מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על הילדים שלכם?

אנחנו טרודים בענייני היום יום, ולא תמיד יש לנו פנאי להביט אל האחר, קל וחומר כשה"אחר" הם הילדים שלנו.

אנחנו נותנים לילדים שלנו כל מה שהם צריכים: מקום מוגן להיות בו, אוכל לאכול, מים לשתות, מיטה לישון והרבה הרבה יותר מזה. אבל אנחנו לא נותנים להם די מדבר אחד: התעניינות בהם ובמהלכי חייהם.

כאשר הילדים שלנו שקטים ושלווים, אנחנו מעדיפים לעצום עיניים ולהמשיך בדרכנו. למה לנו להתייחס לילד ששותק בלול? ברוך ה' שהוא בשקט. למה עלינו להתייחס לילד שמשחק בשקט בלגו? סוף סוף הוא לא לוחץ אותי שאשחק אתו. אלך לי על בהונותי ואעבור לחדר השני. מדוע שאנבור בתוך תוכו של בני בכורי בגיל העשרה? העיקר שהוא עכשיו בבית, זה הכול.

אינני חושבת שעלינו לנדנד לילדינו, או כפי שהם טוענים, "לחפור להם". לא. זו אינה שיטה נכונה. כל אחד צריך לחיות את חייו, לחוות את חוויותיו ולתכנן את מהלכיו. יותר מכך, טוב שהילד יודע להעסיק את עצמו, להתעסק עם עצמו ולהפעיל את עצמו.

ובכל זאת, כמה פעמים  יצא לנו לחשוב על ילדנו. לחשוב על כך שהוא אמנם ילד, אבל הוא בן אדם שחווה את החיים לטוב ולרע. כמו שלנו לפעמים כואב, גם לו כואב. כמו שאנחנו נכשלים לפעמים, גם הוא נכשל. כמו שאנו לעיתים שואלים את עצמנו שאלות קשות ואין לנו תשובות, גם הוא באותה סיטואציה.

קחו לעצמכם פעם את הזמן לשבת, להביט בילד שמתעסק עם עצמו בשקט, ולחשוב לעצמכם מה הוא חווה. הוא מספר לכם  על מבחן בתורה שלמד כל כך הרבה וקיבל בו רק 63! מה אתם אומרים לו, על פי רוב? "למה אתה לא לומד? אמרתי לך להשקיע יותר, במקום לשחק כל היום ברמי עם החבר שלך!", או במקרה הטוב: "לא נורא! לא קרה כלום!".

עכשיו הביטו לתוך עיניו של הילד.

הוא בא לספר את הדבר. זה חורה לו. רצה לקבל יותר ולא הצליח. מדוע ייסורי הנפש האלו מגיעים לו כרגע? מדוע נראה לנו שמתאים לשאול אותו עכשיו: "נו, למה לא התכוננת כמו שצריך? אה? למה???". מדוע נדמה לכם שאם תאמרו לו: "אמרתי לך שזה מה שיקרה!", זה מה שיועיל לו או לכם? מדוע נראה לכם שלומר לו: "לא נורא!", ירגיע אותו?

מה כן?

אולי זה הזמן, כשהוא כאן, כשהוא מוכן, כשהוא מגיע בעצמו, לשבת ולשוחח אתו. לשמוע ממנו, מדוע בעצם זה מפריע לו, מה הוא חושב בקשר לכך? אילו תחושות זה מעביר בו? מה היה רוצה שיקרה?

ואז תוכלו גם להמשיך לשאול ולהוציא ממנו: אם כן, איך לדעתך  תוכל בעצמך לגבור על כך? יש סיכוי? אני יכולה לעזור לך בכך?

זהו. קצת לחפור לעומק. כן, אנחנו, ההורים, לא צריכים להיבהל מהמילה "חופרים", אם היא משמשת במקום הנכון, בזמן הנכון, במינון הראוי. בואו "נחפור" להם קצת בנשמה, ואולי נלמד דברים שלא ידענו קודם. רק שבמקום לבוא עם טרקטור כבד, נגיע עם מכוש פשוט, נגיע עם נגיעה קטנה בלב.

קטנה, אבל משמעותית.

אל תחמיצו את הסדנה "מנוחה, תצילי אותי!". חובה להורים שרוצים שיפורים מול הילדים ובכלל. לפרטים הקליקו כאן.