"זה מה שמשמח אותי יותר מכל": ראיון עם מנחת ההורים מלכה זיכרמן

נאן פחד מדברים רבים בחיים, ובעיקר ממעליות. לא משנה עד כמה ניסו לשכנע אותו, דבר לא עזר, ונאן המשיך לסרב בכל תוקף להיכנס למעלית. אמא אמרה לו שתשמור עליו, כל המשפחה הציעה לעלות במעלית יחד איתו, כולם חזרו ואמרו שהוא יכול ויש לו כוח - אבל כל זאת לא שינה דבר. מה אפשר לעשות? איך אפשר ללמד את נאן להתמודד עם הפחד?

מתוך הספר ''הפחד של נאן''

מלכה זיכרמן, מנחת הורים ויועצת זוגית, כתבה את הסיפור על נאן, יחד עם עוד סדרת ספרים על רגשות שילדים מתמודדים איתם. "פעמים רבות ילדינו נקלעים לקושי, ולא יודעים איך לצאת ממנו", היא אומרת. "אנחנו יכולים לראות אותם מפוחדים, מבודדים חברתית, חסרי ביטחון עצמי, ובלי יכולת להיחלץ מתוך הסבך שנקלעו אליו. לפעמים הם גם שומרים את הקושי בליבם, ולא מודעים לכך שיש ביכולתם לשתף אחרים במה שעובר עליהם, ולקבל עזרה. במצבים כאלה, נדרשים אנחנו, ההורים, ללמד אותם איך לנהוג ומה לעשות, ולתת להם את הכלים להתמודדות נכונה. ביכולתנו להעצים את התובנות הרגשיות שלהם, ולהראות להם איך להתמודד נכון יותר, מול קשיים שונים שעולים בחייהם".

לכתיבת הספרים הגיעה מלכה מתוך רצון לעזור להורים בהתמודדות זו. "היו פעמים שבהם הגיעו אליי ילדים לטיפול, ולא תמיד הרגישו בנוח עם העובדה שהם זקוקים לכך, התחושה היתה שאולי משהו אצלם לא בסדר", היא מתארת. "כתוצאה מכך, הבנתי שהדבר הנכון הוא לתת להורים כלים נכונים, כך שיוכלו לעזור לילדיהם בכוחות עצמם. ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר בעולמו של הילד, ובעלי ההשפעה הרבה ביותר עליו. יחד עם זאת, לפעמים גם אנחנו צריכים ללמוד את הדברים, כדי להעביר אותם הלאה לילדינו. לכן, בשלב מסוים עלה בתוכי הצורך לכתוב ספרים המדברים על כך. הספרים ממחישים את הקשיים, מראים לילדים איך מתמודדים עם רגשות, ופונים אף להורים במטרה ללמדם התמודדות נכונה עם רגשות שונים, העולים אצל ילדיהם".

לקיחת אחריות ובקשת עזרה

הכלי בסיסי עליו בחרה מלכה לשים דגש בכל ספריה הוא לקיחת אחריות. "פעמים רבות, כאשר אדם נמצא בבעיה הוא מוצא תירוצים מדוע לא הוא אמור לפתור אותה, ומאשים בה את נסיבות החיים או אנשים אחרים. לפעמים גם קורה שהסביבה מתגייסת כדי לפתור לו את הבעיות, והדבר מוריד ממנו את הצורך לנקוט בצעדים מצידו. אולם, שינוי אמיתי מתרחש רק כאשר הוא זה שלוקח אחריות על חייו, ופועל לפתרון הבעיה. זהו המפתח להתמודדות נכונה ולצמיחה אמיתית, עבור כל אחד ואחד. בדרך לפתרון, אפשר לעזור למי שמתמודד, להתייחס אליו ולהיות רגישים למצבו, אך האחריות המלאה ליציאה מהקושי היא עדיין עליו. אדם אחראי הוא גם כזה אשר מוכן לראות את טעויותיו האישיות ולתקן אותן, בלי לצפות מאחרים שישתנו. לכן היה חשוב לי להעביר את המסר הזה לילדים בכל אחד מסיפוריי. רציתי ללמד אותם לקחת אחריות על חייהם, ולהעביר להם את המסר, שאם הם רוצים משהו - עליהם ליצור אותו בכוחות עצמם. גם כאשר הם עוברים התמודדות, אין צורך תמיד לפתור אותה עבורם, אלא נכון יותר לתת להם כלים נכונים, ולאפשר להם לצמוח בעצמם דרך הקושי. הדרך להצלחה רצופה כישלונות, וכאשר מלמדים ילד להיכשל, ובכל זאת להתמודד ולא ליפול - הוא גם גדל להיות מבוגר אחראי, הלוקח אחריות על חייו".

בספרה "את מי מאשימה ימימה" בחרה מלכה לעסוק רק בנושא זה. בסיפור, מתארת מלכה ילדה בשם ימימה שמסרבת לקחת אחריות. היא לא הספיקה למוד למבחן והיא מאשימה בכך את החברות; היא איחרה לבית הספר והיא מאשימה בכך את אחותה. בכלל, היא לא מבינה למה דורשים ממנה דרישות ומצפים שתעמוד בהן. יחד עם זאת, היא רואה איך חוסר אחריות מביא לידי כך שדברים לא מסתדרים לה בחיים, והדבר לא נעים לה במיוחד. בלילה היא חולמת על כך שהיא מצליחה להיות אחראית, וביום למחרת פונה לאביה בבקשה שיעזור לה לממש את החלום. אביה מסביר לה מה עליה לעשות, ובאמת - ברגע שהיא בוחרת לקחת אחריות על חייה, הדברים משתנים לטובה. כל עוד היא האשימה את העולם בבעיותיה, היא עצמה סבלה מכך. אך ברגע שהחליטה לעשות את השינוי, הדבר נתן הכי הרבה - לה עצמה.

כלי נוסף שחשוב למלכה להעביר לילדים הוא היכולת לבקש עזרה מאדם בוגר. "בסיפור של ימימה, למשל, היא פנתה לאביה בשאלה איך לפתור את הקושי", מתארת מלכה. "לא היו לילדה הכלים לפתור את הבעיה בעצמה, ורק לאחר שאביה הסביר לה את הדברים, היא היתה מסוגלת לצעוד קדימה. חשוב להרגיל את הילדים שלנו לא לשמור דברים בלב, אלא לספר אותם ולבקש את עזרתנו. כך הקשיים לא יישארו מכבידים ומעיקים, אלא יגיעו לידי הבנה, ויכולת להתמודד מולם".

מתוך הספר ''את מי מאשימה ימימה''

גם הפרדה בין הרגש לבין האדם עצמו היא משמעותית. "הרבה פעמים, כאשר אנחנו מרגישים רגש כלשהו, אנחנו מזדהים איתו", מסבירה מלכה, "כך, אדם רואה את עצמו כפחדן, דאגן, דחוי ועוד. אך האמת היא, שהרגשות הקשים הם לא חלק בלתי נפרד מאישיותנו. אנחנו לא פחדנים, אלא יש בנו רגש של פחד, שאפשר להתמודד איתו. לא קמצנים, אלא בעלי לב טוב ורצונות טובים, עם קושי בהתמודדות בנושא זה. בספרי 'הפחד של נאן', מסופר על שפן שמפחד לעלות במעלית. אנשים סביבו אומרים לו 'אל תפחד', אך דרך זו לא עוזרת כלל, אלא רק גורמת לו להתחפר בקושי עוד יותר. לעומתם, שואלת אותו אמו מי יותר חזק - הוא או הפחד. היא עושה הפרדה בינו לבין הפחד, ודווקא ההבנה שרגש זה הוא לא חלק אינטגרלי ממנו, היא זו שעוזרת לו להתמודד. נאן פותח בדיאלוג עם עצמו, ושואל בתוכו: 'האם הפחד גדול ממני? האם הוא ינהל אותי?' הוא מחליט שהוא לא מוכן לתת לפחד להשתלט עליו, וכך מצליח להתמודד".

רוצה לתת וללמד

לימוד הדרך לפתרון בעיות, מביאה אותנו להתמודדות נכונה במצבים של קושי. "בדרך כלל במצבי קושי, אנחנו פועלים באופן אוטומטי, ולא לפי השכל. לעומת זאת, כאשר נעשים מודעים לדרך ההתמודדות הנכונה, אנחנו מצליחים לפעול לפיה, ללכת לפי השכל וההיגיון, ולא להגיב באופן אוטומטי, כפי שהורגלנו. לכל אחד מאיתנו יש מחשבות, רגשות ומעשים. המחשבות הן אלו שיוצרות רגשות, וזה מה שמוביל אחר כך למעשים. ברגע שהמחשבה היא נכונה, אנחנו גם נרגיש ונפעל באופן הנכון".

ספרים בימינו הם לא תמיד עסק רווחי, ובכל זאת החלטת להשקיע בכך?

"כן, מכיוון שמבחינתי, גם אם אדם אחד יקרא בספרים האלה ויקבל מהם כלים לחיים - אני את שלי עשיתי. המטרה בספרים שכתבתי היא לא לפנות רק לילדים, אלא להעצים גם את ההורים. עם הזמן, כאשר ישבתי עם הורים, וראיתי עד כמה חסרה אצלם יכולת ההתמודדות, היה חשוב לי לתת כלים, גם אם זו טיפה בים, אני מצידי רוצה לתת וללמד, ומי שמתאים לו - יקבל מכך. בנוסף, מי שנותן לשני מצמיח את עצמו. בתחילת עבודתי, למשל, עבדתי עם קבוצת נשים שהיו במצבים קשים מאד. הקושי שלי בעבודה איתן היה עצום, אך אז הבנתי שכאשר אני מרוממת מישהי כזו ברמה אחת, אני זוכה לרומם את עצמי בכמה דרגות. הסבלנות, ההבנה ויכולת ההתמודדות מול קשיים כאלה, העצימה את הכוחות שבי פי כמה. וכך גם עם כתיבת הספרים - הם הצמיחו אותי, יחד עם הרצון להעצים אחרים.

"התקשרה אליי באחד הימים מכרה שנתתי לה שני ספרים", מסיימת מלכה, "הם עברו דירה זמן מה קודם, וביתה בת ה-11 לא הצליחה להתברג מבחינה חברתית בכיתתה החדשה. באחד הימים, הבת החלה לקרוא בספרי 'גבי הצב מחפש חבר', המדבר על התמודדות עם נושא הקושי החברתי. היא קראה את הספר לבדה פעמיים, ואז באה לאמה ואמרה לה 'כמו שגבי הצב מחפש חבר, כך גם אני יכולה למצוא חברות'. האם הנרגשת חיבקה אותה, ואף התקשרה אליי לספר לי על כך. העובדה שזכיתי לגעת בילדה הזו ולעזור לה, אפילו במעט, שימחה אותי מאד. אני רואה שליחות אישית בהבאת אנשים למקום נכון יותר, שבו הם מגיעים לתובנות נכונות ולצמיחה בחיים. זה מה שמשמח אותי יותר מכל".

מתוך הספר ''גבי הצב''