הרבנית לאה קוק מטבריה בראיון בלעדי: "הרגשתי כאילו נחתי מחללית"

אש בוערת: בשעות הערב המאוחרות של ערב שישי משתלטת דממה יחסית על ביתה של הרבנית לאה קוק בטבריה. רק נגינת פסנתר מפלחת את השקט שמגיע אחרי המולת היום, במהלכו עשרות נשים הגיעו להתייעץ, להתברך או לשאוב עידוד. עובדיה, בנה הצעיר של הרבנית קוק, מנגן את השיר 'רחם', והאם מתרגשת מפצירה בבנה שימשיך. כמה דקות קודם לכן היא שוחחה עם אביה, הרב יצחק זילברשטיין מגדולי פוסק הדור. "אבא, תודה על החיזוק", היא אומרת, "תודה על הדבר תורה". בחלוף דקות ממושכות של חילופי מילות אהבה הדדיים בין הבת לאב הגדול, חוזרת הרבנית לראיון שמתנהל בביתה בשעות הערב המאוחרות.

כהרגלה, הרבנית קוק קורנת, מנשקת, מחבקת, מרעיפה אהבה וחום אימהי. היא נטולת גינונים ומניירות. אישיותה הכריזמטית סוחפת בזכות האינטראקציה הישירה ופרץ האנרגיות שבוקע ממנה. למשל, כשהיא מדברת על הקב"ה או מברכת: "איי לאב השם" - היא משעטנזת בעברית ואנגלית. בלי להגזים - הרבנית קוק היא פצצה אנרגטית של אמונה שמדברת עם הרבה אש, אבל בעיקר בגובה העיניים, חמלה אנושית ורוך. בדרכה הייחודית היא מאפשרת לכל אחת להרגיש שהיא בת ישראל, בת של מלך.

הרבנית לאה קוק לא מרבה להתראיין. הפעם נאותה להתראיין מאחר שיש לה מסר חשוב להעביר לעם ישראל לקראת חג הפורים. הראיון מתחיל אחרי שאחרונת הנשים שהגיעה לקבלת הקהל עוזבת את הבית, לא לפני שזכתה לנשיקה וחיבוק מהרבנית. הרבנית לא מבטיחה ישועות וניסים, אבל ממנה תשמעו ברכה מכל הלב והמלצה חמה להרבות בקריאת תהילים, צניעות, ברכות בכוונה, שמירת שבת וכו'. הנשים שמגיעות אליה שואבות השראה מוחשית לעבודת השם  בהתלהבות ושמחת הלב. עתה, כדי להרבות אהבה בעם ישראל יוצאת הרבנית במבצע: "לא מפוזר ולא מפורד - עם אחד". הרבנית קוראת לשלוח את משלוחי מנות דווקא לאדם שאיתו לא מסתדרים. "פורים הוא יום קדוש, יש לו בחינה של יום הכיפורים. זהו יום שכל הפושט יד נותנים לו. אני פונה לעם ישראל היקר – כדי להרבות שלום לקרב את הגאולה, שכל אחד ייתן את משלוח המנות דווקא למי שקשה איתו, לאדם שיש איתו רגשות טעונים. בפורים יש ברכה מיוחדת,  אפילו אם יש רגשות שליליים, המשלוח יתקבל באהבה. אחר כך הולכים לפינה, מתפללים וכל מה שמבקשים עולה לשמיים. זה יום קדוש".

משפחה מיוחסת: נכדתו של הרב אלישיב

כבר 35 שנים שהרבנית לאה קוק, אם ל-14, באה במגע יום יומי עם בעלות תשובה. סביב ביתה הוקמה קהילה של חוזרים בתשובה, להם הרבנית מייעצת ותומכת, ובמקרה הצורך מעבירה שמות לברכה לבעלה המקובל הרב דב קוק. לפני כניסת השבת האחרונה הגיע הזמר לירן רוסו, המוכר בשם הבמה סטטיק, למעונו של הרב קוק וקרא קריאת שמע.

המקובל הרב דב קוק (צילום: ''למען אחי'' הפקות קודש)

הרבנית קוק מגיעה ממשפחה מיוחסת מאביה ואימה. היא נולדה בשנת 1959 במאה שערים ברחוב חנן 10, ביתו של סבה, הרב אלישיב זצ"ל. בגלל העוני הקשה ששרר באותה תקופה, הוריה של הרבנית, הרב יצחק זילברשטיין שיחיה והרבנית עליזה שושנה (הבת השנייה של הרב אלישיב זצ"ל) התגוררו עם הוריה. לפני פטירתו סיפר הרב אלישיב: "כשלאהל'ה הייתה קטנה נדנדתי אותה, ותוך כדי התפללתי שייכנסו בה מידות טובות וקדושה, ושהיא תזכה לבעל תלמיד חכם. בגיל שנה עזבו הוריה לבני ברק, וכעבור 5 שנים קיבל אביה נקרא לשמש כרב בלוצרן שבשוויץ. המשפחה עזבה את הארץ, לא לפני שבאו להיפרד מהרב אלישיב, ומהסבא-רבא של הרבנית, הרב אריה לוין זצ"ל, שהניח את שתי ידיו על הראש ובירך את הרבנית.

בגיל 20 הוצע לה שידוך –  הבחור דב קוק, שהיה אז תלמידת ישיבת פוניבז', בנו של הרב נחום קוק. כשהיא ראתה אותה אמרה: 'זה בעלי'. ואכן, אחרי 3 פגישות הם החליטו להתחתן ונשלחו לקבל ברכה מהדוד של הרבנית, "הסטייפלר" הקדוש (אביו של הרב חיים קנייבסקי) שאמר שלא טוב לעשות שידוך בו לשתי החותנות יש שם זהה. הסטייפלר הציע פתרון שאחת האימהות תוסיף שם. הרבנית זילברשטיין, אם הכלה, נענתה מיד ושמה השתנה ל"עליזה שושנה".

לאחר נישואיה, עבדה הרבנית כמורה למתמטיקה בבית - הספר "חורב" ברמת גן. המפנה הרוחני בחייה הגיע כאשר היא נתקלה "במקרה" בספר של הבעל שם טוב, שבו היה היה כתוב: "יהי רצון שנאהב את הצדיק הכי גדול כמו שהקב"ה אוהב את הרשע הכי גדול".

המשפט היכה ברבנית והיא הבינה שתפקידה לקרב יהודים, ואכן, מאז ועד היום היא קירבה רבבות לאביהם שבשמים. לימים עברו בני הזוג לצפת, שם היא החלה לקבץ נשים לקריאת תהילים. החיבור העמוק יותר לתהילים החל כאשר אחד מילדיה חלה, והרבנית קיבלה על עצמה לומר תהילים מדי יום. ואכן, תוך יממה נעלמה המחלה. מאז גילתה הרבנית את העוצמות האדירות הטמונות בספר התהילים, ועד היום חילקה למעלה משניים וחצי מיליון ספרי תהילים בבתי חולים.

מאוחר יותר עברה משפחת קוק לטבריה. בסוף מסיבת חנוכה בגן של אחת מבנותיה ביקשה הרבנית את רשות הדיבור, והחלה לדבר בספונטניות על חובת הכרת הטוב להקב"ה. מנהלת הגן, שהייתה מנהלת סמינרים בערכים, הבחינה שהנשים מרותקות, והחליטה להזמינה לסמינר של בעלות תשובה. בחלוף שנה היא מילאה את אצטדיון "יד אליהו". בהופעתה הראשונה היא הסתפקה על איזה נושא הכי חשוב לדבר, ועל כן החליטה לצעוק: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". גם כיום הרבנית לא מכינה מראש את השיעורים שהיא מוסרת.

סביבה וסביב בעלה הרב דב קוק התגבשה עם השנים קהילה של כ-300 משפחות של בעלי תשובה. הרב קוק כמעט ולא מגיע לביתו למעט שבת. במשך היום נמצא הרב סגור בחדרו, כאשר במרבית היממה הוא לומד ומתפלל על עם ישראל. עד היום חיבר הרב כ- 190 ספרים בחוכמת הסוד, הקבלה וחוכמת התורה.

"אחרי 3 דקות מהלב - אבא שופך אהבה והתלהבות"

הצניעות היא שם קוד בביתם של הרב והרבנית קוק. למעשה, הבית הפרטי שלהם מוקדש לטובת פעילותם הציבורית. בביתה מקיימת הרבנית קבלת קהל. בשבתות, כאשר הרב קוק עורך סעודות שבת – סלון ביתם הופך לחלל ההתכנסות המרכזי. הרבנית משתדלת להתעורר מידי יום עם הנץ החמה ולהתפלל. "בית המדרש של קהילתנו צמוד לבית ואני 'חוטפת' אמנים", מספרת הרבנית, "כל אמן זה בומבה, פגז של קדושה. אני מרוויחה קדישים, כשאומרים קדיש בכל הכוונה ומכל הלב זה קורע גזרות רעות - כך הזוהר הקדוש אומר. בהוראות בעלי הרב אני משתדלת להתפלל על עם ישראל כל יום בקברי צדיקים. אני מתפללת על 30 נשים שלא נפקדו ו-40 חולי סרטן. כשאני באה הביתה, מחכות לי פה בנות צדיקות שהשם שלח לי כדי לסייע בקבלת הקהל על כל גווניו וצרכיו. בגמר קבלת קהל לפעמים אני מתעלפת מעייפות, אבל ההשקעה שווה מול אבא שבשמיים, הכל שווה מולו. כשאני יוצאת להרצאות אני עושה זאת נטו לשם שמיים. לא רוצה לקבל כסף, רוצה נפש. אני רוצה לקרב לאבא שבשמיים".

הרבנית קוק מודה שחיים ציבוריים לעיתים גובים מחיר משפחתי, אך מבהירה: "אם בעלי היה עובד בבורסה ומביא כל יום מיליארד בבורסה ובכסף הזה מתקנים את העולם – הייתי מאושרת באדם. בעלי בבורסה של מלך המלכים. כל דקה בתפילה מונע דם יהודי ומשפיע סנגוריה וישועה. זה הכוח שמחזיק אותי. נכון שזאת הקרבה, אבל אני שלמה איתה. אני אוהבת את הקב"ה - איי לאב השם - זה מה שמניע אותי. תורה לא עוברת בירושה, היא נקנית במסירות והקרבה. מבחינה אישית זאת מסירות נפש.  יש לי גם רגעי חולשה שקשים לי מאוד, בהם אני אומרת: 'השם, זה לכבודך', ונותנת לזה לעבור".

בביתה של הרבנית פרוסות מפות לבנות לכבוד שבת קודש כבר מערב שישי. הבית כמעט מוכן לקראת שבת המלכה, היום בו מתמלא הבית באורחים. "נשארו סידורים אחרונים", אומרת הרבנית, "שבת זה יום של חיבוק נשיקות, זה לא 'וויקנד'. שבת היא מעין יום הכיפורים. כל ההכנות לשבת מתחילות מאמצע השבוע - כל האפייה מסתיימת ברביעי, סלטים בחמישי ובשישי בשעה 12 כבר הכל מוכן לשבת. זהו, מחכים לכלה. כל המזל של השבוע יונק מהשבת. שבת היא חדר הייחוד של כנסת ישראל עם בורא עולם. כשאישה מדליקה נרות זה כמו החתן שבא לכלה. הקידוש זה הרגע הנעלה".

מהיכן את שואבת את ההתלהבות והמרץ בעבודת השם?

"הכל מהשם. אני משתדלת לעשות 'שיוויתי השם לנגדי תמיד' בכל רגע. יש לי אבא גדול שלימד אותי משהו בחינוך. יש לו כינוי: 'אבא קודם חיבוק'. כשהייתי ילדה הייתי מבקשת מאבי הרב זילברשטיין: 'אבא, תן לי חתיכת עוגה'. הוא היה עונה: 'טוב, בתי, אבל קודם תני חיבוק חם'. כשהייתי אומרת: 'אבא, תסביר לי את הרש"י על הפרשה', הוא היה עונה: 'אסביר לך בתי, אבל קודם חיבוק'. כשהייתי מבקשת: 'אבא, תן לי בבקשה 20 שקלים', התשובה היתה: 'טוב, בתי, אבל קודם חיבוק של אבא'. גדלתי בבית שבו העניקו אהבה. לפעמים מייצרים גרם אחד של אהבה, והשאר הקב"ה נותן במתנה".

הרבנית משלבת בדבריה חוש הומור מפותח וחוש תיאטרלי לא מבוטל: "זה כמו במנגל שחייבים לנפנף", היא צוחקת, "למרות שלא אכלתי אף פעם מנגל, אבל כידוע בכל נפנוף הוא נותן את ריחו. זאת קצת עבודה, השאר תפילה. צריך להתפלל: 'אבא אני אוהבת אותך, תן לי יד, מה קרה להתלהבות היום? אופס יש לי נטייה לדיכאון, מתחילה לי חרדה. אחרי 3 דקות מהלב אבא שופך אהבה והתלהבות. אדם נפעל כמו פעולותיו. כמו אוטו שלא נסעו בו חודש ומתניעים אותו - ככה הנשמה היהודית. פעם בחודש קורה כשמתעוררים בלי מצב רוח, את עושה הצגה כאילו את בישיבת פוניבז' מתפללת יחד עם 1,200 תלמידים, כאילו את בכותל, כאילו את מתפללת אצל רב גדול. את עושה 2 דקות התנעה ואחר כך אש בוערת לכל היום ב"ה".

הרבנית קוק היא אחיינית הרבנית בת-שבע קנייבסקי ע"ה שנפטרה לפני כ-8 שנים. "היה לנו קשר של אם ובת", משתפת הרבנית, "היא היתה כל כך קדושה ומחוברת לה' בכל מהותה. כל מה שעשתה רגע רגע - הכל מתוך מחשבה וריכוז: 'מה הבורא הכי ישמח כעת שאעשה'. היא ביטלה את רצונה מפני רצון ה'. קיבלתי ממנה המון. כל הילדות שלי גדלתי אצלה, דודתי הטובה. חרוט לי היטב רגש השמחה, איך שהרב קנייבסקי שהשם יאריך ימיו ורעייתו דודתי הרבנית ע"ה באו לבקר אותנו כזוג צעיר שעדין גרנו בבני ברק. מיד לאחר החתונה הרב קנייבסקי אמר לנו משפט שמלווה אותי עד היום כמעט 40 שנה: 'יהי רצון שתשמחו בבית החדש שנכנסתם אליו, וגם שהבית ישמח בכם'.  קירות ביתו של אדם מעידים עליו. כל מה שקורה בבית, איך עבודת המידות, איך ההתגברות עם הילדים, איך השמחה בעבודת השם בבית, איך השבת בבית. גם כשגרנו בצפת ובטבריה הם ביקרו אותנו ב'בין הזמנים' ורבי חיים אמר שיש בבית קדושה. שמחתי מאד והודיתי לה' שגדול הדור חש את מסירותינו".

הרבנית בת-שבע קנייבסקי ע''ה

אם הרבנית עליזה שושנה ע"ה, אחות הרבנית קנייבסקי ע"ה, נפטרה לפני כ-24 שנים. הרבנית קוק: "כשאימא נפטרה חשתי שהעולם נעצר. נגמר העולם. אבא שאל אותי: 'לאה, זורחת שמש בחוץ? לאה, תראי, אנשים הולכים ברחוב'. אי אפשר היה לסבול את הכאב. מעולם לא שמעתי את אבא ואמא מתווכחים.

איך היה לגדול בבית הסבא אלישיב זצ"ל?

"הייתה הדרת קודש גדולה. אני זוכרת היטב את סבא ע"ה. אני זוכרת את סבא לומד, ישן כמה דקות, מתפלל, ובשתיים וחצי האורלוגין היה מצלצל וסבא היה קופץ מהמיטה, נוטל ידיים, ובעוד שהשלג בירושלים מגיע לגובה מטר הוא מתחיל ללמוד באמצע הלילה. סבא היה המלך של הבית. הרבנית שיינא חיה ע"ה, הייתה סבתא חברמנית צדקת עם חוש הומור. כל היום עם סידור ביד. היא הייתה הבת של הרב אריה לוין זצ"ל. היא סיפרה  בדיחות והכל בחיוך וחיבוק. היתה תקופה שלא היה מה לאכול בבית אבל כל הזמן חיבקו אותי. אחר כך ב"ה רווח כלכלית. מי שמוסר נפש - רווח לו, כמו שנאמר: 'תחילתה בעוני סופה בעושר'. בזכות החיבוקים הללו, היום יש לי כוח לחבק את עם ישראל".

הרב אלישיב זצ''ל (צילום: פלאש 90)

"תפעילי מכונת כביסה כמו אימא יהודייה"

הרבנית קוק באה במגע עם אלפי נשים, חלקן התקרבו ליהדות בכוחות עצמן, חלקן בשלבי התחזקות, וחלק עדיין רחוקות. היא מודעת לקשיים שהן חוות, כאשר אחד מהן הוא שהנשים לא חשות סיפוק בתפקידן כאם ורעייה. "כשיש אמונה, כשאת עושה הכל לכבודו יתברך, שהאישה היא כמו כהן גדול, שהבית הוא בית מקדש – יש סיפוק", אומרת הרבנית. "הרב חיים פרידלנדר זצ"ל שהיה משגיח רוחני בפוניבז', נתן לי כוח לבוא לטבריה בזכות משפט שאמר: 'בתי היקרה אם על כל פעולה שאת עושה תצמידי את המשפט הקדוש 'לשם ייחוד' - לא תסיימי את חייך ללא רוח הקודש'. במה זה מתבטא בפועל? אל תפעילי מכונת כביסה על אוטומט אלא כמו יידישע מאמע. המשפט מלווה אותי 35 שנים. בכל מטרנה, מוצץ, טיטול או מקלחת לילדים – נהגתי לומר 'לשם ייחוד'. את מקריבה דקה, אבל האור עולה ואת מקבלת התלהבות, והקב"ה מחזיר".

הרבנית נוהגת לעצור את הראיון ולומר: 'לשם שמיים'. "קירוב לבבות נותן כוחות", היא מציעה אלטרנטיבה יהודית לנשים שלא חוות סיפוק בחייהן. "זאת מלאכת קודש בה האישה מקבלת שמחה, התלהבות וסיפוק. אם אישה הייתה יודעת איזה שכר עצום מחכה לה על קירוב נפש - היא הייתה רצה לחפש יהודייה ברחובות. כתוב את זה בבית של השחקנית הצדקת בתיה לנצט שמתגוררת בטבריה (שחקנית עבר ממקימות תיאטרון הקאמרי שהתקרבה ליהדות. א.ד.נ).

"מיום שעמדתי על דעתי לא סירבתי לבקשות בעלי הקדוש אפילו פעם אחת", אומרת הרבנית. "כשהוא אמר לי: 'אשתי בואי נצפין, נעבור לטבריה' – הרגשתי כאילו נחתי מחללית באותו רגע. באותו שבוע קראתי ספרון של הבעל שם טוב שכתב שכל יהודי הוא כוכב. הכוכב נראה קטן, אבל כשמגיעים אליו הוא ענק".

איך היה המעבר לטבריה?

"בטבריה יש הרבה יהודים טובים. בשעתו אמרתי לעצמי: 'נבוא לכאן, נקרב כוכבים לאבא, נחזיר את החיילים הרוחניים לאימא שמחכה בזרועות פתוחות'. באתי לכאן וישתבח שמו -  כל יהודי זה וואו. יהודי זה ספר תורה מהלך על השניים. בעלי אומר שהדבר הכי קדוש בעלם זה יהודי עומד מול יהודי, אז יורדת שכינה ואהבה, נהיה איחוד רוחני. כל הניצוץ היהודי מתחברים ושנינו מרימים יד כלפי שמייא - זה מביא משיח".

מה הרבנית אומרת לנשים שאין להם עדיין ילדים או זיווג? 

"לא להתייאש ולקוות לה'. להאמין ברחמי השם. עיני ראו לא פעם ישועות מעל הטבע שקרו לעקרות שכל הרופאים התייאשו מהן. הכול בכוח האמונה שהיא הכלי לישועה". 
לרבנית גישה מיוחדת לנשים. כשהיא רוצה להעביר מסר לא אחת היא משתמשת במטאפורות וסיפורים השאובים מעולם הספרות והדמיון, אותם כמובן היא מחברת ומלקטת ממקורות יהודיים. כשהיא רוצה לעודד אישה לקרוא תהילים, לרוב היא עושה זאת דרך משל או סיפור מחייה שלה, והמבינה - מבינה. כך בנוגע לצניעות של נשים בלבוש. ואפרופו צניעות, על בגדה של הרבנית רקומות המילים: בעזרת השם יתברך. "הכל נעשה בחיובי", היא אומרת, "אני מסבירה לבת שכל  מילימטר שהיא מוסיפה באורך החצאית או שרוול - היא מוסיפה אריכות ימים ואריכות אפיים, היא מושכת עליך חוט עליון של חסד. הכל נעשה רק באהבה. הניסיון של הצניעות לפני המשיח הוא עצום. אם האישה זוכה להבנה שהצניעות היא המתנה שלה, שהיא שומרת אותה כאישה, היא מגנה עליה והכתר שלה ממילא כל הניסיון נעלם. החזון איש זצ"ל אמר לרב וולף (שהקים את סמינר בית יעקב לבנות חרדיות, והרבנית התחנכה בו בנעוריה)  שלקב"ה יש כלי מיוחד, בו הוא נוצר כל טיפת זיעה וחוסר נוחות של אישה מכך שהיא לבושה בצניעות ובבגדים ארוכים. עם טיפות הזיעה הוא יקים אותה לחיי נצח בתחיית המתים, זהו הטל תחייה שלה".

 מה דעתך על תנועת הפמיניזם העכשווית?

"הפמיניזם שמדברים עליו הוא השוביניזם הכי גדול. בורא עולם ברא את העולם בצורה מושלמת ביותר, והוא מהווה ומחייה את האנושות בכל רגע. כל פעימה ופעימה היא כח אלוקי, יש מאין. המדע יכול להסביר את היקום עד שלב מסוים. כל החומר בעולם הוא במהותו תוצר של כח אלוקי. המדע הלביש שמות לכח האלוקי. הקב"ה ברא את העולם בהרמוניה ושלמות, והוא ברא איש ואישה. האישה צריכה לשמוח בתפקיד שלה ולראות כמה שהוא מושלם, ייעודי וייחודי עבורה. אני רואה נשים לא מרוצות ומחפשות ריגושים - נטו יצר הרע שמסמא את העיניים. הייעוד של האישה מותאם לעדינותה ולנפשה הרוחנית. לכן היא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן. לא צריך לפחד לומר שהייעוד של האישה להיות עזר כנגדו. כל החלק שלה מתחלק שווה בשווה עם תורת בעלה. הייעוד הוא לגדל ילדים - זאת זכות הכי גדולה, להעמיד דור ישרים. האישה קיבלה כישורים לכך ולא הבעל. הקב"ה העניק לה צניעות בלבוש ובהנהגה כדי שיתייחסו לאדם שבה, ושלא תהפוך כבשר לטרף".

במקרה שאישה צריכה לצאת לעבוד?

"נכון, יש מצבים שאישה צריכה לצאת לעבוד, וזה מובן, אבל היא צריכה לדעת שעיקר הממלכה היא הבית ולא העבודה. לא לעשות את העבודה לאידיאל אלא להבין שהעבודה היא בסך הכל צורך. חז"ל אומרים: 'ביתו זאת אשתו'. הבית הוא לא הקירות, אלא מה שהאישה יוצרת ממנו. התפקיד שלה הוא חלק מהתיקון הנצחי של נשמתה. אם היא משבשת אותו היא מפספסת, ולהיפך - אם היא  מיישמת היא זוכה לתיקון לנצח נצחים. אני אומרת לנשים שבאות אליי - אתן רוצות סיפוק - תושיטו יד, תעשו חסד, תתנדבו בין יולדות או מבוגרות, זה עולם שלם. להעלות חיוך על פניו של יהודי זה כמו להרים חשמל בבניין שלם שיש בו קצר. הכל מתחיל לדלוק.

"אני חושבת שבזכות החסד זכיתי להינשא לבעלי הקדוש. הייתי תלמידה טובה, השקעתי בלימודים, התפללתי, קראתי תהילים אבל מה שהכריע את הכף היה, לדעתי, בגלל שנהגתי לבקר ניצולת שואה. הייתי בת 17 ובאחת הפעמים היא ביקשה שאביא לה עוגת גבינה. הלכתי להביא לה עוגה וכשחזרתי היא שינתה את דעתה וביקשה עוגת שוקולד. החלפתי את העוגה, אבל היא שוב שינתה את דעתה וביקשה עוגת טורט. התקפלתי ללא מילים והבאתי עוגת טורט. בדרכי לקונדיטוריה ברחובות בני ברק היה כתוב על הקיר: 'ישראל בטח בהשם'. קראתי את השלט וירדו לי דמעות. לבסוף, החלפתי את העוגה לעוגת תפוחים כרצונה, אבל היא דחפה את העוגה.

"בשבוע שנפרדתי ממנה פרידת עולמים ליוויתי אותה באמבולנס, וכשהגענו לשדרות ירושלים פינת הרואה בבני-ברק היא אמרה לי: 'אני לא  סולחת לך, לאה, נפל לי כיסוי הראש'. הכיסוי שלה לא באמת נפל, ולמעשה היא הייתה ערירית. לא היה לה אדם בעולם. נסענו לתל השומר, ובבית החולים היא השיבה את נשמתה. יומיים אחר כך הוצע לי שידוך -  ככה הכרתי את בעלי".

"לכרות ברית עם הילדים"

אחת הסוגיות החינוכיות הבוערות איתן מתמודד העולם החרדי הוא הנוער הנושר. הרבנית מקבלת פניות מנשים שחוות מבוכה גדולה לנוכח החלטת בנם או בתם לעזוב את הדרך. "צריך לחבק את הילדים", אומרת הרבנית בהחלטיות, "בעם ישראל יש 12 שבטים ולכל אחד העבודה שלו. לא כולם יכולים ללמוד כל היום. הבן יכול לעבוד ולשלב לימוד, תפילה וצדקה. לא צריך להיבהל – אפשר למצוא את נקודת האמצע. להורים אני אומרת חד משמעי: לכרות ברית עם הילדים. חשוב לשמור שבת ולהדגיש את שמירת הנגיעה, אבל קודם כל לכרות ברית עם הילדים. אימא כועסת כשהילד לא עומד בציפיות שלה, בעוד שהיא צריכה להבין שלא תמיד יש לילד כוחות להיות מתמיד. יש לי חברה שהגיעה לקראת הבן שלה, אך ביקשה בתמורה תפילין, תהילים וכיפה - והיום הוא אברך חצי יום. למותר לציין שהוא גם לא חילל שבת. הוא הבין שהוא טעם הכל והמשיך קדימה". 

איך המפגש שלך עם בעלי התשובה?

"הזוהר הקדוש אומר - כל המחזיר נפש אחת כאילו ילדו. המפגש איתם קדוש. אם הצלחנו להביא לכך שבחור לא יתגלח בסכין - זה כמו לידה, או שבחורה שתשמור טהרה פעם אחת - זאת לידה, זה קדוש. צריך הרבה אהבת ישראל. אני אוהבת את עם ישראל. הם קדושים, זה שכינה. יותר מאשר הקרבתי את עצמי וחיי על עם ישראל -  אני קיבלתי מהם. באתי מבית של גדולים וצדיקים, בו לא היו התמודדויות של קדושה. במגע עם חוזרים בתשובה ראיתי התמודדויות שונות, ואנשים שבפירוש לא עשו לעצמם הנחות אלא דורשים מעצמם כל מה שהקב"ה מצפה מיהודי בשלמות. אני נפעמת מהתעצומות שחבויות בנשמת היהודי. זאת עקדת יצחק הפרטית של בעלי תשובה - אני מתחזקת מזה".

בתה של הרב דב והרבנית לאה, היא הרבנית בת-שבע קוק. כיוון שהיא נשואה לאחיינו של אביה, היא נושאת את אותו שם המשפחה. הרבנית בת שבע מקרבת נשים יהודיות לתורה ולמצוות ונחשבת לאהודה בקרב נשים מכל המגזרים. "בת שבע מיוחדת", אומרת האם הגאה, "בת שבע זאת חתיכת מסירות נפש שלא תיאמן. היא נקרעת, ונוסעת למרחקים. עד שהיא לא מקבלת הבטחה שכל הבנות מהבנות קיבוץ ישמרו טהרה היא לא עוזבת את השטח. היא עושה עבודת קודש, לפעמים אין לה קול לדבר. לומר שהיא מרצה זה דל מידי. היא מוסרת נפש. היא רואה בכך הצלת יהודים. אני לא יודעת איך היא עושה את זה".

הרבנית לאה קוק (צילום: ''למען אחי'' הפקות קודש)

שירה סער, המשב"קית של הרבנית ב-3 השנים האחרונות, מנצלת את ההפסקה המתודית שנוצרה לטובת שיחת הטלפון השבועית של הרבנית עם אביה הרב זילברשטיין. "סוד הקסם שלה הוא אהבה לנשים", אומרת סער, "היא במצב של נתינה וחיוך גם כשקשה. אנשים פונים עם מגוון בעיות, זיווגים, פרנסה, ילדים, בעיות נפש וגוף - הרבנית סבלנית לכולם. היא עושה עבודה עצמית. השמחה שלה מגיעה ממקום פנימי, היא מייצרת לעצמה שמחה. אני מודה שבהתחלה חשבתי שההתלהבות והאמונה זאת מעין הופעה שהיא נותנת בשיעורים, אבל כשבאתי הביתה ראיתי שהיא מתנהלת כך גם כשהיא לבד. אנחנו לומדות ממנה על שמחה בעבודת הקב"ה- הלכה למעשה".

לקראת חצות הלילה, מסיימת הרבנית קוק את הראיון עם מסר לנשים: "להיות בשמחה ולראות את הטוב הנצחי – יש הרבה טוב סביבנו, אנחנו יהודים - זו טובה נצחית.  מכל הצרות יוצאים על ידי שמחה. אישה צריכה לשמוח במצוות ובכיסוי ראש - הכתר שהניח השם לראשנו. כל התגברות של האישה, אפילו הכי קטנה, כל הקרבה הכי קטנה נספרת ונחשבת אצל הקב"ה". הרבנית אומרת בתקיפות: "לברוח מלשון הרע כמו מאש. חבל לאבד את כל המצות בכמה דיבורי סרק. למה להיות משועממות ולפטפט? אם אפשר לקרוא יחד תהילים, ללמוד הלכות ומוסר. כל התגברות מבטלת גזרות וגורמת להשם להתפאר בך - איך ניצחת יצר שעשוי מאש – כשהמשיח יגיע הוא יסתכל לכן בעיניים ויגיד: 'בזכותן הגעתי'".