קטע בלעדי מתוך "ארכיאולוגיה תנ"כית ד'", ספרו החדש של הרב זמיר כהן: מנהגי פרס מסבירים את עלבונו של המן

בתחילת פרק ג' מתארת לנו המגילה את עלייתו המטאורית לגדולה של המן בן המדתא האגגי, שבאה לידי ביטוי בכך שאחשורוש רומם את כסאו מעל כל השרים:

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ".

לדעת החוקרים, מקור השם המן הוא מן המילה הפרסית hamayun, שמשמעותה 'המפואר', 'הגדול'". השם המדתא "מופיע כשמו של אחד העדים באחת התעודות של ארתחששתא", כך ששני השמות משתלבים יפה בהווי המלכות הפרסית. גם שמה של אשת המן, זֶרֶשׁ, נתגלה בתעודה מהעיר שושן.

לאחר שאחשורוש שם את כסאו של המן מעל כל השרים, דורש המן מצידו את מירב הכבוד הראוי לו מתוקף מעמדו החדש, אך מרדכי היהודי מסרב להעניק לו את מבוקשו. וכך מתארת המגילה את התקרית ביניהם, ואת המסקנה שהסיק המן בעקבותיה:

"וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ. וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי, מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ? וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם... כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.

וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי, וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַם מָרְדֳּכָי. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן...".

"וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב, כא)

המילים הללו מובנות יותר על ידי התבוננות במבנה שערי ארמונות אחשורוש.

הם לא היו פתח בלבד בחומת הארמון, אלא מבנים מרשימים מצד עצמם, דרכם היו עוברים כל הנכנסים למתחם המלכותי.

בתצלומים שבעמוד זה נראה שער המלך בפרספוליס, המורכב משני שערים מלבניים גבוהים, פנימי חיצוני, וביניהם אולם, אשר נהרס במלחמות. ניתן עדיין לראות חלק מהעמודים שתמכו בתקרת האולם.

המשפט "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" נמנה על המשפטים המפורסמים ביותר במגילה, והפך למטבע לשון המציג את הצד שלא מוכן להיכנע בשום מחיר.

הרודוטוס מספר בכתביו ההיסטוריים כי מן הפרסים ידועים לו המנהגים הבאים: אם שניים מהם נפגשים ברחוב, אפשר להכיר שהם שווים במעמדם על ידי כך שבמקום לברך אחד את השני, מנשקים הם זה את זה. אם אחד נמוך במעמדו מחברו, הוא מנשקו בלחיים; אבל אם אחד שייך למעמד נמוך בהרבה מהשני - הוא משתטח על האדמה בפניו.

וכך בדיוק אנו מוצאים במגילת אסתר: המלך הרים את המן למעמד עליון מעל כל השרים באמצעות הציווי לכל אחד מן העם, ועד לשרים הבכירים ביותר, להשתחוות לפניו: "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּיכֵןצִוָּהלוֹהַמֶּלֶךְ", אך "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". החוקרים מציינים כי: "כששאלו אותו על כך, רק הגיד להם שהוא יהודי. הספר איננו מבאר את דבריו, כי לכותב המגילה, כמו לעבדי המלך, היה מובן וידוע כי מרדכי היהודי לא יתן כבוד אלוקי לבן אדם - כי דתו היהודית אוסרת זאת עליו".

אולם, יש לציין את המבואר בדברי חז"ל, כי דמות עבודה זרה היתה תלויה על צווארו של המן. אילולא זאת, מותר ליהודי להשתחוות לאדם דרך כבוד. ואמנם די היה באמירתו כי הוא יהודי, כדי שיבינו כולם שאין הוא רשאי להשתחוות לדמות עבודה זרה.

המן מצידו מחליט לנקום בכל היהודים, שכן הוא הבין שהתנגדותו של מרדכי לכרוע ולהשתחוות לו באה על רקע דתי המשותף לכל העם היהודי, ולכן הוא מחליט להטיל פור הוא הגורל, בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בכדי לבדוק מתי יהיה התאריך המתאים ביותר לביצוע זממו. כבר כתבו החוקרים כי בפרס, כבכל רחבי המזרח הקדום, תחילת חודש ניסן היה המועד המתאים ביותר להפלת גורלות, שכן לפי אמונתם ביום זה קובעים אליליהם את גורל העולם ובני האדם למשך השנה הקרובה.

"לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ"

אחרי הפלת הפור ניגש המן למלך אחשורוש והציע לו תשלום גבוה תמורת הסכמתו לתוכניתו לגבי העם היהודי:

"וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים... יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ".

המחקר הארכיאולוגי זיהה את שרידי "גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ", הם בית אוצרותיו של המלך אחשורוש, בארמון בשושן וכן בפרספוליס. בפרספוליס היה זה אולם ענק מוקף חומה גבוהה, בעל שער אחד בלבד המוגן על ידי חיילים חמושים. נמצאו בו כלי נשק, ומאות מסמכים עתיקים שתיעדו את האוצרות.

מתוך הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית כרך ד'" מאת הרב זמיר כהן שליט"א, שיצא השבוע לחנויות. לרכישת הספר, לחצו כאן.