האם אני בוחרת? משהו חשוב על בחירות

מיהו ראש הממשלה שהכי כדאי לי להצביע בעבורו?

האם זה נכון לבחור בו? או שכדאי לבחור במישהו אחר?

איך אני אוכל לדעת שבחרתי את האדם הנכון ושהוא יעשה את הדברים הטובים ביותר עבור העם?

לפעמים מה שעוזר לבחור הוא דווקא מה שהשני החליט...

אני רוצה לדבר אתכן דווקא על בחירות מסוג אחר. לא על בחירות לראשות הממשלה ולא על משהו פוליטי, אלא דווקא על בחירות אישיות. למה אני מתכוונת?

האם אני יודעת מה אני רוצה מעצמי? האם אני מתנהגת ועושה מה שאני בוחרת, או שמא פועלת על "אוטומט" ולא שמה לב?

מה זו בחירה?

בחירה הוא בעצם לבחור בעצמי, מתוך שיקול דעת, דבר אחד מתוך כמה, ולהיות בטוח שבחרתי את הדבר הנכון!

רב התסכול והחוסר אונים של אימהות רבות שאני פוגשת, כשהן מגיבות ומתנהגות מול הילדים שלהן לא כמו שהיו רוצות להתנהג. גם אם הן החליטו לעשות משהו - לא תמיד הן שלימות עם עצמן.

"זה לא החלום שדמיינתי לעצמי".

"תמיד אמרתי שאני לא אתנהג כמו אמא שלי, ופתאום אני מגלה ש...".

"הייתי בטוחה שלי זה לא יקרה".

"הייתי שלימה עם ההחלטה, ובכל זאת הרגשתי רע אחר כך".

אנחנו חושבות שיש לנו בחירה.

אמנם יש לך הרצונות והשאיפות הטובים והגדולים, כדי שיהיה לך בית חלומי כמו שדמיינת לעצמך, אך במציאות - הכל אחרת. איך זה יכול להיות?

"אם אני רוצה כל כך לא לכעוס על הילדים שלי, ולא לצעוק או להכות - אז למה אני עושה משהו אחר?! איך יכול להיות שבחרתי בהתנהגות אחרת?"...

הן מלאות ברגשות אשמה ובכעסים על עצמן: "איך יכול להיות שאני לא שולטת בעצמי?!".

זה תסכול שמלווה הרבה מאד אימהות. אני רוצה להרגיע אותך ולומר לך שאת פשוט לא אשמה!

אין לך בכלל בחירה, ולכן את לא אשמה במה שקורה לך.

"מה זאת אומרת אין לי בחירה?", בטח תשאלי.

אין לך בחירה, מכיוון שיש לך רגשות ואת מנוהלת לפי הרגשות שלך.

כמה פעמים את רוצה להגיד לילדה שלך משהו, ואת לא בטוחה בעצמך?

כמה פעמים את כבר אומרת, ואז מרגישה איך את מבולבלת, ולא בטוחה שזה היה הדבר הנכון לעשות?

קורה לך שאת מרגישה פחד מול המתבגר שלך כשהוא מבקש ללכת לחבר? את לא רוצה להסכים, אבל הפחד מהוויכוחים והצעקות שיהיו עוצר אותך, ולבסוף את מסכימה? (וזה יכול לקרות גם עם ילד בן 4...).

אבל רוב הפעמים, כשאני מדברת עם אימהות והן יושבות בקליניקה ובוכות, הן בכלל לא יודעות שמה שגרם להן לבחור משהו אחר ממה שהן באמת רוצות הוא הרגשות שלהן.

ולזה בדיוק אני מתכוונת כשאני אומרת שאין לך בחירה.

חלק גדול מההתנהגויות שלנו בחיים הוא בגלל שהתרגלנו כל חיינו לדברים מסוימים, ואנחנו לא מכירים משהו אחר.

כי כך ההורים שלי התנהגו אלי, כי כך אמא היתה עושה, כי זה מה שאמרו לי כל הזמן... ועוד.

חלק מההתנהגויות שלנו הן בגלל שפיתחנו כל מיני אמונות ומחשבות שבזמנו הגנו עלינו, וכעת הן לא משרתות אותנו כמעט, אבל התרגלנו... ובעצם, אם תתבונני - תגלי שרב הבחירות שלך נעשות בלי בחירה אמתית שלך.

כשאת באה מול הילדים שלך, להגיד או לא, לבקש או לא, לעשות או לא וכו' - הכל מבולבל לך, וברוב המקרים קשה לך לזהות אפילו למה.

כל אמא, וודאי גם את, הייתה רוצה להנהיג את הבית שלה ולחנך את הילדים שלה בצורה מוצלחת ומבחירה, ולא ממקום שהרגשות שלך מנהלים אותך. נכון?

אז מה עושים? אל תדאגי, יש פתרון.

1. תשאלי את עצמך מה קורה לי, ומה אני מרגישה כשמשהו קשה לי עם הילדים (ובכלל)?

2. אחרי שזיהית את הרגש, תני לו מקום, תסכימי להרגיש אותו ואל תכעסי על עצמך.

3. אחרי שכבר זיהית ולא פעלת מהמקום הזה, את יכולה לבוא לילד שלך ולדעת מה לעשות ומה נכון, בלי להיות מעורבבת עם הרגשות הקשים שמבלבלים אותך. אז תהיי בטוחה שבחרת מה שרצית, ולא נהגת ממקום של איבוד שליטה.

אין ספק שאחרי כל זה, ההחלטות שלך יהיו ממקום של בחירה, ועם הרבה יותר ביטחון שעשית את הדבר הנכון ביותר.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il