המחלה שלא חולפת מהעולם: 294 חולי שחפת דווחו למשרד הבריאות ב- 2018

המחלה שהיתה אמורה להיעלם מהעולם: בשנת 2017 דווח למחלקה לשחפת במשרד הבריאות על 234 חולי שחפת חדשים בישראל.  בשנת 2018 חלה עלייה של 25.6% כאשר דווח על 294 חולים. הנתון הינו ראשוני וטרם ניתן להסיק מסקנות ולהצביע על שינוי מגמה אמיתי ועל הסיבה.  

רופאי בית החולים, 1920 (צילום: באדיבות ארכיון הדסה ניו יורק והמרכז הרפואי זיו בצפת)

ארגון הבריאות העולמי (WHO) ורופאים ברחבי הארץ והעולם מציינים השבוע את יום השחפת הבינלאומי במטרה להגביר את המודעות הציבורית למחלה, סכנותיה ומניעתה. ארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2017 חלו בשחפת כ-10 מיליון איש, בעיקר בדרום מזרח אסיה, באפריקה דרומית לסהרה ובאזור המערבי של האוקיינוס השקט. בישראל שיעורי התחלואה בשחפת יחסית נמוכים וירדו בצורה ניכרת בין השנים 2014-2017 מ-4.4 ל-2.7 מקרי תחלואה מתוך אוכלוסייה של 100,000 בני אדם. משנת 1997 מופעלת בישראל התוכנית הלאומית למיגור השחפת ע"י משרד הבריאות בשיתוף קופות החולים.

פתיחת המחזור הראשון של ביה''ס לאחיות בביה'' ח הדסה בצפת 2.1.1919 (צילום: באדיבות ארכיון הדסה ניו יורק והמרכז הרפואי זיו בצפת)

בשנות ה-20 של המאה הקודמת זרעה המחלה אימה גדולה בקרב הציבור בארץ ישראל, שכן מספר החולים הלך וצמח עם גלי העלייה שנשאו את חיידקי המחלה. בבית החולים רוטשילד הדסה בצפת, כיום המרכז הרפואי זיו, נפתחה בשנת 1926 מחלקה מיוחדת לחולי שחפת, שמספר המיטות בה גדל מידי שנה. בזמנו בארץ היו רק 2 בתי חולים לטיפול בשחפת: בצפת ובית חולים ביל"ו למחלות ריאה בגדרה (ב-1931 נוספה מחלקה לטיפול בשחפת בבית חולים הדסה בלפור, בתל אביב).

החל משנות ה- 80 של המאה הקודמת חלה עלייה בתחלואה

ב- 24 במרץ 1882, הודיע ד"ר רוברט קוך על גילוי החיידק הגורם למחלת השחפת. באותה תקופה גרמה המחלה למוות של אחד מכל שבעה אנשים באירופה ובאמריקה. למרות התקוות הגדולות שליוו את גילוי החיידק, מתו משחפת מאז ועד היום לפחות עוד 200 מיליון בני אדם בעולם. משנות ה- 80 אנחנו עדים לעלייה בתחלואה בשחפת במדינות מפותחות ובשאר העולם.

בית החולים ביום חנוכתו מחדש ע''י ארגון הדסה, יוני 1919 (צילום: באדיבות ארכיון הדסה ניו יורק והמרכז הרפואי זיו בצפת)

מהי מחלת השחפת? מחלה זיהומית ומדבקת הפוגעת בדרך כלל בריאות, אך יכולה לפגוע גם באיברים אחרים כמו: המוח, הכליות או עמוד השדרה. על פי משרד הבריאות: "ההדבקה מאדם לאדם נעשית דרך הכיח של אדם החולה במחלה פעילה. כאשר חולה בשחפת ריאות משתעל או מתעטש, חיידקי השחפת מתפזרים באוויר. הסיכון להדבקה תלוי בעומס החיידקי ובתפקוד מערכת החיסון של האדם הנחשף. ככל שלחולה יש יותר חיידקים בכיח וככל ששוהים יותר זמן בחברתו מוגברים סיכויי ההדבקה. ההדבקה בחיידק השחפת אינה גורמת, לרוב, למחלה פעילה. רק חלק קטן מן הנדבקים בחיידקי השחפת יפתחו מחלת שחפת פעילה בשלב כלשהו במשך החיים".

בגן בית החולים בצפת, שנות ה-40 (צילום: באדיבות ארכיון הדסה ניו יורק והמרכז הרפואי זיו בצפת)

מחולל המחלה הוא חיידק בעל מחזור חיים איטי שנקרא מיקובקטריום טוברקולוזיס. החיידק מת בתוך זמן קצר בתנאי יובש ו/או בתנאי חשיפה לאור השמש. ריכוזו באוויר יורד משמעותי על ידי אוורור החלל. סימני השחפת הם: חולשה, ירידה במשקל, חום והזעה בלילה. בשחפת ריאות עלולים גם להופיע שיעול, כאבים בחזה ולעיתים ליחה דמית. עיקר ההדבקה מתרחשת על ידי שהייה של זמן ממושך במקום סגור בחברת חולה המפריש את החיידקים. עם זאת, לא ניתן למנוע לחלוטין את סיכון ההדבקה בגלל שחיידקי מחלת השחפת מופרשים לאוויר. כמו כן, ייתכן שהחולה במחלה עדיין לא יודע שהוא סובל משחפת. היום לא נהוג לחסן את כלל האוכלוסייה אלא רק מספר קבוצות באוכלוסייה הנמצאות בסיכון יתר.  הטיפול בחולה כולל מספר סוגים של אנטיביוטיקה מיוחדת. הטיפול יעיל ביותר בתנאי שהכדורים נלקחים בצורה עקבית ובכמות המומלצת לתקופה ממושכת למשך שישה חודשים לפחות. הפסקה של לקיחת הכדורים, תגרום להופעה מחודשת של המחלה. נטילת חלק מן התרופות בלבד תגרום להתפתחות חיידקים העמידים לתרופות. לכן, יש חשיבות גדולה לקחת את כל התרופות, בכל הכמות המומלצת במשך חצי שנה או יותר.