שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא!

"שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא" – אין אחד שלא מכיר את מילות השיר המפורסם אשר גורמות שמחה עילאית בכל לב ולב אצל כל יהודי ויהודי. אבל נשאלת השאלה: מהי אותה שמחה? ולמה היא כל כך רבה?

לכל מי ששאלתי, השיב לי: "מה זאת אומרת? התשובה טמונה במילות השיר, אנו שמחים שהגיעה סוף סוף תקופת האביב אחרי תקופת החורף הקשה, וכעת העצים מלבלבים, הפרחים פורחים והכל יפה וירוק מסביב. וגם תוסיף לזה את חג הפסח שממשמש ובא – זה שילוב מקסים ונהדר שאין כמוהו, ועל כן השמחה כל כך רבה". אמת שנכון הוא הדבר, אבל זו לא סיבה מספקת ומוצדקת לשמחה כה רבה. לפי דעתי ישנם דברים יותר עמוקים המסתתרים מאחורי תשובה פשוטה זו.

כידוע חג הפסח נקרא בשמות רבים נוספים. מעבר לשמותיו הרבים, ניתן לקרוא לו גם חג האחדות – איחוד המשפחות. זהו החג היחידי בכל השנה כולה, שיושבים כל המשפחה מסובים סביב השולחן בליל הסדר – הלילה הכי הקדוש בשנה בהרכב משפחתי מלא: הסבא והסבתא, הדוד והדודה, האחיינים ובני הדודים, כולם ללא יוצא מן הכלל הרחוקים והקרובים – איחוד משפחתי שלא יתואר. ובתוך האיחוד המדהים הזה יושבים כולם ומספרים ביציאת מצרים, "עבדים היינו עתה בני חורין...". מי שיעבור ברחובה של עיר בליל הסדר, בטוחני שלא יהיה בית אחד שלא יבקעו מתוכו קולות השירה, הצהלה והשמחה של שירי החג. בעוד שבצד אחד נשמעים קולות ה"מה נשתנה", מן הצד האחר בוקעות ועולות קולות "האחד מי יודע". אח... איזו שמחה, איזו התלהבות ועוד שכתוב בספרים הקדושים שבלילה הקדוש הזה אומר הקב"ה למלאכים רדו למטה ותראו כיצד מהללים ומשבחים אותי בני, איך כולם שרויים באחדות ובשמחה. והאמת היא שזוהי השמחה האמיתית – עיקר ה"שמחה רבה".

לצערנו הרב, אנחנו עדיין חיים כיום בתקופת החושך והגלות, אין דין ואין דיין – "איש הישר בעיניו יעשה", ובתוך הגלות הנוראה הזאת אל לנו לשכוח דבר אחד חשוב – להיות מאוחדים כולם "כאיש אחד בלב אחד" לאבינו שבשמיים, שהרי בסוף הגלות החשוכה והקודרת ייראה ב"ה האור בקצה המנהרה, אורו של משיח – אור הגאולה.

ועל כן יובן ברמז דברי השיר הנזכר: הגלות שהיא מסמלת את החושך את תקופת החורף הקשה, שבו הכל שומם, העצים עירומים, השמיים מכוסים בעננים כבדים וערפל כבד, כולם מסתגרים בבתים, תקופה מאוד חשוכה ואנמית עד שפתאום בסיום החורף אנו עדים לתקופה נפלאה מלאת חיים – תקופת האביב שמסמלת את הגאולה. השמש זורחת, העצים מלבלבים, הציפורים מצייצות, בקיצור יצאנו מחושך לאור גדול. אם אנו רוצים לקרב את הגאולה ולצאת מ"חושך" ל"אור" במלוא המובן של המילים, עלינו להרגיש ולחוות כל השנה פסח, כלומר עלינו להיות מאוחדים כולנו כל השנה כולה (ולא רק בערב פסח) ואז מהאחדות הזאת תהיה השמחה שלמה ואמיתית ואז תבוא הגאולה – תקופת האביב שכולנו מצפים לה.

וכדברי השיר: "שמחה רבה, שמחה רבה" – מדוע? כיוון ש"אביב הגיע" – הגאולה צריכה להגיע כמו שנאמר על תקופה זו: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל", וכיצד תגיע הגאולה (האביב)? מתי? ובאיזה אופן? התשובה היא שכש"פסח בא" – שנהיה כולנו מאוחדים כל השנה ובצורה אמיתית ותמידית כמו בערב פסח – אז תבוא הגאולה בעגלא ובזמן קריב, כמו שאנו מתפללים ומייחלים: "הרחמן הוא יוציאנו מחשיכה לאורה ומאפילה ליום טוב" –  ב"ה כן יתקיים בנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון!