כולם סביבי מתפללים בהתלהבות, ואני תוהה: מה אני עושה פה?

בתום שיעור הגמרא בישיבת "לב דוד" בירושלים, הגיע המשגיח הנמרץ ר' יצחק והודיע: "חבר'ה, היום ערב ראש חודש. אנחנו נוסעים לציונו של שמעון הצדיק".

כל דבר בתחילת התשובה היה חדש ומרתק עבורי, ומיד בררתי אצל ר' יצחק מיהו שמעון הצדיק. הוא סיפר לי שהוא חי לפני כ-2,300 שנה, היה משיירי כנסת הגדולה ושימש כהן גדול במשך ארבעים שנה.

נכנסנו לתוך כמה כלי רכב והגענו למזרח ירושלים לרחבת הציון. בתוך כוך שחור הבהבו נרות נשמה. נכנסנו פנימה עד שהגענו לפרוכת המונחת על אבן מקומרת גדולה. החבר'ה לקחו ספרי תהילים, חוברות "תיקון הכללי", והחלו לקרוא במרץ.

התחלתי לקרוא פרקי תהילים, ובסיום ניסיתי לפצות את פי. לפתע חשתי תחושה מוזרה. אמרתי לעצמי: "מה אני עושה פה?! איך אני מדבר אל חומת אבן שמתחתיה טמונים עצמות של אדם שחי לפני 2,300 שנים?!".

ניסיתי להתפלל תפילה אישית, אבל המחשבה שיתקה אותי: "לפני כמה חודשים היית סטודנט באוניברסיטת תל אביב, למדת, ניסית להחכים, צברת ידע, ואילו היום אתה ממלמל תפילות קדומות לפני גל של עצמות...".

חושך מילא את נפשי. כולם קראו בהתלהבות סביבי, עצמו עיניים, נענעו כתפיים, פערו שפתיים, ואילו אני נכנסתי לבור עמוק: "מה אני עושה פה?!".

עד כה הסתדרתי עם התפילות לעבר קודש הקודשים, התפילות בכותל, התפילות החופשיות בשדות וביערות. חשתי והאמנתי שהקדוש ברוך הוא אופף הכל ונמצא בכל, אבל כאן במערה האפילה מול אבן מקומרת ועצמות טמונות, הצטמקה נפשי ורע לה.

צעקתי בלבי: "ריבונו של עולם, תאיר לי, מה פירושה של תפילה ליד קבר של צדיק?!".

לאחר הרעש הפנימי, התחלתי להתבונן: מה הן עצמות? האדם החולף מכונה "בשר ודם", ולא "בשר ודם ועצמות". לאחר מותו של האדם, בשרו ודמו מתבלים ומתכלים, ואילו עצמותיו נותרות בעינן. באופן יחסי, הן נצחיות לעומת שאר חלקי הגוף. תפקיד העצמות הוא להחזיק את כל הגוף, כלומר הנצחיות מחזיקה את החולף. נזכרתי בביטוי "עצם העניין", כלומר עיקר העניין. העצמות הנסתרות הן עיקר בניין הגוף.

נגעתי בפרוכת הכחולה המונחת על גבי האבן המקומרת, וחשבתי לעצמי: עצמותיו של צדיק הן נצחיותו. זה הדבר האמיתי בעולם החולף והומה. ומהו גל של עצמות?

לגלות את העצמוּת האלוקית המסתתרת במציאות.

דעתי התחזקה. הדבר הכי מטורף והזוי האיר לי לפתע כדבר הכי אמיתי ונכון. במקום לשוטט בעולם ולחפש הנאות וריגושים, הנה אני עומד מול שלדם הנסתר של החיים ההומים וכלים, מול סודם העמוק.

חשתי שכל העולם הזה הינו חידה אחת גדולה, שהתורה ומצוותיה הן פתרונו. כשמאיר - יש לנסות לפותרה כפי יכולתנו, וכאשר חשוך, עלינו להסתפק באמונה.

פציתי את פי: "ריבונו של עולם, איזה עולם מדהים בראת! בתוך הבדיחה העולמית, בתוך ההבל חסר המשמעות, הטמנת חידה רבת משמעות". לאחר מכן נגעתי בפרוכת האבן, וכל עצמותי אמרו "ה', מי כמוך!".

ניתן להשיג ב"הידברות שופס" את ספרי המחבר - סדרת ספרי "אור חוזר" - סיפורי תשובה מיוחדים, ו"תוהו ובו הוא" - סיפורים מעולם התשובה.