עשר המכות – מה באמת קרה שם? קבלו את סיכום מכות מצרים

מכות מצרים הן "עשר המכות" - הפגעים שנגף בהם הקב"ה את המצרים כדי להכריחם לשלח משם את בני ישראל. כאשר באה המכה, פרעה הבטיח לשלוח את ישראל מארצו. כאשר רפתה המכה ובאה הרווחה, הוא התחרט. עשר המכות פגעו במצרים בלבד, למרות סמיכות המגורים של בני ישראל. למרות המכות, סירב פרעה למלא את בקשתו של משה. רק מכת בכורות הובילה אותו להסכמה לכך.

לפי מדרש לקח טוב, כל מכה ארכה שבוע ימים, חוץ ממכת החושך, שארכה רק שלושה ימים. לפי מדרש רבה, כל מכה ארכה חודש ימים, כאשר מכת דם החלה בחודש תמוז, המכה התשיעית, מכת חושך, היתה באדר ומכת הבכורות בחודש ניסן.

אז מה בעצם קרה במכות מצרים?

מכת דם

בחומש שמות ז', י"ז-כ"ה נאמר: "ואמרת אליו [אל פרעה] ... הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם. והדגה אשר ביאור תמות, ובאש היאור, ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור.

ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרן: קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרותם, על יאוריהם, ועל אגמיהם, ועל כל מקוה מימיהם, ויהיו דם. והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.

ויעשו כן ... לעיני פרעה ולעיני עבדיו, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם.

(צילום: shutterstock)

והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור...

ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם, ויחזק לב פרעה...

ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות...".

במהלך המכה, אהרון הניף את המטה של משה מעל היאור ובו ברגע כל המים שביאור, באגמי מצרים, במאגרי מי השתייה ובכל מקום אפשרי, הפכו להיות דם. למרבה הנס, ליהודים שחיו במצרים המים תפקדו כמו מים לכל דבר ועניין. יותר מכך: אם היהודים מכרו בתשלום את המים למצרים הם המשיכו להיות מים, כך שלא היתה למצרים ברירה אחרת, לקיחה בכוח הייתה מזכה אותם בכוס של דם. על כך אומרים חז"ל במדרש: "ממכת דם העשירו ישראל".

לתיאור מכת דם על פי מדרשי חז"ל, לחצו כאן. 

מכת צפרדע

בחומש שמות ח', א'-י"א נאמר: "ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה ואמרת אליו: ... שלח את עמי ויעבדוני. ואם מאן אתה לשלח, הנה אנוכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים. ושרץ היאור צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך, ועל מיטתך, ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך [בבצק]. וּבְכָה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים.

ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרן, נטה ידך במטך על הנהרות, ועל היאורים, ועל האגמים, והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים.

ויט אהרן את ידו על מימי מצרים, ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים.

ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים.

(צילום: shutterstock)

ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר, העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם...

ויאמר משה לפרעה: למתי אעתיר... להכרית הצפרדעים...?

ויאמר: למחר.

ויאמר, כדברך, למען תדע כי אין כה' אלוקינו...

ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים... וימותו הצפרדעים ... ויצברו אותם חמרים, חמרים, ותבאש הארץ.

וירא פרעה כי הייתה הרווחה, והכבד את ליבו...

במהלך המכה, אהרן הרים את המטה על היאור, ומכאן ישנן שתי גרסאות: לגרסה אחת – עלתה צפרדע אחת גדולה, המצרים ניסו להכות אותה ולהורגה אך במקום זאת יצאו ממנה בדרך פלא עוד ועוד צפרדעים קטנים שמלאו וגדשו את כל מצרים. לגרסה השנייה –  היאור התמלא בצפרדעים קטנים שיצאו ממנו ומילאו את כל מצרים. הצפרדעים נכנסו בציווי ה' לתנורים, למאכלים, למיטות ולארמונו של פרעה. בעקבות הסבל, קרא פרעה למשה ומבקש ממנו להסיר את המכה. משה זועק אל ה', ולמחרת המכה חולפת. כל הצפרדעים מתות. המצרים מנקים את הארץ ואוספים ערמות, ערמות, של צפרדעים מתות.

לתיאור מכת צפרדע על פי מדרשי חז"ל, לחצו כאן. 

תשכחו את כל מה שלמדתם בבית הספר על עשרת המכות וקבלו תיאור חי ומיוחד על פי מדרשי חז"ל מפי הרב שלמה לוינשטיין. צפו:

מכת כינים

בחומש שמות ח', י"ב-ט"ו נאמר: "ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרן, נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכִנִם כל ארץ מצרים.

ויעשו כן. ויט אהרן את ידו במטהו, ויך את עפר הארץ. ותהי הכִּנָּם באדם ובבהמה. כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים.

ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא [לברוא] את הכינים ולא יכלו. ותהי הכִּנָּם באדם ובבהמה.

ויאמרו החרטומים אל פרעה: "אצבע אלוקים היא". ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם".

(צילום: shutterstock)

כדי להביא את מכת כינים, היטה אהרן את ידו, היכה את העפר, ובין רגע מתמלא הכול ב-14 סוגי כינים, כאשר חלק מהן צמחו לגודל ביצה של תרנגולת. כל עפר מצרים הופך לכינים. בכל מקום בו חופרים באדמה, אפילו בעומק של אמה שלמה, לא מוצאים עפר – רק כינים, כינים וכינים. לא רק עפר הארץ הפך לכינים, התבואה והשדות התמלאו במזיקים, ואפילו הטיח שבקירות התחיל לרחוש.

פרעה קורא לחרטומי מצרים ומבקש מהם להסיר את הכינים, אך הם לא יכולים לעשות זאת כיוון שאין השד שולט בגודל של פחות משעורה. במכה זו, אף החרטומים מודים: "אצבע אלוקים היא". אך גם במכה זו מסרב פרעה לשלוח את בני ישראל מארצו.

לתיאור מכת כינים על פי מדרשי חז"ל, לחצו כאן. 

מכת ערוב

בחומש שמות ח', ט"ז – כ"ח נאמר: "ויאמר ה' אל משה: השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה ... ואמרת אליו – כה אמר ה', שלח עמי ויעבדוני. כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך, ובעבדיך, ובעמך, ובבתיך, את הערוב.... והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב...

ויבוא ערוב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים. ותישחת הארץ מפני הערוב.

ויקרא פרעה אל משה ולאהרן, ויאמר: ... אנוכי אשלח אתכם, וזבחתם לה' אלוקיכם במדבר, רק הרחק לא תרחיקו ללכת. העתירו בעדי.

ויאמר משה: הנה אנוכי יוצא מעמך, והעתרתי אל ה', וסר הערוב מפרעה ומעבדיו ומעמו מחר. רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם...

...ויסר הערוב ... לא נשאר אחד. ויכבד פרעה את ליבו גם בפעם הזאת ולא שילח את העם".

במכת ערוב הגיעו אל ארץ מצרים כל החיות הקיימות בעולם, תערובת שלמה של בעלי חיים - עופות דורסים, חרקים עוקצניים, זוחלים ארסיים, בהמות כבדות, חיות טורפות ואפילו חיות ים – כולם התאחדו נגד מצרים. נוסף על כך, כל חיה הביאה איתה את פיסת האדמה שלה – כך הפכה מצרים לג'ונגל הכולל ביצות, חורשות, קרחונים ומדבריות. בעלי החיים טרפו את המצרים, הכישו ונשכו. בתגובה, קרא פרעה למשה ואהרן ואומר להם כי הוא מוכן לשלוח את בני ישראל לזבוח לה' במדבר. בתגובה, משה מסכים להעתיר אל ה' שיסיר את הערוב. אכן, בתגובה לתפילת משה הסתלקו כל החיות, ובשונה ממכת צפרדע – לא נשארו, כדי שלא יוכלו המצרים ליהנות מגוויותיהם. לאחר הסרת המכה, פרעה הכביד את ליבו וסירב לשלח את ישראל.

הרב מרדכי אליהו מתאר באופן חי ומוחשי את עשרת המכות. צפו:

מכת דבר

בחומש שמות ט', א'-ז' נאמר: "ויאמר ה' אל משה: בא אל פרעה ודברת אליו - כה אמר ה'... שלח את עמי ויעבדוני. כי אם מאן אתה לשלח, ועודך מחזיק בם, הנה יד ה' הו-י-ה [תהיה] במקנך אשר בשדה, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן - דבר כבד מאוד. והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר.

וישם ה' מועד לאמור: מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ.

ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת, וימת כל מקנה מצרים, וממקנה ישראל לא מת אחד.

וישלח פרעה, והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד. ויכבד לב פרעה ולא שילח את העם".

לפני בוא המכה, שוב נשלח משה אל פרעה ומזהיר אותו בפרוטרוט על המכה הבאה - דבר, ושוב פרעה לא משחרר את עם ישראל. בין המצרים היו אלו שכבר נכחו בכוחו של ה'. מצרים אלו שמעו את האזהרה, הבינו שקיימת סכנה גדולה לבהמות שבשדה, והכניסו את בהמותיהם לבתיהם.

ולמחרת, בדיוק כדברי ה', פורצת מגפת דבר כבד מאוד, שהמיתה עדרים עדרים. אף בהמה לא שורדת בשדות מצרים. במקביל, במקנה ישראל לא מתה אף בהמה אחת. יותר מזה, כל בהמה שהייתה לגביה מחלוקת אם היא שייכת ליהודי או למצרי, נשארת בחיים, כדי להראות שהיהודי צדק.

מכת שחין

בחומש שמות ט', ח' – י"ב נאמר: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: קחו לכם מלא חופניכם פיח כבשן, וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. והיה לאבק על כל ארץ מצרים, והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות בכל ארץ מצרים.

וייקחו את פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה השמימה, ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה.

ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים.

ויחזק ה' את לב פרעה, ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' אל משה".

מכת שחין הגיעה ללא התרעה, כאשר משה ואהרן לוקחים אפר לבן שנותר מן הבערה בכבשן. משה משליך את האפר כלפי מעלה, וזה, עולה אל על, מתפזר ויורד בכל מצרים, והופך לשחין בבהמות ובבני האדם.

ואין זה שחין קל, אלא מגפה קשה. פצעים מלאי מוגלה מכסים את המצרים מכף רגל ועד ראש. פצעים לחים ומגרדים.

כיוון שבכל המכות הקודמות התעקש פרעה ולא שילח את בני ישראל מארצו, בתגובה הקשה הקב"ה את ליבו, כדי שיקבל את כל המכות עד תומם.

מכת ברד

בחומש שמות ט', י"ג – ל"ה נאמר: "ויאמר ה' אל משה: השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה ואמרת אליו שלח את עמי ויעבדוני ... אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. שלחתי את ידי ואך [והכיתי] אותך ואת עמך ותיכחד מן הארץ. אולם בעבור זאת העמדתיך ... למען ספר שמי בכל הארץ.

הנני ממטיר מחר ברד כבד מאוד אשר לא היה כמוהו במצרים למן יום היווסדה ועד עתה. ועתה, שלח העז [כנוס] ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר יימצא בשדה ולא ייאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה.

ויאמר ה' אל משה: נטה ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים, על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה.

ויט משה את ידהו... וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד... ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד... ויך הברד ... את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה ... ואת כל עץ השדה שיבר. רק בארץ גושן, אשר שם בני ישראל, לא היה ברד.

וישלח פרעה ויקרא למשה ואהרן ויאמר אליהם: חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.

... והפשתה והשעורה נוכתה [נפגעה], כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה.

ויצא משה ... את העיר, ויפרוש כפיו אל ה', ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא ניתך ארצה ... ויחזק לב פרעה, ולא שילח את בני ישראל..."

מכת ברד מגיעה לאחר שמשה מזהיר את פרעה, ואז נוחתות אבני ברד ענקיות מן השמים. אבני הברד יורדות בצפיפות כזו שהן חוסמות את הדרך כקירות אבנים בפני מי שמנסה לברוח. בני האדם מנסים להריץ את העדרים למחסה, אך אבני הברד העזות חזקות מהם. הברד זורע הרס וחורבן בשדות מצרים – עצים נשברים ונשרפים, גבעולי השעורה שהחלה להבשיל נשברים ונכתשים, גם הפשתן נעקר ומתרסק. כל עשב השדה נתלש, נשבר ונשרף. כשם ששאר המכות לא פגעו ביהודים – גם אבני הברד לא ירדו בארץ גושן.

פרעה קורא למשה ואומר לו: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ומבקש ממשה שיתפלל עליו. משה יוצא ממצרים ונושא ידיו אל ה'. הברד מפסיק, ופרעה עדיין מסרב לשלח את בני ישראל מארצו.

לתיאור ציורי של מכת ברד, לחצו כאן.

מכת ארבה

בחומש שמות י', א'-כ' נאמר: "ויאמר ה' אל משה: בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיתי [שאני אשים] אותותיי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך...

ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו: כה אמר ה'... שלח עמי ויעבדוני. כי אם מאן אתה לשלח ... הנני מביא מחר ארבה בגבולך. וכיסה את עין הארץ ... ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד, ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה. ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ... [ארבה כבד] אשר לא ראו אבותיך ... מיום היותם על האדמה עד היום הזה....

ויאמרו עבדי פרעה אליו: עד מתי יהיה זה לנו למוקש? שלח את האנשים, ויעבדו את ה' אלוקיהם. הטרם תדע כי אבדה מצרים?!

ויאמר אליהם לכו ועבדו את ה' ... מי ומי ההולכים?

ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך....

ויאמר אליהם: ... לא כן. לכו נא הגברים ועבדו את ה' ... ויגרש אותם מאת פני פרעה.

ויאמר ה' אל משה: נטה ידך על ארץ מצרים בארבה. ויעל על ארץ מצרים, ויאכל כל עשב הארץ....

(צילום: shutterstock)

ויט משה את מטהו... וה' נִהג רוח קדים ... כל היום... וכל הלילה..., ורוח הקדים נשא את הארבה. ויעל הארבה על כל ארץ מצרים, וינח בכל גבול מצרים, כבד מאוד. לפניו לא היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה כן. ויכס את עין כל הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את כל עשב הארץ, ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד. ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים.

וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר: חטאתי לה' אלוקיכם ולכם... והעתירו לה' אלוקיכם ויסר מעלי רק את המוות הזה.

ויצא... ויעתר ... ויהפוך ה' רוח ים חזק מאוד, וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף – לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים.

ויחזק ה' את לב פרעה, ולא שילח את בני ישראל".

משה מגיע אל פרעה ומזהיר אותו מפני המכה הממשמשת ובאה, ושוב מסרב פרעה לשלוח את עם ישראל למדבר. העבדים מתערבים ומבקשים מפרעה לשחרר כבר את בני ישראל, באמרם: הטרם תדע כי אבדה מצרים?!

פרעה קורא שוב למשה ולאהרן, ומברר מי בדיוק אמור לצאת למדבר. משה מבהיר שמדובר בכל עם ישראל – נשים וגברים, צעירים, זקנים ואפילו תינוקות – ובכל רכושם. בתגובה, מסכים פרעה לשחרר לכמה ימים את הגברים, אבל לא את בני משפחותיהם. משה מסרב כיוון שביהדות יש חשיבות מיוחדת בהעברת המסורת לדור הבא.

המכה מגיעה, כמויות של חגבי ארבה מכסים את כל מצרים ומסתירים את עין השמש. הארבה מכרסם את כל מה שהותיר הברד. תוך זמן קצר הפכה מצרים למדבר שממה – לא נותר עלה אחד בכל הארץ.

פרעה קורא למשה ומבקש ממנו שיסיר מעליו "רק את המוות הזה". תפילתו של משה נענית, ורוח מערבית סוחפת עימה את כל הארבה. אף הארבה שנלכד על ידי המצרים והוכנס לתוך כליהם כדי שיאכלוהו – נסחף עם הרוח, ולא נותר ארבה אחד בכל מצרים.

להרחבה אודות ניסי מכת ארבה, לחצו כאן.

מכת חושך

בחומש שמות י', כ"א-כ"ט נאמר: "ויאמר ה' אל משה: נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים, וימש חושך.

ויט משה את ידו על השמים, ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.

ויקרא פרעה אל משה ויאמר: לכו עבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יוצג, גם טפכם ילך עמכם.

ויאמר משה: גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות ... וגם מקננו ילך עמנו, לא תישאר פרסה....

ויחזק ה' את לב פרעה, ולא אבה לשלחם.

ויאמר לו פרעה: לך מעלי. הישמר לך, אל תוסיף ראות פני, כי ביום ראותך פני תמות.

(צילום: shutterstock)

ויאמר משה: כן דברת. לא אוסיף עוד ראות פניך".  

מכת חושך הגיעה ללא התרעה, וגרמה לחושך סמיך ומוחלט בכל ארץ מצרים. במקביל, 80% מעם ישראל, אלו שלא רצו לצאת ממצרים, מתו. במשך 3 הימים הראשונים של המכה, קברו ישראל את מתיהם בצנעא, בעוד המצרים לא יודעים מכך – וזאת כדי שלא יטענו שה' מעניש את ישראל כפי שהוא מכה אותם.

לאחר 3 ימי חשכה, התעבתה האפלה והפכה סמיכה עד כדי שאיש לא יכול היה לזוז ממקומו.

פרעה קורא למשה ומציע לו לצאת ממצרים, אך להשאיר את הצאן והרכוש במקום. משה מסרב, ומשיב כי "גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות". ה' מכביד את לב פרעה, שמסרב לשלח את ישראל ומורה למשה להסתלק מפניו ולא להגיע שוב. "ביום ראותך פני תמות", אומר פרעה.

להרחבה אודות הניסים והנפלאות שהתרחשו במכות חושך, לחצו כאן.

מכת בכורות

בחומש שמות י"א, ד'-ח'; י"ב, כ"ט-ל"ג נאמר: "ויאמר משה: כה אמר ה' – כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כיסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים, וכל בכור בהמה. והייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים, אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה, למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל.

וירדו כל עבדיך אלה אלי, והשתחוו לי לאמור, צא אתה וכל העם אשר ברגליך, ואחרי כן אצא.

ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים. מבכור פרעה היושב על כיסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה.

ויקם פרעה לילה, הוא וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת.

ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר: קומו, צאו מתוך עמי, גם אתם, גם בני ישראל ... גם צאנכם, גם בקרכם ....

ותחזק מצרים למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו – כולנו מתים".

כאשר בכורות מצרים שומעים על מותם הצפוי, הם מבקשים מהוריהם לשלח את ישראל. הוריהם מסרבים, וכך פורצת במצרים מלחמת אזרחים עקובה מדם, כאשר הבכורות הורגים בהוריהם. על כך נאמר בתהילים: "למכה מצרים בבכוריהם". אומר המדרש בילקוט שמעוני: "בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות, אמר לו: בחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם, ואמרו להם: כל מה שאמר משה הביא עליהם, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו, ואם לאו אנו מתים!  השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצריים מתים אינם יוצאים מכאן. מה עשו? נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרין: בבקשה ממך הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ואליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות? מיד יצאו ונטל כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר: למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא, למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהן".

בדיוק בחצי הלילה, מתים ברגע אחד כל בכורות מצרים, חוץ מפרעה. זעקה גדולה ומרה עולה מכל בית ובית. פרעה חושש לחייו, כיוון שאף הוא בכור, ויוצא לחפש את משה. כאשר הוא מוצא אותו, הוא משתחווה בפניו בתחנונים שימהר לצאת ממצרים. משה דורש ממנו להצהיר על השחרור בקול רם, כדי שגם המצרים ישמעו את דבריו.

כך, לאחר שנה שלמה של מכות שבאו בזו אחר זו - מכות שהוכיחו לעין כל כי ה' שולט בכל סדרי הטבע, במים, בעפר, באוויר, בבעלי החיים, במגפות, בתופעות טבע חריגות, בדומם, צומח, חי ובאדם – בני ישראל יוצאים סוף כל סוף ממצרי, כשהם מצוידים בכלי כסף וזהב, מתנת המצרים שהתחננו בפניהם שיצאו כבר.

להרחבה נוספת על מכת בכורות, לחצו כאן.

הרב ברוך רוזנבלום מבאר את הסודות הטמונים בעשרת המכות. צפו:

מה קורה כאשר אנו מגלים באתר "נשיונל ג'אוגרפיק" תוכנית אודות עשרת המכות, בה טוענים "מומחים" שהמכות התרחשו בדרך הטבע ולא באופן נסי? לחצו כאן וקראו את דברי הרב דניאל בלס.