נישואי להט"בים, עסקים בשבת, חמץ בפסח וביטול תקציבי הישיבות: זו ה"בשורה" של פייגלין

אחד ה'להיטים' הגדולים במערכת הבחירות לכנסת ה- 21 היא מפלגת "זהות" בראשותו של משה פייגלין. לאחר שבתחילת הקמפיין הסקרים חזו כי תישאר מחוץ לכנסת, הפכה "זהות" למפלגת 'טרנד' השואבת את קולותיה ממפלגות שונות לאורכו של הספקטרום הפוליטי, מימין לשמאל – כולל ממרצ. זאת למרות שפייגלין ידוע כאיש ימין מובהק וזכור בעברו כמי שהפגין בתקיפות נגד הסכמי אוסלו.

למרבה העניין, ה'טרנד' הפייגליני הגיע גם לציבור המכנה עצמו חרדי-מודרני, וקולות בציבור זה מהרהרים ברצינות להעביר את תמיכתם למפלגת "זהות". בשורות הבאות ננסה לבדוק האם הענקת הקול לפייגלין עולה בקנה אחד עם התפיסות העומדות בבסיס הקונצנזוס החרדי, או בכלל בבסיס האמונה היהודית הפשוטה.

ביטול איסור חמץ בפסח

במסגרת זו יהיה יומרני להקיף את כל פרטי המצע של מפלגת "זהות", שפורסם בספר בן מאות עמודים. בתמצית ניתן לומר, כי שני העקרונות המרכזיים העומדים בבסיס השקפתו של פייגלין הינם זהות וחירות. מחד, מדגיש המצע (כפי שמובא באתר המפלגה) כי "זהות" תחתור להשגת היעד של "מדינה יהודית – מדינה החותרת למימוש הזהות והייעוד היהודי ולקיבוץ עם ישראל לארצו". מאידך, פייגלין דוגל בתפיסה של הענקת חירות מירבית ליחיד, עד כדי ליברליזם ההולך עד הקצה. על פי המצע, "זהות" תחתור להשגת היעד של "מדינת חירות – מדינה המשיבה את מירב החירות והאחריות לאזרח בכל התחומים, ומצמצמת למינימום את מעורבותה בחיי הפרט". פייגלין גורס כי יש להפחית את מעורבותה של המדינה בחיי האזרחים למינימום האפשרי – לתחומים של "מערכות המשפט, הביטחון והתשתיות הלאומיות" בלבד.

כיצד שני האלמנטים של "זהות" ו"חירות" באים לידי מימוש מעשי במערכת היחסים שבין דת ומדינה? "זהות" קובעת במצעה כי "מדינת ישראל היא מדינה יהודית. מפלגת 'זהות' מאמינה שעל המדינה לתת ביטוי נרחב לתרבות ולמורשת היהודית. עם זאת, 'זהות' מתנגדת בכל תוקף להתערבותה של הממשלה באורח החיים של האזרח ובפרט בתחומי הדת". בפשטות, וכפי שפייגלין הצהיר לא אחת בראיונות לתקשורת, מדובר בהפרדת דת ומדינה, שתאפשר לפרט לבחור כיצד לחיות את חייו. בהתאם לכך, החקיקה הדתית הקיימת – כדוגמת חוק החמץ – תבוטל.

ללא רישום נישואין ממלכתי, ללא כשרות אחת

מחד, ברמה ההצהרתית פייגלין מחויב לזהותה היהודית של המדינה – אמירה כללית ולא ברורה. מאידך, התפיסה של הענקת חירות מקסימלית לפרט טומנת בחובה סיכונים ממשיים לזהות היהודית ומכשלות רבות לאזרחים מבחינה הלכתית.

אחד מהדגלים של פייגלין בתחום יחסי דת ומדינה הוא הרצון לבטל את המונופול של הרבנות הראשית, כהגדרתו. הוא קורא לצמצום תחומי עיסוקיה של הרבנות לנושאים ציבוריים בלבד. בתחומים הקשורים לחיי הפרט, כגון כשרות, קובע המצע כי "הרבנות צריכה להפסיק להיות מונופול, אלא לספק תקן", שעל פיו יוכלו גם גורמים פרטיים להנפיק תעודות כשרות.

זאת ועוד: פייגלין קורא לביטול רישום הנישואין הממלכתי. על פי מצע מפלגתו, "המדינה אינה צריכה לקבוע מה הם נישואין, מי נשוי ומי לא. החלטות אלה שייכות לחברה ולקהילה שאליהן משתייך האדם". ביטול הנישואין יביא לכך ש"כל זוג יוכל להתחתן כפי שירצה, בסוג הטקס שיבחר ובאופן שיתאים לו". הרבנויות המקומיות יוכלו להמשיך להציע שירותי עריכת חופות, אך גם בתחום זה ייפתח ה'שוק' לתחרות פרטית.

"כל אחד יוכל לפתוח עסק לחתונות"

בראיון לעלון "עולם קטן" הסביר פייגלין כי לשיטתו "הרבנות יוצרת את הסטנדרט ההלכתי, זאת אומרת שכדי לחתן תחת הכותרת 'כדת משה וישראל' צריך לעשות את זה על פי התקן שהרבנות יצרה. זוג יוכל לתבוע רב שלא חיתן אותם על פי התקן הזה, אם לדוגמה היה שם עד אחד במקום שניים וכדומה. כל אחד יוכל לפתוח עסק לחתונות, ובלבד שיעמוד בתקן של הרבנות". לשאלה כיצד והיכן ניתן יהיה לעקוב אחר רישום הנישואין, ענה פייגלין: "בגוגל. אם סבא וסבתא שלנו מצאו בדרכי המידע של העבר מי התחתן כדת משה וישראל, בעולם המידע הנגיש של היום זה רק יהיה פשוט יותר". תוצאה נלווית לביטול רישום הנישואין היא מתן האפשרות לזוגות להט"בים להתחתן בארץ. "גם לקול הזה יש מקום בזהות. נראה או לא נרצה – הוא קיים במציאות", אמר פייגלין בראיון.

צמצום מעורבותה של המדינה בחיי האזרחים משליך גם על סוגיית פתיחתם של בתי עסק בשבת. פייגלין הביע את התנגדותו לחוק המרכולים, שעבר בכנסת בתחילת 2018, ומקנה לשר הפנים את הסמכות למנוע את פתיחתם של בתי עסק בשבתות ובחגים באמצעות סירוב לאשר חוקי עזר עירוניים חדשים. לשיטתו של פייגלין, לעיתים נדרש לקבל החלטות כיצד לנהל את המרחב הציבורי בתוכו חיים תושבי המדינה, אך את הסמכות לכך יש להפקיע מידי הממשלה או הרשות המקומית ולהעבירה לידיהן של "קהילות מקומיות והומוגניות" שייווצרו בתוך כל רשות מקומית. בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו הוא הבהיר כי "לעיתים גוברת זכות הציבור על זכות הפרט, אולם הזכות לעשות זאת צריכה להיות מופקעת מידי המדינה. ההתנהלות ברשות הרבים של הקהילה צריכה להישאר בסמכות הקהילה בלבד. קהילה שתרצה פתוח – יהיה פתוח. קהילה שתרצה סגור – יהיה סגור. חופש הפרט יבוא אז לידי ביטוי בבחירת הקהילה".

מבחינה כלכלית, פייגלין נמצא בקצה הקפיטליסטי של הסקאלה. הוא מטיף להפחתה מקסימלית במעורבותה של המדינה בכלכלה, להורדת מיסים, להפרטה ולפתיחת השוק לתחרות. דא עקא, שמילת הקסם של תחרות עלולה ליצור מכשלות הלכתיות. כך, לדוגמה, בתחום התחבורה הציבורית מציע הכלכלן גלעד אלפר – מספר 3 ברשימתו של פייגלין – כי כדי לשפר את איכות הנסיעה ולהוזילה יש להפריטה ולקלוט בארץ חברות שמציעות תחבורה ציבורית. "במצב כזה נסיעות בשבת יהיו כמובן חלק מהשירות במקום שיש ביקוש. מי שרוצה לנסוע בשבת – שייסע. מי שלא רוצה – שלא ייסע", קובע אלפר (מתוך עמוד הפייסבוק של "זהות").

גם תחום החינוך יעבור מהפכה ברוח החירות והחופש. פייגלין מציע את "שיטת השוברים", שלדבריו נהוגה במדינות שונות ומשפרת את הישגי תלמידיהן. במסגרת תוכניתו, אזורי הרישום לבתי הספר יבוטלו, והתקציב הגדול של מערכת החינוך – שרובו הולך לאיבוד בסבך הביורוקרטיה – יינתן ברובו להורים בצורה של "שוברים", באמצעותם יוכלו לבחור את המוסד הלימודי בו ירצו שילדם יתחנך. 'שוק' החינוך ייפתח כך לתחרות, והמורים הטובים יתוגמלו בהתאם במשכורותיהם.