לפעמים אנחנו צריכים גם את המידות הרעות שלנו

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' (ט', ו')

מהו ה"דבר" האמור כאן? מה היו צריכים ישראל לעשות בכדי שירא אליהם כבוד ה'? פירש התרגום יהונתן: "דֵין פִּתְגָמָא דְתַעַבְדוּן, אַעַבְּרוּ יַת יִצְרָא בִּישָׁא מִן לִבְּכוֹן וּמִן יַד יִתְגְלֵי לְכוֹן אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַה'" (זה הדבר שׁתעשׂו, העבירו את יצר הרע מלִבכם ומִיד יתגלה לכם כבוד השכינה של ה').

עליכם להעביר את היצר הרע מלבכם, ואז תהיו כולכם ביראה ובעצה אחת לפני המקום. ואיך מעבירים את היצר הרע?

בפסוק לפני כן נאמר: "וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'".

"וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה" כלומר, הכינו את לבם לחיות כולם יחד, באהבה ואחווה, בלי שתהא שנאה וקנאה בין איש לזולתו. דבר זה, אומר משה רבנו, הוא "הדבר אשר ציווה ה' תעשו", בדיוק!

ההכנה - שבירת הרצונות

לכן הורה הקב"ה למשה לומר לאהרן שיביא עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה, אבל "לבני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת". באמת היה מספיק לעם ישראל רק את העגל לעולה והשור והאיל לשלמים, לשם מה נצרך שעיר העזים לחטאת?

אמר להם הקב"ה: תזכרו חטא אחד גדול מאוד שהיה בין האחים - "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת  הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (בראשית ל"ז, ל"א).

בדבר הזה רוצה אני שתיזהרו מאוד, שלא תהיה שנאה ביניכם. שעיר עזים אחד לחטאת. הדבר הזה, שיש מחלוקת בין אחים, בין אחד לשני בעם ישראל - תשחטו את זה, תשחטו את השעיר העזים הזה.

ואם לאו, לא שווה מה שאתם מקריבים. השכינה אינה יכולה לשרות אם אין אהבה ואחווה ביניכם, הקב"ה לא משרה את שכינתו. לכן עם ישראל היו צריכים להקריב שעיר עזים אחד לחטאת, בכדי לכפר על עוון השנאה שהיתה בין השבטים ליוסף הצדיק.

וזאת רמז להם משה רבנו: איך מעבירים את יצר הרע? - על ידי הכנה. "תכין לבם תקשיב אוזנך" (תהלים י', י"ז). כשאדם עושה את ההכנה הדרושה הוא זוכה.

ומהי ההכנה?

לשבר את רצונותיו - כל אחד והרצונות שלו: יש אדם שרצונו להרבות ממון, יש ששקוע בתאוות האכילה ויש שתאוות הכבוד מעסיקה אותו כל העת. את כל הרצונות והתאוות הללו - על האדם לשבר.

משל התרנגולות הכלואות בלול

כיצד באמת ניתן להתגבר על התאוות ולשבר את הרצונות? ה"בן איש חי" אמר על כך דבר נפלא מאוד: ישנן שלוש מידות רעות שכל אדם נגוע בהן - קנאה, תאווה וכבוד. איך יוכל להתפטר מהן?

יאמר האדם: "מה הבעיה? פשוט אסלק אותן!"...

דא עקא, שלא ניתן לסלקן לגמרי, שכן הקנאה נצרכת לאדם. בלעדיה כמעט שלא יתקדם בחייו, שהלא "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כ"א ע"א). ללא תאווה לא יהיו לאדם בנים, ובנוסף לא יאכל ולא ישתה כלל, ועלול למות. וגם כבוד - כל אחד מוכרח שתהיה לו מעט מכובדות, כי אם יזלזל וישפיל את עצמו - סופו שיגיע לידי עבירה.

מהי, אם כן, העצה להתמודד עם מידות רעות אלו?

התשובה לכך - אומר ה"בן איש חי" - תובן על פי המשל הבא:

אדם החליט לגדל בחצרו תרנגולות אשר יטילו לו ביצים לאכילה, ידגרו ויביאו אפרוחים, ובהמשך גם יוכל לשוחטן ולאכול את בשרן.

אך בטרם ניגש לקנות את התרנגולות התייעץ עם המבינים בתחום, והם הזהירו אותו שלא להשאיר את התרנגולות חופשיות לשוטט בחצר, כי אז תתמלא כל החצר רפש וזבל, עד שלא ניתן יהיה לעבור שם, וגם את הביצים שהן מטילות לא ימצא, כי ביצה אחת תיפול בקצה אחד של החצר וביצה שניה בקצהו האחר, ולעתים התרנגולת עצמה תאכל את הביצה שהטילה.

מה עושים?

ישנה אפשרות אחת: לכלוא את התרנגולות בתוך לולים, להשאיר פתח דרכו הן יאכלו, וגם מקום מיוחד להטלת הביצים. כך, באופן זה, הביצים יישמרו והחצר תישאר נקיה, כי רק במקום הלולים תהיינה ההפרשות, והבעלים יוכל לאסוף אותן ואף להרוויח מהן על ידי שימכרן לזבל אורגני. אבל בשום אופן אין לתת לתרנגולות שחרור, כי אז רק יינזק ולא ייהנה מהן כלל!

מידות - במידה ובמשורה

כך הוא גם בנמשל בנוגע למידות הרעות: יש באדם שלוש המידות - הקנאה התאווה והכבוד. לסלקן לגמרי אי אפשר, כי אין חיות בלעדיהן, אלא שצריך האדם "לכלוא אותן ולהשתמש בכל מידה בזמן ובמקום הראוי.

כל אדם חייב שתהיה לו קנאת סופרים. הוא רואה מה שחברו עושה, וגם הוא עושה. ילד שאינו רואה איך עושים דברים - לעולם לא ילמד ולא ידע דבר. על ידי שרואה דבר אצל חברו, ממנו רואה וכן עושה, וכל העולם כולו בנוי בצורה כזאת.

נמצא שהקנאה מקיימת את העולם, ואי אפשר לגדוע אותה לחלוטין. צריכים רק "לכלוא" אותה, להיזהר מאוד לא לתת לה שחרור. לא לקנות כל דבר ודבר, רק מה שנצרך לקיום האדם, ואז יוכל להפיק ממנה את מלא התועלת.

התאווה - אי אפשר בלעדיה. הגמרא (יומא סט ע"ב) מספרת שהקב"ה נענה לבקשת אנשי כנסת הגדולה לסלק מעליהם את היצר של עבודה זרה. אמרו החכמים: הואיל והזמן הוא עת רצון בשמים, נתפלל גם על היצר הרע של גילוי עריות, שיימסר אף הוא בידינו.

התפללו על כך ונמסר בידם אף היצר ההוא, כלומר, ניתן להם הכוח להורגו. אמר להם היצר: דעו לכם, אם תהרגו אותי - יכלה העולם, כי לא תהיה בו פריה ורביה.

חבשו אותו חכמים במשך שלושה ימים, לראות כיצד ימשיך העולם להתקיים בלעדיו, ובמשך שלושת הימים האלה חיפשו בכל ארץ ישראל ביצה שנולדה בו ביום ולא נמצא, כי פסק כח ההולדה אפילו מבעלי החיים!

אמרו אנשי כנסת הגדולה: איך נעשה? אם נהרוג אותו ונסלק אותו לגמרי - יכלה העולם, לא תהיה בו פריה ורביה. אם נתפלל על חציו, שיתבטל חצי מהיצר, כלומר, שיתאווה אדם לאשתו אך לא יסיתהו יצרו לאשה אחרת - הרי בשמים אין נותנים חצי דבר. לכן, עיוורו את עיניו של היצר במכחול (מין סם שמושחים על העיניים) ועזבוהו, ופעולה זו הועילה לכך שאין אדם מתגרה ומתעורר לחטוא עם קרובותיו האסורות לו.

אם כן, חכמים הורידו את המתח הגדול והנוראי של התאווה, אבל היא נשארה בעולם ואם אדם לא יכלא אותה - היא עלולה להתפרץ ולהביאו לעשיית מעשים חמורים עד מאוד.

כך גם בעניין הכבוד - אי אפשר לגמרי לא להיות מכובד. אדם שפל ומזולזל מגיע לידי עבירה, אבל עליו "לכלוא" את מידת הכבוד ולהשתמש בו במידה ובמשורה.

זהו ששנינו בפרקי אבות (ד', א'): "איזהו גיבור? - הכובש את יצרו". לא נאמר "המנצח את יצרו" או "הממית את יצרו", אלא "הכובש את יצרו". הדרך הנכונה היא רק לכבוש את היצר ולא לאבדו לגמרי, מפני שאם יאבדו - לא יוכל בשום אופן להתקיים ולהתנהג נכון בכל דרכיו.

זה הדבר אשר ציווה ה' - העבירו את היצר הרע מלבכם. איך? על ידי שתכינו את עצמכם לפני ה'.

עצם ההכנה, שמכין וגודר את עצמו בגדרים וסייגים - זוהי כבישת היצר, ובדרך זו יצליח בעז"ה להעביר את היצר הרע מלבו.

(מתוך "משכני אחריך" ויקרא, עמוד קנ"א ואילך).