השנה לא נתבייש: קחי משלוח מנות מלא עידוד

משלוחי המנות, שיכלו להיות דבר משמח ומרנין כל כך, גורמים להרבה אימהות למפח נפש.

- "איך אספיק להכין משלוחים לכל המורים והמורות של הילדים שלי?".

- "בשנה שעברה ממש התביישתי במשלוח שלי למורה של הילדה. כל האימהות הביאו משלוחים כל כך מרשימים, ורק שלי...".

- "אני לא יודעת איך אספיק להכין לכל השכנים משלוחים, הם מצפים לדברים מיוחדים, ומה לי ולכל זה?".

אימהות רבות עומדות אובדות עצות מול משלוחי המנות. מה שמתחשק להן זה רק להרים ידיים ולהתייאש מראש.

ובאמת, מה לעשות? מה שפעם היה משלוח של בקבוק משקה ועוגה בחושה, נהפך למטרד שקשה להפטר ממנו.

אבל, אם נביט בעיניים של המשלוחים האלו ונאמר לעצמנו את האמת, יהיה לנו הרבה יותר קל.

והאמת היא, שכמו בכל דבר, יש אימהות שאוהבות את ההתקשטות הזו, את התפאורה, את העשייה. ויש כאלה שממש לא.

יש כאלה שיש זמן באמתחתן, והן מסוגלות להקציב שעות מרובות לעבודה על משלוחי המנות, ויש כאלה שזמנן קצר ויתר המלאכות בביתן כה מרובות, והן פשוט, עם כל הרצון הטוב, לא יכולות.

יש כאלו שאוהבות כל כך לתת, להכין, להיראות, עד שהכול כדאי להן לשם כך, ויש כאלה שדברים אחרים גורמים להן להרגיש שהן שייכות, מקסימות ומרנינות.

ומכיוון שכך, כולנו נגיש משלוחי מנות, שכן כך נהוג במנהג האמתי שאומר משלוח מנות איש לרעהו, ובמנהג החברתי (משלוח מנות למורה, לגננת, לשכנה). אבל בואו ונשאיר את הדרך פנויה לאלו שנהנות מגיע כפיהן. נקבל מידיהן את המשלוח היפהפייה, נשבח אותן על מעשה ידיהן, נודה להן על המאמץ ונגיש להן את המשלוח שהכנו כפי יכולתנו, זמננו, ותקציבנו.

צריך להבין שאותה שכנה, שמכינה לכל חברותיה משלוחים יפהפיים ומעוצבים, נהנית מלהגיש אותם. לא בטוח שחשוב לה גם לקבל משהו מושקע כל ומעוצב כך. תתפלאו לשמוע, אבל אולי היא אפילו תעדיף בסתר לבה להיות זו שבולטת בעיצובה ובייחודה.

לעומת זאת,  אותה אישה שמגישה משלוח פשוט לשכנה בחיוך על פנים, בתוספת מכתב הוקרה או פתק שרואים שנכתב לאחר מחשבה, דווקא לה, שאינה יודעת לעצב ולצלחת, חשוב לקבל את המשלוח המיוחד והמושקע שהכינה השכנה.

אם נבין זאת, יקל עלינו להכין משלוחי מנות. אין פה תחרות, אין פה השוואתיות, אין רצון להידמות לחברה. להפך, כל היופי מתבטא בזה שאחת טובה בדבר אחד, ואחרת - באחר.

לפי הדברים הללו תוכלי להבין מה התשובות לשאלות הרטוריות, ולתהיות שאימהות רבות, ואולי את בתוכן, שואלות.

איך תספיקי להכין משלוחים לכל המורות והמלמדים? – ההספק שלך יהיה משלוח מינימליסטי אבל מלא בחן של שמחה.

בשנה שעברה התביישת במשלוח שלך למורה? - השנה לא תתביישי, כי ברור לך שכל אימא מביאה מה שהיא יכולה. זה היופי, גם בעיני המורה.

את לא בטוחה שתצליחי להכין לכל השכנות? – והלא את כבר יודעת שהן אינן מצפות לדברים מיוחדים דווקא, אז מה הבעיה?

הורים יקרים, זכרו: כל היופי בחגים הוא בכך שאנחנו עושים מה שצריכים לעשות. לא משנה לנו מה אחרים, לא אכפת לנו מה יחשבו. כשאנחנו מבינים שאנו צריכים להיות כפי שאנו, ללא תחפושת וללא מסכה (כן, גם בפורים זה כך), הכול קל כל כך ומלא בשמחה.

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך