"את השיעור שלי למדתי": שחר חסון, האומנם כך נראית התנצלות אמיתית על הפגיעה במרן?

בעבר, לפני פתרונות האינסטנט שמציעה לנו כיום המרשתת (אינטרנט) - התנצלות לא הייתה דבר של מה בכך. בשביל להביע התנצלות היית צריך ראשית לערוך חשבון נפש מעמיק עם עצמך על הטעות שלך, ולאחר מכן לחשוב על דרכים יצירתיות להביע אותה בפועל. 

בין אם ההתנצלות הובעה בצורה פרונטלית מול האדם הפגוע ובין אם היא הובעה במכתב - היא הרגישה אמיתית, כזו שהמביע אותה 'עמל' עליה בעבודה פנימית באמת. 

אבל היום זה כבר לא ככה, לצערנו. 

ככל שהעולם הופך למתקדם יותר ויותר, כך נעזבות להן בקרן זווית שיטות ההתנצלות ה'עמוקות', ואת מקומן תופסות אט אט התנצלויות שטחיות, כאלה ששולפים מן המותן או משרבטים בקלילות רבה מדי על המקלדת. 

כך בדיוק זה מרגיש לי עם ההתנצלות של שחר חסון מ'ארץ נהדרת', על אקט החיקוי שלו על הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל - מעשה נפשע ונאלח שהותיר צלקת כאובה בלב העם, וגרר סנקציות שליליות בהתאם. 

הכל מותר בשם הסאטירה?!

כזכור, זו אינה הפעם הראשונה שיוצרי התוכנית עוברים את הגבול ומזעזעים את אמות הספים של העם כולו, בעזרת חיקויים המבזים ומזלזלים בקודשי ישראל.

בעבר ביזו המערכונים בתוכנית את התפילין, צילמו מערכון עם ספר תורה פתוח בתוך בית כנסת, וצחקו על רבנים - כשהכל מותר בשם ה'סאטירה'. 

על פי הדיווח בווינט, פעילי ש"ס הפיצו תכתובות עם שחר חסון לאחר המערכון הפוגע שחיקה את דמותו של מרן הרב עובדיה יוסף - ובהן חסון מבקש סליחה על הפגיעה וכותב כי "לא הייתה כוונה לפגוע ברב, ואת השיעור שלי למדתי. עושים טעויות ולומדים, אחי. זה השיעור שהייתי צריך לקבל".

עכשיו בואו נעצור לרגע, ונחשוב. 

האומנם כך נראית התנצלות אמיתית, מעומק הלב? בואו נפתח את זה קצת, למה לא בעצם? האם הסליחה שלו הצליחה לגעת בנימי הנפש שלכם? האם אתם מרגישים שהלב שלכם מוכן לסלוח על עוצמת הפגיעה במרן, שכבר איננו כאן כדי להגן על עצמו ועלינו? 

התנצלות שאינה מביאה להתנצחות, היא היא מה שאני מצפה ממך

ארשה לעצמי לומר את מה שרובנו מרגישים: צר לי שחר חסון, זו ממש לא הדרך להתנצל, ואני מציעה לך להתבונן בשם שלך כדי להבין את זה. החוסן שלך, אם אתה אומנם טוען שאתה חסון - אינו נובע מבורות, חשכות ואטימות שבאות לידי ביטוי בגילום תפקידים לא לך, גם אם 'זו העבודה שלך'. אתה מבין, החוסן האמיתי שלך נובע מהשחר, מנקודת האור הראשונה של הבוקר. 

אתה רוצה להתנצל באמת? אז תנצל את האור הראשון של הבוקר הזה שבו אתה מתפכח ומבין שטעית - ותעשה תשובה. תתחרט על מה שהיה, אבל תקבל על עצמך גם לא לשוב לסורך. אתה טוען שלמדת את השיעור? אז תתנצל קבל עם ועדה בתוכנית עצמה, ותתעקש על זה מול המעבידים שלך. 

נכון, זה לא הולך להיות פשוט (וכי המערכון שלך היה כזה?).

אתה יודע מה, זה עלול אפילו לעלות לך בפיטורין מהתוכנית, אבל זה מה שנקרא התנצלות אמיתית. כשאתה לא רק מבין את גודל הטעות אלא מוכן לעשות הכל כולל הכל, כדי לתקן אותה. 

התנצלות שאינה מביאה להתנצחות, היא היא מה שאני מצפה ממך בעת הזו. תוריד את נוצות הטווס ותשאיר את הפולמוס החריף שהתפתח - הרחק ממך. תעשה את מה שנכון לעשות, ותקבל על עצמך שלא לפגוע עוד באף אדם עלי אדמות, ולא משנה מה תצטרך 'להפסיד' בעבור זה. 

לא בכדי נקרא העולם הזה 'עלמא דשקרא' - מה שאתה לכאורה 'מפסיד' כאן, בעולם החולף שלנו - אתה מרוויח לנצח נצחים בעולם הבא, עולם האמת. 

אז תעצור לרגע, רק לרגע, ותחשוב: מה יותר כדאי להיות - צודק או חכם?