אבא, גם אם ויתרו עלי, אני לא אוותר על עצמי

חיים

זה רצף של ימים

של שגרה יבשה בלי שינויים

ואני לא שמה לב

עד כמה עמוק שקעתי בפנים

כשסוף סוף אני פוקחת עיניים

ומביטה קצת סביב

אני מבינה

שלא השתניתי הרבה

לא התקדמתי הרבה

אולי אפילו נסוגתי לאחור

זה כואב לי

אבל בועת האדישות סביבי

בועת הכאב שלי

לוקחת ממני את כל האנרגיות

אני רוצה להשתנות, להתקדם

אבל אין בי כוחות אפילו להמשיך הלאה בדרך הרגילה

אני רוצה להילחם, להיות טובה יותר

אבל אני עסוקה במלחמות פנימיות של הנפש שלי

הנפש הפצועה שלי

יכול להיות שאני זו שמונעת מעצמי להתרפא?

יכול להיות שאני זו שאוחזת בעקשנות בכאב?

אבל... אני הרי רוצה כל כך להיות שמחה שוב

רוצה כל כך לחיות, במובן החיוני של המילה

רוצה כל כך לחייך, ובאמת להתכוון לזה

רוצה כל כך להגיד "אני בסדר" בלי לשקר

רוצה כל כך להשתנות, להשתפר להודות על הכל באמת

גם מהלב, ולא רק מהשכל

למה אני ממשיכה לבטוח באנשים?

לא קיבלתי מספיק הוכחות שהכל זה סתם עוד אכזבה?

לא הספיק לי להבין שאבא הוא היחיד שיש לי?

אז למה אני ממשיכה לרצות, ממשיכה לחפש תמיכה מאנשים?

למה כל כך בא לי פשוט להתפרק, לשקוע עמוק?

די לשליטה העצמית, די להעמדת הפנים.

פשוט תרפי, תשקעי, תפלי... אין לך עוד בשביל מה להחזיק...

אבל לא.

אני לא

אני לא ארפה.

אני לא יכולה לוותר.

גם אם ויתרו עלי, גם אם לאיש לא אכפת

אני לא אוותר על עצמי.

זו כניעה, ואני הרי חזקה.

אני לא רוצה להיכנע.

אני רוצה להצליח לעלות, חרף ועל אף כל הקולות,

לבד, בלי אף אחד

אבל עם אבא לצדי.

להצליח לעלות, כדי למשוך מלמעלה אחרים שנפלו, כמוני

לתת להם יד

לומר להם "אני כאן בשבילכם, לא שכחתי אתכם"

להיות שם בשבילם

איפה שאף אחד לא היה בשבילי.

אבא, תן לי את הכוחות לעלות

תן לי את הכוחות להאמין

תן לי את הכוחות, החכמה והרגישות בשביל להיות שם

בשביל אחרים.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.