האם מדובר בחלום מתעתע או בשמץ התגלות?

יצאתי מביתי באישון ליל כדי לשוח עם קוני. בדרך לחלקת אלוקים בגן הציבורי הנעלם ניסיתי לארגן את מחשבותי. לא הייתה לי שום מחשבה מעניינת. רשימת צרותי ותקוותי הייתה כתמול שלשום. שעמום קיומי החל להשתלט על נפשי. 

פסעתי בשדרת הפנסים הצהובים לעבר השער החורק. חתול מבוהל נמלט מבין סורגיו. צווחה של נערים מהרחוב הסואן נשמעה באוזני. נכנסתי פנימה והתיישבתי על ספסל ברזל מחורר. התחלתי למלמל איזו פתיחה שגרתית של התבודדות.

לפתע יצאו מילותי מאליהן, בבחינת ה' שפתי תפתח: "ריבונו של עולם, מדי לילה אני מדבר ואתה שותק. אין לי חשק לפתוח בהתבודדות משעממת ולהלאות אותך. גם ככה יש לך מספיק צרות על הראש... מי קבע שאני צריך לקשקש לפניך מדי לילה?! העיקר שהגעתי לפגישתנו הקבועה...".

ישבתי והתבוננתי בלילה העמוק. קסם ירושלמי עטף את כולי. נזכרתי בשורות מתנגנות קסומות על הדממה - "יש הפוחד מהדממה, יש המגלה בה נשמה" ו-"sound of silence", ופיזמתי את מילותיהן, ואז אמרתי: "ריבונו של עולם, הלילה אני שותק, ואתה מדבר! לא עדיף שאתה תדבר?! אתה הרבה יותר חכם ומעניין ממני, ויש לך הרבה יותר ניסיון חיים...".

אין קול ואין עונה.

חייכתי לעצמי בעגמומיות והמשכתי לשתוק. כעבור כמה דקות החלטתי להשתרע על הספסל. שכבתי על גבי והתבוננתי בעץ הענקי שמעלי. מבעד לעלים נצנץ פנס זהוב. ענפי האילן החלו לנוע ברוח ומבעדם נשקפו כוכבי מרום. עננים החלו לדהור במרחב השחור והסתירו לרגע את האורות הקרובים והרחוקים. כמה ציפורים חלפו ממעל וצייצו ברגש רב. הרגשתי שהעץ שוקק חיים ומדבר איתי. הייתי מהופנט, עצמתי את עיניי ושקעתי...

"עודד, עודד", נשמע קול תנ"כי רועם.

"מי קורא לי?", מלמלתי באימה, "מה העניין?...".

"זה אני, הקדוש ברוך הוא", הרעים הקול הנורא. רצית שאתגלה אליך?!".

"כן... בטח... נכון... באמת אמרתי משהו כזה...".

נחרדתי. מה פתאום שה' יתגלה אלי, הרי אני בסך הכול חוזר בתשובה עם לב שבור, שמנמנם באחרית הימים על ספסל ברזל מחורר מלא בעלים כמושים?... מה עושים כעת?...

"ריבונו של עולם, אני מתרגש מאוד... אני רחוק ממך ביליוני שנות אור, וכעת אתה מתגלה אלי. לא פשוט לקפוץ בבת אחת מליגה ד' לליגת על...".

"נכון", נאנח הקול העליון, "אבל כמו שאמרת, אנחנו באחרית הימים ועוד מעט אני עומד להתגלות לכל אפסי ארץ. אתה צריך להתרגל קצת לשדרוג הקרוב, וגם אני...".

התמוגגתי מהאינטימיות עם ריבון העולמים. אור בהיר בשחקים הציף את עיני הסגורות, ואז פקחתי אותן...

הנוף המסתורי של העץ נגלה לעיני על רקע אפלת הליל. הקול נעלם ואיננו. נותר רק רחש העלים. לפתע הרגשתי כל כך בודד בעולם הגדול, החשוך והסתום. ניסיתי להבין מה חוויתי כעת, האם מדובר בחלום מתעתע או בשמץ התגלות? החזרתי לעצמי את זכות הדיבור ואמרתי: "ריבון העולמים, רד אלינו ממרומיך, בוא תסדר את כל הבלגנים, תבטל את הספק הקיומי...".

עלה בודד נחת על פני כאילו ביקש ללטפן.