציין האבן עזרא: "בשושן הבירה - שם ארמון". ובשפתנו: בארמון שושן או במצודת שושן.

על עניין זה כתב חוקר הלשון העברית אבא בֶּנְדָוִיד:

"בתוך שושן היו שני חלקים: היתה בה עיר והיתה בה בירה. מצודת המלך וסביבותיה נקראה 'שושן הבירה', ושאר העיר נקראה 'העיר שושן'. ומרדכי היה בא והולך מן העיר אל הבירה, ומן הבירה אל העיר. עיר לחוד ובירה לחוד".

עוד מלמדנו הביטוי "שושן הבירה" כי ארמון המלך היה נתון במקום גבוה. ואכן, ארמון אחשורוש בשושן העתיקה נבנה על רָמָה גבוהה ורחבה, הקיימת עד היום, ועליה נראים שרידי ארמון אחשורוש, המשתרעים על פני שטחים נרחבים.

חז"ל אמרו בתלמוד כי סביב שושן הבירה עבר "ערקומא דמיא" (נהר, תעלת מים). ואמנם, גם פרט זה נתגלה כיום בחפירות הארכיאולוגיות, וכפי שכתב פרופסור אליה שמואל הרטום:

"מחפירות שנעשו בשטחה של שושן העתיקה יוצא שבין העיר לבין המצודה [הבירה] הפריד נהר. ארמון המלך נמצא במקום גבוה בבירה". הנהר האמור נקרא בפרסית שהוּר, ועד היום הוא זורם ומפריד בין העיר התחתונה לשרידי הארמון.

מתחם ארמונות המלך

במגילה מוצג גם תיאור מפורט שעוסק בארמונו של המלך. פרטים אלו נתגלו בחפירות הארכיאולוגיות, וכפי שכתבו החוקרים:

"מחבר המגילה הכיר כהוגן את שושן הבירה ואת חצר המלך על כל חלקיה, כגון את החצר החיצונה, את החצר הפנימית, את בית המלכות, והוא האפדן שעמד על עמודים והיה פתוח לחצר הפנימית, כפי שנתגלו לנו מחדש על ידי החפירות שנערכו כאן על ידי הצרפתיים".

שרידי ארמון אחשורוש בשושן, כיום. נבנה על גבי רָמָה גבוהה

עם התקדמות המחקר הארכיאולוגי אודות פרס ומדי התברר כי מלכי האימפריה וביניהם אחשורוש בנו לעצמם ארמונות ענק מפוארים בערים שונות, על פי עקרון אדריכלי דומה – בשושן, בפרספוליס, באַחְמְתָא ‏ובפַּאסַרְגָדָה.

הארמון בשושן נבנה מלבני ‏טיט שרופות ולכן רובו לא עמד בפגעי הזמן ובהרס מהמלחמות שהיו באזור, כולל מלחמת איראן-עירק בשנות השמונים של המאה העשרים. אולם חלקים ממנו כן שרדו, והארכיאולוגים הצליחו לזהות למה הם שימשו. בנוסף, ארמון המלך בפרספוליס נבנה ‏מאבן, ומספר אגפים ממנו השתמרו במידה זו או אחרת עד היום. עובדה זו סייעה בידי החוקרים ללמוד גם על צורת הארמון ‏בשושן, ורבים מהמבנים שזוהו בו מקבילים לחלוטין למבנים ולמקומות המוזכרים במגילה:

• "בֵּית הַמֶּלֶךְ"
• אולם הכֵּס, מקום "כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ"
• אולם "הַמִּשְׁתֶּה"
• "שַׁעַר הַמֶּלֶךְ"
• "גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ"
• "בֵּית הַנָּשִׁים"
• "חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים"
• "חֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה"
• "חֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית"
• "גִּנַּת הַבִּיתָן"
• "רְחוֹב הָעִיר"

ועוד.

טבלת היסוד של ארמון המלך

הארכיאולוגים חשפו בארמון אחשורוש בשושן שלוש "טבלאות יסוד", לוחות-זיכרון מאבן שהוטמנו ביסודות הבניין בפקודת המלך. כל אחת נכתבה בשפה שונה: פרסית עתיקה, בבלית ועילמית, ובין השאר מופיעה בהן רשימה של חומרי הבנייה שנרכשו בארצות שונות ושימשו לבניית הארמון, ושל העמים שבניהם עבדו בהקמתו – חומרים יקרים, כראוי למלך ששלט על "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה". הנה חלק מנוסח הטבלאות:

"עצי הארז הובאו מהר הלבנון.

האשורים הביאום לבבל.

הקארים והאיוֹנים [יוונים] הובילו אותם מבבל לשושן.

עצי-השג [טיק] הובאו מגנדהרה ומקומרנה.

הזהב הובא לשושן מלידיה ומבקטריה.

הזהב עובד בשושן בידי בעלי מלאכה ממדי וממצרים.

אבני לפיס-לזולי וקרניאול הובאו מסוגדיאנה.

אבני טורקיז הובאו מכורסמין.

שנהב הובא מכוש, הודו ומארכוסיה.

העמודים נחצבו בחבל הפירטוש, וסותתו בידי אומנים איוֹניים ובני לידיה.

הבבלים לבנו את הלבנים".

פאר ארמון אחשורוש

מהמגילה עולה כי המלך הפרסי הקיף את עצמו ברהיטים מפוארים, אריגים משובחים וכלים יקרי ערך:

"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת".

תיאורו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס, אודות אביזרי הפאר שאחשורוש נהג להקיף את עצמו בהם, תואם במדויק את הנאמר במגילה (שנכתבה לפני תקופתו). כפי שכתבו החוקרים: "המסופר במגילת אסתר על גלילי כסף, מיטות זהב וכסף וכלים מכלים שונים, שהוצגו לראווה במשתה אחשורוש, מתאים לתיאור שמביא הרודוטוס על שלל הכסף והזהב שהשאירו אחריהם הפרסים, כאשר נסו מפני היוונים בימי כסרכסס: 'ואלו התפזרו במחנה ומצאו אוהלים מקושטים זהב וכסף, מיטות מצופות זהב וכסף, גביעי זהב וספלים וכלי שתיה אחרים'. הרודוטוס מוסיף ומספר, שכלי הבית של כסרכסס עצמו נפלו בחלקו של המצביא היווני, ביניהם כלים, מיטות ושולחנות של זהב וכסף, ממש כפי שמתואר במגילה". היסטוריונים אחרים עמדו גם הם על הפאר שהיה בארמון אחשורוש.

"גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ"

המגילה מציינת במספר מקומות את "גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" אשר שימשה את אחשורוש ונכבדיו, והיתה סמוכה מאוד לארמונו, בטווח הליכה קצר:

"מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים, בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ".

"וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן".

"וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן".

מהממצא הארכיאולוגי התברר כי מלכי פרס אכן החזיקו גני נוי מלכותיים בצמוד לארמונותיהם. גינות המלך בשושן זוהו כבר בתחילת המאה העשרים על ידי הארכיאולוגים הצרפתיים. במוזיאון הלובר בפריז מוצג העתק מכתב ממלך פרס אל אחד משריו, אודות הטיפול בגן המלכותי. המכתב המקורי בפרסית הועתק ליוונית בתקופה מאוחרת יותר, ותוכנו נחרט על גבי אבן, שנתגלתה בעיר העתיקה מגנזיה, בטורקיה של ימינו.

יין המשתה

נאמר במגילת אסתר: "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס".

כלומר, והשתיה כחוק, שאין להכריח או להפציר באדם לשתות.

אדם בן זמננו הקורא פסוק זה תמה: האם יש לחוקק חוק מיוחד האוסר להכריח אדם לשתות יין?

אולם במדרש מבואר שלקראת משתה גדול זה, בו ביקש המלך אחשורוש בכל מאודו לשמח את אנשי המלוכה, ביטל המלך נוהג מלכותי קדום, שהיה כה מושרש במשתאות הארמון, עד שהמלך נאלץ לחוקק חוק חדש כדי לבטלו.

לפי הנוהג המקובל, כדי להגביר את שמחת ההוללות של השרים ואנשי החצר הרבים, בתחילת המשתה היתה מובאת כוס זהב ענקית מלאה ביין חי וחזק, ושר המשקים היה מוסמך על פי חוק לבחור באחדים מהמוזמנים מנכבדי המלוכה, ולאלץ כל אחד ואחד מהם לשתות כוס מלאה עד תומה. המטרה בכך היתה להפוך חלק מהמוזמנים לחסרי דעת במשתה, והכל היו משחקים בהם ומתלוצצים עליהם. האומלל שעלה בגורל לא יכול היה לסרב, וחויב לשתות את כל הכוס גם אם היה נחלה או מת כתוצאה מכך.

הנה לשון המדרש:

"כך היה תכסיס [מנהג] של פרס: היה להם כוס גדול מחזיק שלשים שמציות [מידת נפח פרסית], והוא נקרא 'פתקא'. והם משקים בו לכל אחד ואחד. אפילו הוא מת, אפילו הוא משתגע – הוא שותה. ומי שהוא שר המשקים, היו גדולי פרס מעשירים אותו: שהגדולים של מסובין רומזים לו [בעת המשתה, שלא יפנה אליהם עם הכוס הגדולה], ונותנין לו כמה דינרין של זהב שלא להשקותו בו. אבל אחשורוש לא הכניס אותו הכוס בסעודתו. אמר: מי שהוא רוצה לשתות ישתה".

וזהו ביאור הכתוב במגילה "והשתיה כדת - אין אונס": "והשתיה כחוק החדש - שאין להכריח לשתות".

והנה בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בארמונות האימפריה האחמנית נמצאו גביעי זהב ענקיים, בעלי צורות משונות, שהעלו תמיהה רבתי בלב כל הרואה אותם: וכי איזה אדם שותה יין בגביע ענק כזה?

ואם יש תמהוני שחפץ בכך, הרי בוודאי אין הוא נמנה על נכבדי העם. מדוע אם כן יצרו את הגביעים מזהב?

מתברר אפוא כי אלו הם אותם גביעים ששימשו עבור אותו נוהג אכזר שרווח במשתאות ההוללות של מלכי פרס, מלבד במשתה אחשורוש, וכעדות חז"ל. נמצאו גם קערות מזהב וכלים בצורות אחרות ששימשו לשתיה, למרות חוסר הנוחות שבדבר. והרי זה כדברי התלמוד הבבלי, שמעיר כי כלי השתיה במשתה היין של אחשורוש היו בצורות משונות וחריגות.

יצוין כי גם היווני אריסטופנס שחי זמן מה לאחר תום עידן השלטון הפרסי, מתאר את משתה הפרסים במילים הבאות: "הם היו מכריחים את האורחים לשתות יין חי ומתוק מכוסות זהב". אלא שאינו מציין את גודלן העצום של כוסות הזהב, אשר עלו לאחרונה מן העפר והתגלו. כנראה שעקב הזמן הרב שחלף מאז מלכות פרס, לא הגיע פרט זה לידיעתו.

עמודי השש

עניין מיוחד מעורר איזכורם של עמודי השש, אשר לדעת חכמינו היו עשויים משיש מיוחד, שכן במדרש מובאת עדות מרתקת העוסקת בעמודים הללו:

"אמר רבי מַתְּנָה: אני ישנתי על פרחו של אחד מהם והיה מלוא קומה, ופישוט ידיים ורגליים".

רב מתנה מעיד כי הוא היה בפרס, ראה את העמודים הללו, וקוטרם היה כל כך גדול עד שהיה באפשרותו לשכב על הפרח שבבסיסו (או שהיה בעבר בראשו) של אחד מהם, ועוד נשאר לו מקום לפשוט את ידיו ורגליו.

היו מחכמי אומות העולם שראו בכך הפרזה. אולם הנה התברר כי עד ימינו שרדו כמה וכמה מהעמודים הענקיים הללו, שגובהם קרוב לעשרים מטרים, ומשקלם לפחות עשרים וחמש טונות כל אחד. תיאורו של רב מתנה הינו מדויק להפליא.

בסיסי עמודי שיש, בגודל מיטה, בארמון אחשורוש בשושן. על אחד מאלה ישן האמורא מַתְּנָה לפני כאלף ושמונה מאות שנה

עמודים אלה היו בנויים בסגנון ארכיטקטוני זהה בארמונותיו של אחשורוש, שהעיקריים שבהם היו בשושן ובפרספוליס. גובהם היה כאמור קרוב לעשרים מטרים, ובראש כל עמוד היה מוצב קישוט אופייני: פסל גדול משיש בדמות שני שוורים, סוסים או אריות. גודלו המרשים של הפסל בראש כל עמוד מלמד גם על רוחב העמודים, שנשאו בראשם משקל כה כבד. כל עמוד היה עומד על בסיס ענק מאבן, כדי ליצבו על מקומו. כמעט כל הבסיסים מעוטרים בצורות פרחים ועלים, ומתוך כך מובן מדוע קרא רב מתנה לבסיס "פרח".

חלק מהעמודים עדיין עומדים על בסיסיהם, אך רובם נפלו או הופלו במלחמות הרבות שניטשו באיזור, ונותרו רק שבריהם ובסיסיהם העגולים שקוטרם קרוב לשני מטרים, וכן בסיסיהם המלבניים שגודלם כגודל מיטה. אחדים כאלה קיימים עד היום בארמון אחשורוש שבשושן, וניתן לשכב עליהם בפישוט ידיים ורגליים, כעדות רב מתנה.

גם על פסלי זוג החיות שהיו בראש העמודים, יכול אדם לשכב מלוא קומתו, כשהם מוטים על צידם, וכפי שכנראה היו לאחר שנפלו לקרקע.

דוגמאות מהעמודים ומפסלי החיות ניתן לראות כיום בשושן ובפרספוליס, ובמוזיאון הלובר.

מתוך הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית כרך ד'" מאת הרב זמיר כהן שליט"א, שיצא השבוע לחנויות. לרכישת הספר, לחצו כאן.