"הוראתו האישית של הרבי - ניתבה את מסלול חיי": נחמה שאקי בראיון מרתק

נחמה שאקי, בת 72, נולדה במצרים, שם עבד אביה דוד כמנהל בנק. סבה, חיים סביליה, נולד בצפת, אך עקב הרעב בארץ, ירד למצרים ושם נישא עם סבתה נחמה. עם הקמת המדינה, זכתה כל המשפחה לחזור לארץ, והוריה קבעו את משכנם בתל אביב. בשל השכלתו האקדמית של אביה, ושליטתו ב-4 שפות, הוא ניהל את סניף בנק לאומי בשדה התעופה, ומשפחתה נהנתה ממצב כלכלי מצוין. בגיל 16, פגשה נחמה את המורה המשפיעה בחייה, אשר בזכותה חזרה בתשובה. מאוחר יותר, עברה ללימודי תואר ראשון בצרפת, וכשחזרה ארצה ללימודי משפטים, פגשה את המרצה שלה, ד"ר אבנר שאקי, ונישאה לו. אבנר, שהתאלמן עוד קודם לכן, היה אב לארבעה ילדים, ולאחר נישואיהם, נולדו לבני הזוג שלושה ילדים נוספים. אחרי עשרות שנים של הרצאות ומחקר בפקולטה למשפטים, הצטרף אבנר לתנועת המפד"ל ונבחר לכהן כסגן שר החינוך, שר בכמה ממשלות, וחבר כנסת בתפקידים שונים. יחד, ניהלו שניהם גם את המכון לחקר המשפחה, וכיום נחמה היא יו"ר המכון. בשנים הראשונות, התמקדה נחמה בעיקר בגידול המשפחה, תפקיד אותו היא מחשיבה כחשוב והמרכזי בחייה. בנוסף, אהבתה הגדולה ללימוד, משכה אותה לעסוק בכך באופן תמידי. מעל ל-20 שנה היא מעבירה שיעורי תורה ואמונה במקומות שונים, וזאת בעקבות הפגישה הנדירה לה זכו היא ובעלה, עם הרבי מליובאוויטש.

המפגש עם הרבי (צילום: אלבום פרטי)

אירוע משמעותי שהטביע בי חותם:

"לכל אדם יש מעגלים בחייו, המשאירים בהם חותם משמעותי ומנווטים אותם. הטבעת, תרתי משמע, הראשונה והמשמעותית בחיי, היא של הנישואין לאבנר ז"ל. הייתי אז בת 23, סטודנטית למשפטים, לאחר לימודיי בצרפת. את אבנר, שהיה המרצה שלי למשפטים בשנה קודמת, פגשתי בבר מצווה של ידידים, והשיחה איתו ריתקה, וכמעט הפנטה אותי. הידע, רוחב האופקים והקסם שלו, סיפקו את הצורך הכי עמוק שלי, לסקרנות ורצון ללמידה. אבנר היה אז אלמן עם ארבעה ילדים, ועל פניו לא היה סיכוי שהוריי יסכימו לנישואין שכאלה. אך הקב"ה כבר תכנן ודאג לכך שתקופה מסוימת קודם לכן, הוריי יעברו לקנדה, לצורך עבודתו של אבי. למרות התנגדותם הטבעית כהורים, קיבלנו את ברכתם להינשא, וברוך ה' זכינו לחיות יחד שנים ארוכות בשותפות ואהבה.

"בתפקידיו הציבוריים הרבים של אבנר, תהיתי לעצמי באיזו דרך זוגית עלינו לבחור, משלל הדוגמאות המפורסמות על אנשי ציבור. ראיתי נשים שהצטרפו תמיד לבעליהן, אחרות שהתעלמו לחלוטין, וכאלה שמול תפקידי הצמרת של הבעל, היו הן בצמרת משלהן, ללא כל התחשבות בילדים ובמשפחה. לי היה ברור למדי שאני משקיעה בביתנו מבצרנו, ומצטרפת לאבנר רק לאירועים ציבוריים, אליהם נתבקשתי להצטרף. משום כך, כשנתבקשתי לעמוד בנשיאות תנועת אמונה, נעניתי. בנוסף, קיבלתי יום אחד ביקור לא שגרתי ולא מתוכנן ממזכירתו של אבנר, שהיתה סקרנית להכיר את אשתו, שהוא כל כך מתחשב בדעתה, על אף שכף רגלה מעולם לא דרכה במשרדו. חיינו היו חיי שיתוף בכל, ואבנר היה הראשון לשמוע, להתייעץ איתו ולקבל את דעתו בכל עניין ודבר.

"החוויה המשמעותית הנוספת היא הפגישה שלנו עם הרבי מליובאוויטש. בתקופה בה ניטש ויכוח עז במדינה בדבר השאלה 'מיהו יהודי', אבנר 'חרש' את הארץ לאורכה ולרוחבה, ממטולה ועד אילת, והתריע על הסכנה הנוראה בדבר שינוי ההגדרה ההלכתית לשאלה זו. הוא הסביר שוב ושוב מה הן ההשלכות ההרסניות בשינוי, אשר עלולות לפצל את העם ולחדש את רשימות מגילות היוחסין של כל יהודי ויהודיה. הרבי, שידע וחי את הקורות בארץ יום יום ושעה שעה, שמע על פעילותו של אבנר, והזמין אותנו אליו ליחידות. רבים ביקשו לבוא ולהתברך על ידיו, אך מן הסתם, רק מעטים זכו להזמנה אישית שכזו. נקבע לנו להגיע לבניין ה-770 בחצות, והפגישה נערכה מהשעה 12 בלילה ועד 3 לפנות בוקר. אגב, זהו זמן שיא ליחידות אצל הרבי, אשר בדרך כלל מקדישים לה רק כמה דקות. הרבי, שלמד גם הוא בסורבון, שוחח איתנו בצרפתית, והתרגשתי ביותר למשמע בקשתו, ש'אעזור לאבנר להפיץ יהדות בארץ הקודש'. מאז שהוא ביקש זאת ממני, החלטתי לקבל על עצמי את הדבר, ואני מעבירה הרצאות ושיעורים עשרות שנים, בארץ ומחוצה לה. במשך השנים, זכינו לעוד שתי יחידויות בנות 3 שעות אצל הרבי מליובאוויטש, אשר מכל אחת מהן יצאנו נפעמים ומחוזקים, עם רצון להגשים עוד אתגר ועוד שליחות. באצילותו הרבה, אמר לי הרבי בין השאר את דברי האר"י ש'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, וכן יהיה בדור האחרון'".

"השמחה הגדולה ביותר שלי היא על כך שזכיתי לחזור בתשובה, ומסלול חיי מודרך מאז מיראה ובאהבה. כבת 16, הלומדת בתיכון חילוני, זכיתי שאת מקצוע התנ"ך לימדה מורה חרדית. משמעות הדבר לגבי, היתה ערעור ידיעותיי ומחשבתי על מה ואיך יעברו שנות חיי, והמאבק בתוכי הציב את השאלה מי צודק יותר. האם אני צודקת וחלילה הלימוד הוא סיפורי אגדה, או שאני הטועה, והתורה אמת, נצחית וקדושה. אט אט התגבשה בתוכי ההבנה שהתורה היא אמת צרופה, והייתי בשלה לקיים תורה ומצוות כהלכה. בתחילה, צעדיי היו בסתר. קמתי מוקדם מן הרגיל להתפלל ושמרתי בהיחבא על דברים מסוימים, בלי שישימו עליהם לב כלל. אך כאשר נודע הדבר למשפחתי, התקבלתי באהבה רבה.

"הוריי היו מסורתיים, ואבי אף נהג לעבור לפני התיבה, כחזן במקומות שונים, ללא תשלום. אבא דאג להנחיל לנו, שהתרומה לאחרים היא השכר הגבוה ביותר שאפשר לחלום עליו. בכלל, הוריי היו יחידי סגולה בכל ימי חייהם, ביתנו היה ממש, כמרכז קהילתי לכל עולה ודורש, ואת תוצאות החינוך שקיבלנו, רואים באחדות האחים, ובאהבה שנותרה בינינו גם לאחר לכתם. היום אני שמחה ומרוגשת לראות שעם השנים, חזרו בתשובה עוד כמה מבני משפחתי המורחבת, בהיותי החלוצה מביניהם".

דבר שאני מצטערת עליו:

"שאבנר לא איתנו כאן והיום, לחוות את התפתחות הילדים, הנכדים והנינים, ולשמוח בשמחות המשפחה, העם והארץ. בהרגשה, הוא פה תמיד, נוכח מאד בחיינו - בשיח ובחינוך הילדים והנכדים, אשר לאורו הם גדלים.

"לאחר הסתלקותו, לפני 13 שנה, עברתי תקופה לא פשוטה בהתמודדות. כך לדוגמה, הבית שרכשנו בהר ציון, לבקשת הממשלה לאחר מלחמת ששת הימים. באותם ימים, הם התחננו שיהודים ירכשו כדת וכדין נכסים, עבור ההתיישבות במקום, ואנחנו נענינו וקנינו את הנכס הזה ממקום של גאולת הארץ. לפתע פתאום, נחתה עלי תביעת בג"ץ בת 1,000 עמודים, מהעמותה הנוצרית הצלבנית בארץ, אשר טענה שהר ציון שייך לנוצרים. הייתי אז בתחילת תנופה בפיתוח פטנט שהמצאתי, אשר זכה בתחרויות במקום הראשון בארץ, וכבר עלה למדפים במרכולים. כל זאת, יחד עם הפטירה של אבנר, הביאו לידי כך שהעומס עליי היה גדול מאד, והרגשתי קצת כמו 'דוד מול גולית'. החלטתי לוותר על המשך פיתוח הפטנט, ופניתי לחברנו ד"ר יעקב וינרוט ז"ל לבקשת עזרה. ד"ר וינרוט לקח על עצמו את כל האחריות על התיק המורכב הזה, וכדוקטורנט של אבנר, עשה זאת ללא תמורה. לאחר תקופה בת 3 שנים, זכינו ששלושת שופטי בג"ץ פסקו בעדנו, ודחו את עתירת הנוצרים שם, דבר שהוא כלל לא מובן מאליו בימינו. מאז נושא הפטנט ירד לטמיון, אבל הבית בהר ציון הוא שלנו, וצרובה בו חותמת בג"ץ".

תובנה משמעותית שצברתי בחיים:

"שכל פעילות ציבורית תורמת לעושה אותה, מעל ומעבר, מאשר למקבל התרומה. היכולת לגעת באנשים ולהושיט יד ועזרה, לחיות את הסביבה, ללמוד וללמד, היא תוכנית רב מערכתית אין סופית של למידה - עבור הנותן.

"את זאת ראיתי בחיינו, כאשר לפני 33 שנים עברנו לגור ברמת אביב, בשכנות ליצחק רבין ושמעון פרס. לא היה אז בנמצא במקום אפילו מנין אחד, והיה צריך לעצור אנשים בדרכם לים, כדי שיבואו לעניית 'אמן' אחד לפחות, לקדיש. כיום ברוך ה', יש בקהילתנו 'היכל חיים' 3 מניינים בכל בוקר, שיעורי ילדים, ואני אף הנהגתי שם שיעור נשים קבוע ומפגשים חודשיים. זו קהילה שנבנתה על ידי אבנר, ממוזמנים מזדמנים לחגיגות בר מצווה ושמחות, או כאלה שהזדמנו לאזכרות, והוקסמו מהדרשות המאלפות ויוצאות הדופן של אבנר בשבתות ומועדים. עם הזמן הם הצטרפו כחברים מן המנין, בקהילה. אבנר עצמו היה מקפיד להעביר כאן בכל בוקר, שיעור לאחר תפילת ותיקין, על אף עיסוקיו הרבים. לאחר פטירתו, ילדינו, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים, המשיכו את הדבר. זאת, על פי הנוסחה המנצחת של הרבי מליובאוויטש, שלשליחות שולחים זוג וילדים, להרמת המקום. בדרך זו, השליחים מתחברים אל האנשים ומהווים מופת ודוגמה לחיים יהודיים. היפוך השורש 'שלח' הוא אותיות 'חלש', שכן כל שליחות מקנה חוזק, עוצמה והתחדשות. בהרגשה זו אני בונה את מסד חיי, וצועדת כך לאורך כל החיים".

(צילום: אלבום פרטי)

אדם שהותיר בי רושם עז:

"המורה החרדית שנשלחה ללמד בתיכון החילוני שבו למדתי, ואינני זוכרת את שמה. היא ה'מאסטרו' שהסיט את כל מסלול חיי, ולה אני חבה את אושר אמונתי. לה התודה ולה הברכה".

מה השתנה אצלי מאז שחציתי את גיל ה-70?

"המספרים בגיל האדם שייכים מבחינתי לתעודת הזהות. אני מתייחסת לכך בחיוך, ובפועל אני זוכה, ברוך ה', להמשיך את כל מה שאני אוהבת ועושה גם היום. אני ממשיכה ללמוד בשתי מדרשות, מעבירה שיעורים, כותבת ומפרסמת 'פניני תורה', המתורגמים גם לאנגלית בעולם. ממשיכה לעזור ולייעץ לאנשים בכלל, ובקהילה בפרט, משקיעה במשפחה, ורק מתפללת שכל הטוב הזה ימשיך לעד".

מה השתנה בסביבתי מאז שחציתי את גיל 70?

"אני בחרתי להמשיך בפעילותי ברמת אביב, למרות שגוזליי יצאו מהקן, ובמקביל לדבוק בקשר הנפלא שלי עם צאצאינו וצאצאי צאצאינו, שהם ללא שום תחרות, מספר 1 בחיי. כאשר הם שואלים 'אם יש לי זמן ל…', התשובה תהיה תמיד 'כן, אני עושה זמן'. ליום הולדתי ה-70, אהוביי תכננו לי שבת קודש בלתי נשכחת, למשמע דברי תורה, מחמאות וברכות מרגשות ביותר, למשמע הבת הגדולה שכתבה לי, בין השאר, שהעולם לא יכול היה להתקיים בלעדיי, או נכדי מארה"ב שכתב לי 'פגישה עם סבתא שלי, משאירה רושם בכל מי שיפגוש בה'. זה היה מרגש ביותר".

(צילום: אלבום פרטי)

הייתי רוצה לבקש סליחה מ...

"ממי שיאמר לי שנפגע ממני, והרי אני בוודאי מעולם לא התכוונתי לפגוע באף אחד, לא לשפוט ולא לקטלג, לא במחשבה, לא בדיבור או במעשה, מכיוון שאחת הנקודות החשובות בדרכי, בחיי, היא להצליח ולשמח את זולתי. שמיח הוא בגימטריה משיח. שמחת איש את רעהו, בוודאי תקרב לעם ישראל את הגאולה. אגב, האזכרה השנתית לאבנר, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, תחול השנה בי"ד אייר. תמיד חשבתי ואמרתי שההשתתפות המרשימה בכנסים אלו היא לכבוד אבנר, אבל אז לחש בני ואמר לי 'אמא, אנשים באים גם בשבילך, לכבדך'".

ממרום שנותיי, הכי חשובים לי בחיי הם...

"בני משפחתי. אני אוהבת אותם מאוד, ותמיד זמינה עבורם. כל אחד ואחת מהם מדהימים ומקסימים בעיני".

מה אני רוצה להשאיר בעולם:

"הייתי רוצה להשאיר את ה'סגולה', שהידיעה והאמונה בה' יש בה רק טוב נצחי. היא החוסן, היא היציבות, השמחה, האהבה, החמלה, והקבלה, של כל מה שאדם רוצה, זקוק וחולם עליו. לעניות דעתי, כנגד י"ג עיקרי האמונה שהרמב"ם כתב ופרסם, אני יכולה לדבר על י"ג תוצאות ישירות של האמונה בה'-אחד, שאני מאמינה בה, חיה, וגם זוכה ללמד את יסודותיה".

גם לכם יש סבא או סבתא, שירצו לשתף בחוויות ותובנות מעולמם? נשמח שתכתבו לנו ונחזור אליכם: support@htv.co.il