למה בן השנתיים התחיל פתאום לגמגם?

בני בן השנתיים דיבר מצוין עד לרגע זה. לאחרונה הוא החל לגמגם. הוא מתקשה לומר מה שרוצה, וזה יוצר אצלו תסכול. עד כמה זה צריך להדאיג? איך לטפל?

פעוט בין שנתיים עדיין לא בשל לחלוטין לדיבור. הוא דיבר קודם מצוין, ועכשיו טוב פחות, מחר ידבר שונה מהיום וכך אולי ימשיך להתנדנד.

כדי שלא יתייאש מדיבורו הבלתי תקין, חשוב לענות לו בצורה בוגרת, בהבנה לדיבורו, ובלא לגלוג, חלילה. ברגע שהוא פונה אליכם ורוצה לומר לכם משהו - פנו אליו, כשפניכם מול פניו, והראו לו שאתם מקשיבים.

לפעמים ילדים מתחילים לדבר במגומגם, כיון שאינם מצליחים להשיג את הקצב. האחים הגדולים שלהם מפטפטים ונכנסים זה לדברי זה, והם מרגישים שאין לדיבורם מקום. כאשר אתם, ההורים, מקשיבים לילד באמת ובתמים ומפנים לו את זמנכם לשם כך, הוא יכול לחשוב בשקט ולהביע את עצמו למישרין.

במקרה שהאחים שלו מתייחסים אליו בזלזול, אתם חייבים להיות שם בעבורו. בני הבית חייבים לדעת שבבית הזה אין מעליבים. על כך תוכלו לדבר אתם באופן אישי, בלי שהילדון המגמגם נמצא בסביבה.

אני מאמינה שהגמגום קשור להתפתחות השפה אצלו. הוא ממש צעיר מלהיכנס לדאגה, אבל אם יימשך הגמגום עוד זמן ניכר, תוכלו לקחתו לקלינאית תקשורת כדי שזו תביע את דעתה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני בעלת תשובה מספר שנים. במהלך השנים האלה התחתנתי ונולדה לי ב״ה ילדה שכיום היא בת שנה וחצי. המשפחה שלי חילונית לגמרי, וכאשר הם באים אלי הם מסתובבים בבגדים לא צנועים. אני לא יודעת כיצד לפעול ומה להגיד ואיך להגיד, בפרט שאני יודעת שלא יקבלו את מה שאגיד ויתנגדו. כיצד עלי להתנהג?

אישה יקרה, המשפחה שלך היא חלק מעם ישראל שלא זכה עדיין להתחבר לתורתנו הקדושה. במקום למלא את ליבנו בחרדות, בדמיונות, בכעס, בתסכול ובמרמור - נתמלא ברחמים, באהבה ובעיקר נתפלל עבורם.

לצערנו הרב, הפריצות נמצאת בכל פינה. הדרך היא למצוא מה אני יכולה לעשות על מנת לשמור על עצמי ועל ביתי מבלי לפגוע באיש.

לך ולילדתך, וגם לבעלך, המשפחה חשובה. לילדים שלי - סבתא היא סבתא, עם או בלי כיסוי ראש. מעולם לא הוצאתי מילה בגנותם. זה המקום שהשם הוריד אותי אליו, ומשם אנחנו צריכים להמשיך ולהתקדם. החלפנו את הדרך, אך לא את המשפחה. הם הגזע עליו אנו נשענים ויונקים. יש כבוד.

אם אפשר לשמור על מרחק מסוים - זה כדאי. חשוב לשמור על קשר, אך הוא לא חייב להיות הדוק מדי.

דרך ארץ קדמה לתורה – לא לשכוח שהתורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". שנזכה שכל עם ישראל יתקרב לאבינו שבשמים בקרוב.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה, "שבילים בשבילך")

* * *

הבן שלי בוכה המון בבוקר. הוא לא נותן לי לעזוב אותו וללכת לעבודה, הוא מחזיק בי חזק ובוכה כמעט כל היום עד שאני מגיעה. כשאני מדברת אתו ושואלת אותו איך היה בגן, הוא אומר לי שהוא בכה, כי רצה אותי. כל בוקר אני עוזבת אותו בגן ובוכה. ממש קשה לנו. מה אפשר לעשות על מנת לעזור לו?

כהורים, חשוב לנו לראות את ילדינו מאושרים ומרוצים. לכן הקושי והכאב להשאיר את הילד בוכה מדי יום, הוא משמעותי.

תחושות ורגשות הינן "מסר סמוי" העובר בלי מילים. יתכן כי ילדך מרגיש חוסר השלמה מצדך עם שהותו בגן (בגלל העדפה של גן אחר/גננת שונה וכד'), ומתרגם את זה לתחושה של חוסר ביטחון לשהות בגן. כדי לשנות את המצב, בשלב הראשון, עליך להחדיר לעצמך כי הגן הוא מקום חוויתי ושמח שטוב ונעים לשהות בו, וכן לשדר אמון בגננת (מתוך הנחה כי ביררת ואכן הגן מתפקד היטב והגננת טובה ואיכותית). כך השדר יעבור מאליו אל הילד וינסוך בו תחושת ביטחון ורוגע. חלק זה נראה פשוט אך הינו בסיסי.

בשלב השני יש להשקיע בבניית קשר בין הבית והגן. שלב זה מצריך שיתוף פעולה עם הגננת, ומטרתו לערות את הילד כחלק מהגן באמצעות חפצים או מאכלים הקשורים ללמידה בגן שהוא מביא מהבית ומציג/מחלק בגן, כשהגננת מנצלת את ההזדמנות ליצירת קשר חיובי עם הילד, לדברי שבח ורוממות לילד. כמו כן, בשלב זה ניתן לשלב חפץ מעבר (דובי אהוב או מחזיק מפתחות נחמד שניתן מתנה מאמא ותלוי על התיק, החפץ יבחר בהתאם לגיל הילד). על ידי ביצוע שני השלבים, תקבלו בעז"ה ילד שמח המאושר ללכת לגן.

(שושי שרגא, מומחית לגיל הרך ומנחת הורים)