הידברות לנוער: בואו נדבר על זה - איזה בושות!

אני רוצה להאמין שאף אחד מאתנו לא נתקל בזה, בבושות, בבית הספר או בתהליך ההתחזקות שלו, אבל בואו נודה על האמת, אין אחד שלא עבר את זה במהלך הזמן, גם אם הוא הכי מקובל בעולם, לא צריך להיות בראש הפירמידה החברתית כדי לא חוות פעם את הדבר הכל כך קשה הזה – בושה.

אז למה?! למה, למען ה', ה' שלח בושות לעולם? למה אני צריך להתבייש מההורים שלי כי אני מתחזק? למה אני צריך להתבייש כי קבלתי ציונים טובים פחות בבית הספר? למה אני צריך לפעמים להראות ולהתנהג כמו שאני לא באמת רוצה, רק בגלל שלאחר מכן, בפינה מאחורה, היא מחכה שם, מתוקה ועסיסית (ללועגים לנו), מחכה לרגע שליבך יחסיר פעימה, הבושה הנוראה הזאת! לשם מה היא נמצאת כאן?

השאלה היא, האם הבושה אכן כזאת רעה, או שלא? וכי סתם הקב"ה ישלח לנו דברים שעושים לנו רע? הרי הוא האבא הכי אוהב בעולם כולו, באהבה ללא תנאי, למה שישלח לנו כזאת הרגשה?

אז אולי היא לא כזאת נוראית? בואו נבדוק.

סיפור קטן: עשו מחקר על אדם מסוים בשם גו'ני (שם בדוי), לראות כמה לחץ חברתי פועל עליו. לשם כך, עשו תוכנית ריאליטי מזויפת בטלוויזיה עם שאלות טריוויה, כל אחת בשווי כספי מסוים, במשחק הזה אין מנצח אחד. כולם יכולים לנצח אם הם יודעים לענות על השאלה. והנה לקחו תשעה מתוך העשרה, בלי שגו'ני ידע, כנסו אותם יחד עם הקהל והצוות המארגן של התוכנית, ואמרו להם, תקשיבו טוב: בשאלה העשירית, כשאני (המנחה) אומר כמה זה 1+1 – כמה זה שווה באמת? 2, ענו המשתתפים והקהל. מעכשיו לא, אמר המנחה נחרצות. מעכשיו זה 3! ברור? כן! ענו כולם. בואו נראה כמה הוא בטוח בעצמו. התוכנית מתחילה, קבלו במחיאות כפיים את המשתתפים שלנו. הם עולים על הבמה אחד אחרי השני, האווירה מרעישה, הקהל משתגע, האם יזכו במיליון?! והנה השאלות מתחילות, קלות, יש לציין, ומגיעים לשאלה העשירית. התשעה שלנו כבר מוכנים לניסוי, וגו'ני שלנו לא יודע דבר.
שאלה ראשונה למתמודד הראשון, כמה זה 1+1? 3! עונה המשתתף הראשון, נכון! עונה המנחה.
גו'ני מסתכל על המנחה, הקהל והמשתתפים, שמוחאים לו כפיים ומתלהבים, והוא היחיד שלא מוחה, בעוד הוא בהלם. מה למען ה' קורה כאן, הם לא יודעים שזה שתיים? טיפשים, הוא חושב לעצמו, אני כבר אתקן אותם כשיגיע תורי. השאלה עוברת למשתתף הבא, וזה שאחריו, ושזה שלאחר מכן, וכולם עונים 3. איך יכול להיות? הוא מתחיל להזיע ולרטוט על הכיסא. אבל זה שתיים, נכון? . המשתתף החמישי, השישי, השביעי, השמיני והתשיעי עונים אותה תשובה, ופה גו'ני שלנו כבר מתחיל להזיע. יכול להיות שהמורה שיקרה לנו כל הזמן זה?! השאלה מופנית לגו'ני, הזרקור בדיוק על הפרצוף המזיע והאדום שלו, כמה זה 1+1? שואל המנחה, הקהל נועץ בו מבטים, המשתתפים מסתכלים. 3, פולט גו'ני בחוסר בטחון. נכון! עונה המנחה, וגם לגו'ני, איך לא, מוחאים כפיים. גו'ני עוד לא מעכל את מה שקרה כאן בשידור ישיר.
תודה רבה לכל המשתתפים, ותודה רבה לגו'ני שהיה חלק מהניסוי הזה. כמובן ש1+1 זה 2 ולא 3.
גו'ני הולך הביתה, מעורער.

משהו יכול להסביר מה קרה כאן? וכי גו'ני לא יודע ש1+1 זה 2? תשובה – כן הוא ידע, אבל, הבושה.
גו'ני עשה מעשה טבעי - הוא נכנס ללחץ, סילף את האמת וזכה במיליון רק כדי שלא יסתכלו עליו מיליון ואחד צופים שכבר מסכימים ש1+1 זה 3. הבושה עשתה לו ריסט שלם לא רק לשכל הישר, אלא גם לכל מערכת האמון והביטחון העצמי שלו, הוא לגמרי הפקיר את האמת, בשביל לא לחוות בושה.
באמת, לפעמים גם אנחנו עומדים במקום של גו'ני. אנחנו, בתור מתחזקים, צריכים לעמוד מול היצר הרע וחילותיו, שכשהם אומרים לא, אתה צריך להגיד כן!ולזכור שבשום אופן אסור שהדרך שלנו תשתנה בגלל הבושה והפחד. ששום דבר בעולם הזה לא צריך להזיז אותנו מהדרך שבחרנו לעצמנו, מהאמת שהנחלנו לעצמנו, ולהגיע ליעד שהוא קרבת ה', אושר עצום שלא יפוג לעולם. רק מי שמעז להתחיל בדרך, להסתכל בפחד והבושה בעיניים, ולהגיד שמי שמאמין לא צריך לפחד, ולהאמין בזה בכל הלב - אין שום דבר שלא יצליח לעמוד מולו. זה לא פשוט, אבל ככול שמתמקדים ברצון, כך הוא גובר ופורח, וגם אם זה אומר שאני אתבייש, זה לא משנה, אני מאמין בעצמי ובאמת שלי.

הבושה היא למעשה כלי עצום, שהקב"ה שלח לעולם כדי לבחון אותנו ואת עצמנו, האם אני באמת מאמין בעצמי או שלא? האם אני באמת ראוי להיות מעבדי ה', אלה שמצילים את העולם בכל יום בזכות שעמדו מול הקשיים והצליחו? האם אני באמת ראוי שהקב"ה יעלה אותי באמת לאט – לאט במדרגות הקדושה? האם אני באמת אוהב את הקב"ה ומוכן להקריב מעצמי למענו?
גם אם נכשלים בזה, תמיד אפשר להתמודד מחדש. הקב"ה לא מתייאש מאתנו כל כך מהר.

הבושה היא אחת מהמדרגות שאנחנו צריכים לעלות עליה כדי להיות גדולים ובוגרים יותר.

בהצלחה לכולנו!