ושבו בנים לגבולם: גופתו של זכריה באומל הובאה למנוחת עולמים

לאחר 37 שנים, גופתו של הקדוש רס"ל זכריה באומל הי"ד, הובאה הערב (חמישי) לקבר ישראל, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הלווייתו התאפשרה לאחר שהשבוע זוהו שרידי גופתו, שהובאה ממחנה הפליטים ירמוכ שעל יד דמשק שבסוריה.

תחת משמר כבוד של לוחמי חיל השריון, הגיעו המונים לחלוק לו כבוד אחרון. לבקשת משפחתו, לא יתקיים בטקס מטח כבוד וכן לא יונחו זרים. בטקס הקבורה השתתפו בני משפחתו של באומל, לצד משפחות הנעדרים הנוספים בקרב סולטאן יעקוב, כץ ופלדמן.

במהלך ההלוויה נשא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את נאומו לזכרו של זכריה באומל: "עד יומו האחרון ביקש יונה אביו להביא את זכריה הביתה, זה מילא את חייו את יומו ואת לילותיו. זה נהיה תכלית חייו וכמה מצער שאינך פה אתנו יונה כדי לראות את שובו של בינך אהובך".

"לפני שעה קלה נפגשתי עם הנשיא פוטין והודיתי לו בחום בשם מדינת ישראל ובשם המשפחה על הסיוע באיתור ובהשבתו של סגן סמל זכריה", סיפר ראש הממשלה והדגיש: "החזרת נעדרי סולטן יעקוב היא משימה קדושה של כל ממשלות ישראל".

"חיכינו לרגע הזה 37 שנים, ראיתי אנשים מזילים דמעה למרות שהם נולדו שנים רבות לאחר היעלמותו של זכריה. רגע זה נוגע לנימים העמוקים ביותר לזהותנו כיהודים וכישראלים. ערך הרעות הוא משורשי הברית שקושרת אותנו יחד כעם, כצבא וכמדינה", אמר נתניהו.

בחתימת נאומו התייחס ראש הממשלה למאמצים שנעשים להשבתן של גופות שני הנעדרים מהקרב. "צבי פלדמן ויהודה כץ עדיין לא אתנו, אבל נמשיך לפעול להשיבם הביתה - וכך נפעל לכל נעדרנו. בעם שיש בתוכו ויכוחים ומחלוקות, גם אז הנקודה הפנימית שמאחדת אותנו בטוב וברע, הנקודה הפנימית הזו חזקה מכל".

גם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ספד לבאומל, ואמר: "לפני 37 שנים, לפני הקרב כתבת להוריך: 'אל תדאגו, הכל בסדר. אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב'. 37 שנים חלפו מאז, אך היום שבת הביתה. זה היה אחד הקרבות הקשים, קרב שהשאיר בליבנו פצע פתוח. מעל הכל נותר בנו הכאב על שלושת הנעדרים".

"היום הוא יום בו מקיימת מדינת ישראל את השבועה לבנותינו ולבנינו, אנחנו יכולים להגיד בפה מלא, אנחנו עושים הכל, גם את הבלתי נתפס וגם את הבלתי ייאמן, כדי להשיב את הבנים הביתה", אמר הנשיא." אנחנו יכולים להגיד בגבורה ובענווה - לא הרפינו ולא נרפה מהמשימה הקדושה הזו, עד שכל הבנים שנפלו ישובו הביתה".

הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, ספד לחייל האבוד: "אי הוודאות באשר לגורלו הכתה בכם באכזריות. תהיה זו הנחמה שזכריה שב לארצו ונטמן בעמדתה", ספד כוכבי. "המבצע להחזרתו של זכריה מסמל מאבק רב שנים. 37 שנים הם נצח שאיננו רוצים לאפשר אותו, נמשיך לרכז ידע מאמץ ומשאבים כדי להחזיר את הבנים במהירות הרבה ביותר. המשימה לא שולמה".

אחותו של באומל, אסנה הברמן, ספדה לו נרגשות: "כל התפילות שהתפללנו במשך שלושים ושבע שנה נכנסו למקום אחד ואנחנו פה. וחשבתי מה אני אעשה פה במקום הזה. אפילו לחבק אי אפשר. אז חשבתי לפנות לאדמה ולבקש מהאדמה לחבק אותו. כעבור כמה דקות הבנתי שאני לא צריכה לבקש. אין שום צורך לבקש. האדמה מחבקת חזק חזק. ולמה? בגלל שיש אהבה מוחלטת בין הבן שמסר את הכל בשביל האדמה והאדמה עצמה, יש פה יחוד גמור, אתם ביחד עכשיו".

"תודה לעם ישראל שהחזיק אותנו, שאנחנו נוכל להיות פה היום אחרי שלושים ושבע שנה. כל מי שהתפלל, שכתב, שחשב, כל מי שקיווה בלב, בזכותכם אנחנו פה. תודה לעם ישראל על היום הזה", היא הוסיפה. "אני רוצה לפנות לאחי יקירי זכריה שגדלנו ביחד, בחור כל כך צנוע, כל כך ענו, כל כך לא מחשיב את עצמו. הוא היה אומר מה עושים פה היום, מה קורה פה, הוא לא היה מבין. ואני אומרת לו הפעם, כן בשבילך, דווקא, כי אתה נתת את הכל. התלבש עליך רוח אלוקים כשהתגייסת".

אחותו של הקדוש סיימה את דבריה בבכי: "אנחנו נפרדים ממך היום, אני משחררת אותך לאדמה כי 'טובה הארץ מאוד מאוד'. נוח בשלום על משכבך אחי היקר. ותמליץ יושר עלינו, אנחנו בתקופה לא פשוטה ואני חושבת שכל מילה שלנו והתפילות שלנו צריכים לעלות למעלה ביחד".