מאחורי הקלעים של פורים בהידברות - מתוך היומן של שלמה

ערב פורים זו תקופה של טלפונים בהידברות. מכל הסוגים, כולל של יהודים תמימים שהשאירו הודעה שהם מעוניינים לתרום כדי שתהיה להם זכות וברכה לשמירה. נשמע שגרתי? אז זהו, שזו הייתה הודעה שהושארה ב...שבת. איפה סנגורן של ישראל?

שתי שיחות חרוטות אצלי משנים קודמות. אני חייב לספר לכם עליהן, כי זה מה שפורים הזכיר לי.

אתם בטח לא צריכים אותי בשביל ללמד אתכם על שמחה ללא גבולות, על איך שפתאום אתה יכול ללכת החוצה עם בגדים מוזרים, ועם כובע מצחיק על הראש, ובמקום שישלחו אותך לאשפוז, אומרים לך "פורים שמח".

השמחה השלימה היא כשאחד נותן לשני מהאוכל שלו, משלוחי מנות (אל תשאלו אותי איך מנות של אוכל הפכו לשוקולדות בצלופנים, כי בינינו, אני מעדיף את זה ככה) – ובשביל שזו תהיה השמחה הכי שלימה, אז מביאים לכל מי שצריך, גם אם אנחנו לא מכירים, וזה השיא – מתנות לאביונים.

רשימת הנזקקים של הידברות, כבר התפוצצה ממזמן. כשיוצא לי להיתקל במקרים השונים, הדבר שהכי מזעזע אותי זה שמדובר באנשים "רגילים". כאילו, אנחנו מדמיינים נזקקים כלבושי סחבות וטלאים, הומלסים קמוטי עור. וזה כל כך לא. זה אנשים רגילים, כמוני וכמוך, רבים מהם עובדים קשה מאוד לנסות ולפרנס קצת, ומתמודדים עם צרות וחוליים ומה לא.

אתם מסתפקים עכשיו מה לקנות לפורים, אז הם לא. כי אין להם אפשרות. וכשכולם יצהלו בחוץ, ביום הכי שמח, הם בבית יעשו "כאילו פורים", ואם תדפקו בדלת הם "כאילו ישמחו".

בתקופה הזו, יש  במוקד מחלקת החסד טלפונים קשים ממש, שאם אני נחשף אליהם, אני יכול להיות עצוב הרבה זמן אחרי ששמעתי אותם. ויש גם הצד השני, של עם ישראל האחד והמיוחד. אין דבר כזה בשום עם, אבל בשום עם, שאנשים מתקשרים ומבקשים לתת ליהודי אחר שהם אפילו לא מכירים, אבל מרגישים שזה אח או אחות שלהם.

* * *

אותו הבוקר של פורים, הייתי עדיין תחת הרושם של מה שסיפר לי אחד החברים, שחיפש את הרב זמיר כהן בבית, והתברר לו לתדהמתו שהרב הלך... לחלק בעצמו את המתנות לאביונים של הידברות. מי כמוני יודע עד כמה אין לו זמן, בטח לא בפורים. שלא לדבר על כמויות הזמן שרבנו שליט"א כבר השקיע בלעבור על המקרים, לבחור למי הכי נכון לתת, מי ראוי לתמיכה, הכל בפיקוח שלו. וכן, הוא השליח של כל מי שמינה, והוא נותן את המעטפות למספר עוזרים שדואגים שהן תגענה לכל מקום. אבל זה לא מספיק, וחלק מהמתנות לאביונים הוא גם הולך בעצמו לתת.

במהלך היום הגיעה שיחה למוקד המתנות לאביונים, והיא הרימה את מפלס ההתרגשות עוד יותר.

"שלום", אמר הקול מעבר לקו, "אני מעוניין לתת מתנות לאביונים, אבל אין לי כלום. אז מה אפשר לתת? יש דבר אחר שאפשר לקיים בו את המצווה החשובה?".

המוקדנית ההמומה שאלה מהיכן הוא, ובפשטות הוא ענה "מבית החולים בילינסון".

"ויש לך מי שיקרא עבורך מגילה?".

"לא ממש".

בסופו של יום, היהודים המתוקים של הידברות דאגו לו גם לקריאת מגילה מהודרת, גם לסעודת פורים קטנה, גם למשלוח מנות, ואפילו נתנו לו משהו שממנו ייתן מתנות לאביונים.

אבל אותי מה שתפס זה דווקא העוצמה הזו. שוכב יהודי בבית החולים הקודר, לבד, וכל מה שמעניין אותו זה לקיים את מוצות הבורא לתת לאחר. יש עוד עם כזה, תגידו לי אתם?

השיחה הבאה הגיעה בשעת לילה מאוחרת.

"אני מוכרחה לקיים את המצווה לתת באותו היום", אמרה הפונה.

"מהיכן את?".

"רמת גן".

"אם כך, תוכלי לזכות במצוות הצדקה החשובה, אבל לצערנו, מתנות לאביונים זה לא ממש ייחשב".

פתאום, נשמע קול של בכי. היא ממש נשברה. "אבל רציתי כל כך לקיים!". איזה רצון טהור זה. הוסבר לה לצדיקה "איך זה עובד", ושבעצם פורים, מבחינתה, נגמר, אלא אם כן היא הייתה תושבת ירושלים. שלום ולהשתמע.

חשבתם שנגמר?

למחרת, ב-6 וחצי בבוקר, מצלצל הטלפון. "זו אני מאתמול", היא אמרה, "אחרי השיחה הייתי נסערת, נסעתי לכותל, נשארתי שם בלילה ושמעתי מגילה, גם בבוקר במניין הראשון. אז עכשיו התחייבתי כבר בגלל ירושלים במתנות לאביונים בו ביום?".

* * *

מדהים!

שתי שיחות - (אמיתיות כמובן. אני לא ממציא אף פעם. אפילו את הפרטים כמו שם בית החולים והעיר השארתי) – של שתי נשמות יהודיות מופלאות שרק רוצות לעשות את רצון הבורא בכל מחיר ולזכות במצווה הגדולה הזו של מתנות לאביונים בפורים, עליה כתוב שמי שזוכה בה "דומה לשכינה הקדושה", אז תגידו אתם, לא מתאים להם הכינוי המיוחד הזה?

מה שחשבתי לעצמי זה איך אנחנו, לפעמים, לא מעריכים ומתעצלים מלקיים איזו מצווה, ודוחים, ואומרים שנעשה אחר כך וכל מיני תירוצים – בזמן שיש כאלה שרוצים כל כך לזכות במצוות הללו, ומוכנים לעשות הכל כדי להתחלף איתנו.

השנה החלטתי שאני לא מחכה. כבר השבוע הודעתי למוקד המתנות לאביונים שאני, אפילו שאין לי הרבה - ותודה להשם על מה שיש ועל כל מה שנותן לנו, בריאות וחיים ונחת - נותן מנה הגונה לאביונים שהרב זמיר בוחר, וממנה אותו שליח מעכשיו, שישמור על המתנה, כדי שביום הפורים, כשיחלק - תחול השליחות, וזה ייחשב "מתנות לאביונים בו ביום בהידור".

אם נדמה לכם שאני מקדם משהו, אתם צודקים. מקדם את רצון ד' לקיים מצוות...  

אז אני מסודר. השנה, את קיום המצווה הזו בהידור, כבר ביצעתי.

מעניין איזה סיפורים אאסוף בימים הקרובים ליומן שלי.

רק תזכרו, פשוט כיף להיות חלק מהעם האדיר הזה.

פורים שמחחח!

(לתת לכם כתובת מייל למשלוחי מנות?)

בואו לקחת חלק במצווה החשובה של מתנות לאביונים ביום הפורים. הרב זמיר כהן יהיה השליח שלכם למסירת תרומתכם למען האביונים, ובשיאו של היום יונחו כל השמות על שולחנם של מרן שר התורה הרב קנייבסקי והרב זמיר כהן. לתרומה טלפונית חייגו עכשיו 073-222-1212