ילדים זה שמחה? גם בפורים?!

"ילדים זה שמחה כשהם תינוקות קטנים, עליזים, חמודים...".

"ילדים זה שמחה כשהם ישנים...".

"האמת שחשבתי להיות אמא שמחה... אני לא יודעת אם יש מציאות כזו"....

"איך אפשר לשמוח עם כל המריבות, הוויכוחים והשיטור היום יומי הזה?".

האמת, רציתי לדבר אתך, אמא יקרה, בכנות, ולשאול - את מזדהה עם המשפטים האלה? אולי עם חלקם? או שאת מהאימהות שמרגישות שהילדים זאת השמחה הגדולה שלך?

מה זאת שמחה בכלל?

ואיך אפשר להרגיש את השמחה מהילדים שלנו בחיי היום יום העמוסים, הטרודים, הלחוצים והמדאיגים? שאלת פעם את עצמך?

הנה חג הפורים קרב ובא, והמלאכה בבית רבה.

את עסוקה בלהכין תחפושות, לחשוב על רעיונות מקוריים, לא ישנה בלילות כי את עסוקה בלהדביק, לגזור, לתפור ומה לא?!

רצה מחנות אחת לשנייה לקנות ממתקים "זולים" למשלוחי מנות. "שיגעו אותנו כל הפרסומות", את בטח חושבת לעצמך, כי את ממש לא יודעת להחליט לאיזה סופר ללכת ומאיפה לקנות, אולי לקנות מהסופר הגדול את השוקולדים 5 ב-10 או מהמכולת ליד הבית את השוקולדים הקטנים 10 ב-10.

ומה עם סעודת פורים, להזמין אורחים? לא להזמין? כמה מנות להכין? את לוקחת מרשמים ומתכונים חדשים כדי "להפתיע" בחג, מגלה שחסרים לך הרבה מצרכים וכבר עשית את הקניה... ובכלל לא בטוחה שיהיה לך מתי לבשל את הכל, אולי בלילות כשהילדים ישנים ויש לך שקט בראש, העיקר לסמן עוד V  ברשימה, "הנה, סיימתי עוד משהו, ב"ה... עוד משהו ירד מהרשימה הארוכה".

"איך אפשר להספיק לעשות כל כך הרבה דברים?", את שואלת את עצמך, ושוכחת לגמרי שהחג הזה היה אמור להיות שמח, ובכלל השמחה ממך והלאה.

את עסוקה בלהשתלט על כל העומס שיש, ובין לבין להרגיע את הילדים שרבים, "הוא לקח לי", "הוא קרע לי", "אמא תגידי לו". מרוב לחץ ועומס אין לך טיפת סבלנות להתייחס, ומסיימת את הערב בצעקה ובאיום: "אם אתם לא תירגעו, אני לא מכינה לכם שום תחפושת, מצדי תלכו לא מחופשים"...

אז מה עושים? יכול להיות שאפשר לשמוח (גם בפורים) שמחה אמתית?

כולנו רוצים להיות שמחים!

השמחה היא שילוב של הנאה ומשמעות.

כאשר אנחנו לא שמחות בעיסוקים ובמשימות שלנו, אנחנו צריכים לראות מה חסר לנו בהם. יכול להיות שהם מהנים אותנו, אבל הם חסרי משמעות בעינינו, ויכול להיות שאת מבינה את המשמעות - אך זה לא מהנה אותך.

אם את רוצה לשמוח במה שאת עושה, במטלות הבית, לשמוח בילדים שלך וכו', בפרט אם הן משימות לאורך זמן ולא משימה חד פעמית, תבדקי: האם את נהנית ממה שאת עושה? יתכן שאת מבינה את המשמעות, שחשוב שהילדים יראו את אמא שמחה. את מבינה את המשמעות שחשוב לקפל כביסה ולכבס כדי שיהיו לילדים בגדים נקיים. אך אם אינך נהנית מכך - אינך יכולה לשמוח.

לא רק בעיסוקים האלה השמחה שלנו תלויה בהנאה ובמשמעות, אלא בכל תחום, גם בחגים שבהם אנו מצווים לשמוח. החגים הם מלאים במשמעות עבורנו, ולמרות זאת התורה ציוותה אותנו לקיים מצוות מעשיות שגורמות לנו הנאה, כגון סעודות החג, קניית בגד/תכשיט חדש. מצוות החג לא מספיקה כדי למלא אותנו בשמחה בלי רכיב ההנאה, כי קשה לאדם לשמוח.

אם חסרה לך השמחה, תשאלי את עצמך:

• מה נותן לי משמעות?
• מה נותן לי הנאה?
• מהן היכולות שלי?
• מה הייעוד שלי?

אם תעני על השאלות האלה בכנות ותפעלי לפיהן, את תגיעי למצב של שמחה.

הנתינה היא זו שמביאה אותנו לשמחה, מכיוון שבנתינה יש את השילוב של הנאה ומשמעות, כי כאשר אדם נותן לשני - יש לו סיפוק (כמובן, כשהנתינה היא מתוך רצון ולא מתוך הכרח), והמשמעות היא לראות את התועלת שבנתינה שלנו, מה עשיתי, מה גרמתי לשני בעקבות הנתינה.

חג הפורים קרב, בע"ה. אנו מצווים במשלוח מנות ומתנות. לאביונים זוהי נתינה שתגרום לנו לשמחה.

אז קדימה!

תסתכלי על רשימת המטלות שלך, ותחליטי שאת רוצה ליהנות ולשמוח מכל מה שאת עושה, גם מהחוויה עם הילדים, גם מלהכין תחפושות, גם לשיר ולרקוד איתם באמצע "ולבזבז" כמה דקות...

ותזכירי לעצמך שאת לא רוצה לסמן עודV  כדי להגיע לאושר. הדרך היא האושר בעצמו!

בהצלחה.

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il