איה קרמרמן על המכות הקטנות של כולנו. לאו דווקא עשר

זהו, חלפה ותמה עונת משלוחי המנות. כמו בכל שנה, בדיעבד אנחנו יכולות להודות שסתם עבדנו קשה. השקענו מחשבה ושעות רבות באפייה ובהתעסקות מיותרת בצלופנים מעצבנים. משלוח אחד ובו שתי מנות? לא ולא. שולחן האוכל היה מפוצץ משלוחים. למה? כי יש איזה מנהג לא מוסבר להדר במצווה הזאת, מה שגורם לנו להיתקע עם שקית ענקית של ממתקים ולריב עם הילדים כדי שלא ינסו לחתור למגע עם כל מיני חומרים מסרטנים וגורמי הפרעות קשב וריכוז.

אבל מהרגע שיוצאים שלושה כוכבים, הדבר היחיד שמעניין במשלוחי מנות זה אם חלילה הם נשכחו מתחת לאיזה סוודר בפינה חבויה בתוך הארון של הילדים ומכילים חמץ גמור. אכן, אנחת רווחה נשמעה השבוע בבתי ישראל. נשות ישראל הקדושות השמיעו אותה כי סוף סוף אפשר לדבר בריש גלי על פסח בלי להישמע צדקניות, טרחניות ומלחיצות יתר על המידה. עד פורים כל אחת ניקתה בהיחבא. פחות מחשש חמץ, יותר מחשש עין הרע. בתכל'ס כולן מנקות. או מגדילות לעשות ואומרות לעוזרת מה לנקות.

ועכשיו, תופים בבקשה: לכבוד פסח הבא עלינו בריח אביב ואקונומיקה, או טוב מזה, אקונומיקה בריח אביב, החלטתי להעלות לדיון עוד כמה מכות, שייתכן שחומרתן של חלק מהן עולה על זו של אלו שמוזכרות בהגדה.

המכות הגדולות

מכת כינים. נדמה לכם שזו מכה שכתובה בהגדה? ממש לא. מה שקורה היום זה המהדרין של המהדרין של מכת כינים המקורית. המכה במצרים הייתה כולה שבוע. היום אם לא נבדוק ראשים במשך שבוע, נגלה שנפתח שם לול דגירת ביצים המוני. מה שמוביל אותי למכה הבאה: מכת האימהות שלא חושבות שמכת כינים זו מכה. כן, יש כאלה. אפתיות. אימהות שלא מתרגשות מהיצורים הקטנים והדוחים האלה, וגם לא מהאימהות בקבוצת הווטסאפ של הכיתה שמתחננות שכולם יעשו טיפול באותו יום. אימהות יקרות, אנחנו רואות שקראתן את ההודעות שלנו ויודעות שאתן מתעלמות.

המכה הבאה היא הווייז. כן, המצאת הווייז היא ללא ספק חלק מתהליך הגאולה הבאה עלינו לטובה. לא רק שהאפליקציה הזאת מצילה אישה חסרת חוש כיוון בסיסי שכמותי, היא גואלת גם את כל הגברים שטוענים שיש להם מושג איפה זה רחוב בר יוחאי בטבריה ומכירים את קיצור הדרך המגניב ביותר.

אבל מלבד לכוון אנשים תמימים לתוך כפרים ערביים, ווייז מביאה איתה מכות נוספות. מכת שקרים - בואו נפסיק עם העמדת הפנים. כן, אני הנהגת. מכת נגמר-לי-הדלק-כשהווייז-אומר-שאני-מאחרת. מכת הדרך-התארכה-ב-15-דקות-אבל-חסכנו-לך-שלוש, זה לא צ'ופר ולא נחמה. ומכת בדיוק-מצלצל-הטלפון-ולכן-המסך-של-הווייז-נעלם-ופספסתי-את-הפנייה.

מכות בינוניות

נכון, ילדים זה שמחה, אבל ילדים זה גם כביסה, חום, הקאה וסימני מתיחה. כל אחד יודע שהילדים שלו מקסימים ובלתי נסבלים באותה נשימה. לכן עם האור ואהבה הגדולים שהם מביאים איתם, הם באים עם מכות משלהם. כמו מכת הילדים שמבלגנים את הבית וטוענים ששום פיסת פאזל מ-15 אלף הפיסות המפוזרות לא שלהם. מכת קישוטי ראש של בנות שנמצאים במקומות אסטרטגיים כמו מגירת תבניות האפייה. או הכתר שמסתובב יתום בלי בית מסודר כבר שנתיים, אבל נאבד דווקא ביום הפורים. מכת התינוק-אכל-לי-את-הליפסטיק-של-ההרצאות-ומרח-אותו-על-הספה-הלבנה. מכת הילדה בת הארבע וחצי, שאיך שמסיימים לסדר את הבית לשבת היא שולפת 500 ציורים של כד קטן ונר לי דקיק מהתיקייה. אם אפשר שיהיה ציור אחד, יצירתי במיוחד, שעשוי מדבק וחול מהחצר של הגן, ובדיוק הדבק הלך לעולמו, לא עלינו, מה שגורם לחול להתפזר בבית. אומנם החול מתכתב יפה עם האודם שמרוח על הספה, והולך לסליים, אבל גם לא.

מכת "אמא אני רעב", בדיוק כשסיימתי לעמוד שעתיים במטבח ולנקות את הבלגן ממכת "אמא אני רעב" הקודמת. מכת "אמא מה יש עוד לאכול?", כי אחרי שהעמדת שלושה סירים תמיד יהיה את הכוכב שלא אוהב כלום ובסוף יאכל תפוח. מכת החבר של הילד שלא אוכל כלום. סורי, עד כאן. יש לי בבית מספיק ילדים עם גינוני מלכת אנגליה, אני לא זקוקה לנספחים. ואז כשאת משחקת אותה אמא ממש נחמדה, ובליבך את יודעת שאת ממש לא כזאת, ומכינה לו אורז כי זה הדבר היחיד שהוא מוכן לאכול, הוא מבקש קטשופ כדי להטביע כל זכר לבריאות שעלולה להיות בצלחת הלבנה. כמעט כמו למחות את זכר עמלק, רק ברכיבים תזונתיים.

מכות קטנות

מכת לדרוך על חתיכת לגו. מכת לימון סחוט על חתך. מכת לאבד את המפתחות. מכת אחוז אחד בטרייה. מכת אפצ'י אחרי מסקרה. מכת קליפת פופקורן תקועה בין השיניים. מכת לחכות חמש שעות ו-59 דקות כדי לאכול קורנפלקס באמצע הלילה ואז לגלות שהעוזרת שתתה המון קפה וגמרה את קרטון החלב האחרון. מכת "את נראית עייפה" אחרי שהשקעת חצי שעה באיפור. ואחרי שניקית במשך חודש כל פינה בבית, וקרצפת כל סנטימטר של שיש במטבח מתוך אמונה ושמחה שאת מגרשת את החמץ הרוחני בביתך, הבעל שלך אומר שאת סתם מחמירה ומביא עלון של שבת שפוסק שדי בטאטוא של הרצפה ופריסת מפה נקייה. פשוט מכה.

צלי לפסח ולשאר ימות השנה

מעט תבלינים, טעם עדין של ירוקים, 10 דקות הכנה, 5 שעות על אש קטנה. דיינו.

המצרכים הדרושים:

2 בצלים פרוסים / 3 שיני שום פרוסות / 5 גזרים קלופים וחתוכים למקלות עבים / 2 כוסות פטרוזיליה, כוסברה וסלרי קצוצים / 2 כוסות מיץ ענבים (כזה שעושים איתו קידוש), מי שאוהב יכול להמיר בכוס יין אדום / ½1 ק"ג בשר כתף מספר 5 או 4 חתוך לקוביות גדולות / שליש כוס דבש / 1 כף מלח

אופן ההכנה:

מטגנים בסיר עם תחתית עבה את הבצל עד שהוא מזהיב, מוסיפים את הגזרים ומטגנים קלות / מוסיפים את הירוקים ואת מיץ הענבים, המלח והדבש, ומביאים לרתיחה / מכניסים את הבשר לסיר ומוסיפים מים עד שיכסו את הבשר כולו / מבשלים על אש נמוכה כמה שיותר (5-4 שעות). יש להשגיח שלא יתאדו כל המים, כי אז הבשר יתייבש / מגישים על מצע אורז או פירה לנמנעים מקטניות.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".