"גם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות באים לדון בבית הדין": הרב רצון ערוסי מתאר את המהפכה

"בתקופה בה סיימתי את לימודיי", מתחיל הרב רצון ערוסי את דבריו, "הוחלט לפצל בין ההגדרה ההלכתית של יהודי לבין הרישום האזרחי, ונקבע שאפשר לכתוב בתעודת הזהות 'יהודי' גם על מי שרק אביו יהודי, או שעבר גיור רפורמי. הדבר כמובן נקבע לאחר דיונים סוערים, והחלת דין זה היתה חלק מתהליך שהחל בבית המשפט ובמערכת החוקים, של כרסום בזהות היהודית של העם והמדינה".

הרב, שכאב את המצב, ראה במקום זה גם שליחות גדולה. תחילתה של השליחות היתה דווקא במסלול הלימודים הלא שגרתי אותו בחר. "כאברך צעיר, בוגר ישיבת חברון, רציתי ללמוד דיינות במכון הרי פישל בירושלים, אך המלגות לאברכים היו מדודות ושקולות, ולא היתה אפשרות להכניס את כל מי שביקש", הוא מתאר. "זמן מה אחר כך, הוקמה פקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, מתוך מגמה לקדם את נושא המשפט העברי. באותו זמן חיפשו באוניברסיטה בני תורה עם רקע תלמודי רחב, שיובילו את המהלך הזה. מכיוון שראיתי חשיבות גדולה בכך, החלטתי להירשם ללימודים, יחד עם עוד כמה אברכים רציניים. מתוך לימודי המשפטים, יכולתי לעמוד על תפיסות עולמם של השופטים בכלל, ושופטי בית המשפט העליון בפרט, ומכוח אותן השקפות עולם, הבנתי שיש סיכון גדול לזהות היהודית של המדינה ושל עמנו. כבר אז הרגשתי שאם ה' גלגל אותי למסגרת של עולם המשפט הכללי, אז כנראה תהיה לי שליחות דווקא במקום הזה. היה חשוב לי להביא לידי כך שמשפט התורה יהיה מוכר בכלל הציבור, ושאפשר יהיה ליישם אותו הלכה למעשה במדינה".

קידום משפט התורה

בסיום לימודיו, החליט הרב לעסוק בשני תחומים, אשר יקדמו את הנושא. "היה חשוב לי ליצור כנסים עולמיים בנושא משפט התורה, כדי שאפשר יהיה לעסוק בכך הלכה למעשה", הוא אומר, "בנוסף, ראיתי צורך לייסד בתי דין רבניים לממונות, אשר יהוו תחליף למערכת המשפט האזרחי הקיימת בישראל".

כדי ליצור קשת תמיכה רחבה לנושא, התחיל הרב להיפגש עם גדולי תורה שונים, ולשטוח בפניהם את דבריו. "פניתי קודם כל לרבנים הראשיים דאז, הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, וטענתי בפניהם שאם לא נלך בדרך כזו, אנחנו מפקירים את משפט התורה. אמרתי להם שימים יבואו, הכרסום במערכת בתי הדין הרבניים יגדל יותר ויותר, ועלינו לעמוד על המשמר. הרב עובדיה והרב אליהו תמכו בדבריי ועודדו אותי, אך הרב שפירא חשש שמא לא יהיו דיינים בעלי ידע, אשר יוכלו לדון בדיני ממונות הלכה למעשה. הפצרתי בו שיבוא לכנס הראשון שארגנו בנושא, ובו ינמק את הסתייגותו, ויאפשר לנו ללמוד אותה. הרב שפירא אכן הגיע והציג את עמדתו, אולם שנה אחר כך הוא כבר חזר בו, ואמר שחובה לייסד בתי דין לדיני ממונות בכל אתר ואתר, שיפעלו בכל שני וחמישי. ראיתי אז בחוש איך שיוזמה זו היא מחויבת המציאות".

עם אותה יוזמה, פנה הרב ערוסי גם לרבנים בחו"ל. "נפגשתי עם הרב פאם זצ"ל, ממועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארה"ב, והוא אמר לי שאצלם מתמודדים עם הקמת ישיבות, מקוואות, כשרות ועוד. הוא שאל מדוע אני חושב שהקמת בתי דין לממונות יכולה להיכנס בתוך סדרי העדיפויות הללו. עניתי לו, שאם לא ייסדו בתי דין לממונות בארה"ב, הדבר ירבה ממזרים בישראל. לתמיהתו הרבה, הסברתי שבארץ גירושין יכולים להתבצע רק בבית הדין הרבני, אולם בארה"ב, פירוק משפחה חייב להיעשות גם בבית המשפט האזרחי. בבתי משפט כאלה, מטילים לפעמים על הבעל סנקציות גבוהות מאד, והוא נותן גט מעושה, אשר הלכתית נחשב פסול. הרב פאם, ששמע את הדברים, החליט לדבר על כך עם מועצת גדולי התורה בארה"ב, ושבועיים אחר כך כבר הוחלט שם על הקמת בית דין לממונות לפי דרך התורה. מאז, בתי דין כאלה בחו"ל רק הולכים ומתרבים".

מדינה יהודית בלי משפט יהודי?!

עם הזמן, מערכת המשפט והחוקים במדינה, המשיכה לכרסם בכוחם של בתי הדין הרבניים. "דוגמה אחת לכך, היא שהמדינה יצרה בית משפט לענייני משפחה", מתאר הרב. "בית משפט זה קיבל סמכויות רחבות, ובו יכולים בני זוג לתבוע עניינים ממוניים הקשורים למשפחה, כמו מזונות, רכוש, אחזקת ילדים ועוד. בעבר כל הנושאים האלו היו נידונים בבית הדין הרבני, וכפופים למסגרת ההלכה, או שהם נידונו במקביל בבית המשפט המחוזי. אך כיום רבים מבני הזוג מתדיינים בבית משפט לענייני משפחה, ומעמד בית הדין הרבני הולך ומתמעט. דוגמה נוספת היא בכך שבית המשפט העליון אסר על בית הדין הרבני האזורי לדון בענייני ממונות. בתי הדין הפרטיים לממונות, כמו אלו הרבניים, דנים היום רק מכוח חוק הבוררות, אשר מאפשר לנידונים לבחור את הבורר אותו הם רוצים, ולהתדיין אצלו. אולם, אין לנו סמכויות רחבות כמו שהיו בעבר לבית הדין הרבני האזורי, כגון הטלת צו להבאת עדים, עיכוב יציאה מהארץ ועוד".

עם כל זאת, החליט הרב ערוסי לפעול ככל יכולתו, היכן שרק אפשר. "אנחנו זוכים לקיים את הכנס השנתי בנושא המשפט העברי כבר 28 שנה", הוא מספר. "בנוסף, מאז שהתחלנו עם הנושא, הולכים ומתרבים בתי הדין הרבניים לענייני ממונות. הם אמנם היו קיימים אצלנו מאז ומעולם, אך בהיקף קטן יותר, והם גם פחות עמדו בקריטריונים שהציב בית המשפט הכללי. כיום משתדלים להתייעל ולכתוב פסקי דין מנומקים יותר, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם, גם אם יגיעו הלאה לבית המשפט הכללי".

לפתחו של פרויקט זה עומדים גם לא מעט קשיים. "לצערי, המדינה עדיין לא תומכת בנו", אומר הרב. "נפגשתי עם שרי דתות שונים וביקשתי מהם תקציבים, אך דבר לא קרה. פעלתי גם להבאתה של הצעת חוק על הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, אך העניין עדיין לא קודם. בעבר, כשחבר הכנסת יוסי ביילין היה שר המשפטים, הזמנתי אותו לכנס שלנו. הוא לא היה בארץ באותו זמן, אך כתב לי שהוא מזדהה עם היוזמה שלי, מכיוון שאין שום סיבה לכפות על ציבור דתי רחב, להתדיין בדיני ממונות לפי חוקי המדינה. הוא גם הבין שהדבר יוריד עומס ממערכת המשפט הכללית. לעומתו, שר משפטים אחר שפניתי אליו, אשר היה מעדות המזרח וחשבתי שיש לו זיקה למסורת, אמר לי שהוא לא מוכן שאפתח ערוץ בלתי ממלכתי למערכת המשפט הקיימת. עניתי לו על כך, שחבל שהוא לא מבין שמדינת ישראל נולדה לידת עכוז - דרך הרגליים ולא דרך הראש. היו אמנם ציונים חילוניים, שכאשר הם רק 'הריחו' את הקמת המדינה, לקראת הצהרת בלפור, הם אמרו שלא ייתכן שמדינה יהודית תקום בלי השפה העברית ובלי המשפט העברי. לפני קום המדינה גם ייסדו בית ספר ללימודי המשפט העברי בהר הצופים, אך בפועל המדינה קמה על המשפט המנדטורי והעותומני, בזמן שבאמת יש לנו חוקים משלנו, חוקי התורה הקדושה".

ולמה שאנשים מהציבור הכללי יבואו לבית דין רבני?

"זאת מכיוון שההליך המשפטי בבית הדין הרבני הוא מהיר יותר. אין אצלנו עומס עבודה כמו בבתי המשפט הרגילים, ולכן גם אין סחבת ארוכה כמו שם. בנוסף, לפעמים הדיינים בעצמם הולכים לבדוק ראיות בשטח, כפי שמחייבת ההלכה, מה שלעולם לא יקרה בבית משפט רגיל. התקשורת אמנם מעוותת את התדמית שלנו, אך בפועל הרבה פעמים שופטים ועורכי דין מפנים בעלי דין מסוכסכים אלינו. כיום, גם בבתי דין רבניים אפשר למצוא רבים שאינם שומרי מצוות, אשר הבינו שההליך אצלנו הוא יעיל, אינטימי, נוח וטוב".

מה המטרות שלכם הלאה?

"אחת המטרות היא הקמת קרן למשפט התורה, בה יעסקו בדיני התורה בשלוש רמות: הרמה התורנית המובהקת - דרכה ילבנו הלכות מתחדשות בדיני ממונות במציאות המודרנית שלנו, הרמה העממית - אשר באמצעותה ייחשף הציבור לצדק שיש בתורת ישראל. והרמה האקדמית, בה יעבדו פסקי דין באופן משפטי אקדמי, מה שיאפשר גם לעורכי דין ושופטים להתוודע למשפט העברי, ולראות עד כמה הוא רלוונטי ומועדף למציאות חיינו. יש לנו כיום קרוב ל-300 דיינים, אשר אין צורך שיעבדו בבית הדין הרבני, והשאיפה שלנו היא שהם יוציאו ויפרסמו את פסקי הדין הללו. מטרה נוספת היא להכשיר דיינים שיכירו את שני העולמות - היהודי והכללי, כדי שיוכלו להתמודד עם שניהם. נוכל גם לעבד פסקי דין של דיינים כאלה ברמה המשפטית אקדמית, ולהביא אותם בפני השופטים ועורכי הדין בבית המשפט הכללי".

"זוהי דרך ארוכה", אומר הרב, "אבל הבנתי שאסור להתייאש ושאפשר לפרוץ דרכים. ככל שיתרבו בתי דין כאלה, שיהיו יעילים וטובים, וככל שיבואו אליהם יותר אנשים, קשה יהיה למדינה להתעלם מצרכים אלו, ומהציבור שרוצה אותם. זאת גם במיוחד לאור העובדה שהם תורמים תרומה חשובה למערכת המשפט בישראל. כבר בכנסת האחרונה זכינו לקבל תקציב קטן עבור הפרויקט הזה מאת שרת המשפטים איילת שקד, ואנו מעריכים זאת מאד. זוהי אמנם התקדמות קטנה, אך עבורנו היא מהווה תקדים להמשך".

"עלינו לזכור", מסיים הרב, "כי באין חזון יפרע עם, באין אמונה תתפורר האומה, ואשרי מי שיתן ידו ליישום משפט התורה בעת הזאת. כך נבטיח את הזהות היהודית של עמנו ושל מדינת ישראל, ובכך נניח את היסוד לגאולתנו השלמה, כי ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".