הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – ארזנו, יוצאים ממצרים!

הדלי כבר ביד, הספוג כבר בפנים, המרסס ביד השנייה, ומאחורה חרב המטאטא והמגב. זהו, יוצאים לדרך, ניקיונות לפסח – עכשיו או לעולם לא! אני די בטוח שכולם כבר התחילו את הניקיונות לפסח אפילו חודש לפני, ואם לא התחלתם, אז זה הזמן!

אבל האמת היא, שאע"פ שכולם מדברים רק על ניקיונות, וחברות הסבון והניקוי עושות לעצמם חג משלהם נוכח העליות ברווחים, בואו לא נשכח, חג הפסח הוא לא חג של ניקוי ביתי וזו לא גולת הכותרת שלו. כן, רבותי, צער לי לאכזב אתכם, זה שניקינו בבית לא אומר שיצאנו לחירות.

חג הפסח עושה לנו "סטופ" אמיתי בחיים. לעצור, להתבונן ולהסתכל על המפה של עצמנו, ולומר, מפה (ארץ מצרים האישית שלי) אני רוצה לצאת לחופשי באמת. אני לא מוכן להיות משועבד יותר!

החירות האמיתית שאליה כולנו באמת שואפים לצאת היא החירות העצמית שלנו. החירות של העולם הפנימי, זוהי החירות האמיתית לאורך כל השנה, שבה נרגיש שבאמת השתחררנו מהעול הכבד של דבר אחד או כמה הדברים שמציקים ולא נותנים לנו מרגוע, כמו פחד מלהתלבש צנוע, פחד ממה יגידו ההורים על ההתחזקות, פחד לעבור לצעד הבא שה' נותן לנו להכנס לתוכו כדי להתקדם ולהתקרב לה', פחד מלהתמודד עם מחשבות של יצר הרע וכו', כל אחד וה"מצרים" שלו.

אבל מה הסוד? איך יוצאים משעבוד שאנחנו כ"כ רוצים לתקן או להפטר ממנו? אני אצליח בכלל?

כדי לצאת מארץ מצרים שלנו, כל אחד איפה שהוא, יש אסטרטגיה, נלך לפיה, וכך נוכל לצאת: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלוקיך משם ביד חזק ובזרוע נטויה" (דברים, י"א-י"ד).

השלב הראשון - לדעת שה' איתי ורק הוא לבד. עלינו להיות בטוחים וברורים בליבנו, ה' איתנו, אין עוד מלבדו והוא היחיד שיוציא אותי מהמצרים שבו אני נמצא כיום. אם אני סומך על עוד אנשים שיוציאו אותי, אז הביטחון שלי מתחלק, וזאת הטעות הנוראית שיצר הרע רוצה לעשות לנו, לגרום לנו לבטוח רק באופן חלקי על ה'. מי שיוציא אותנו זה ה', לא אף אחד אחר, וה' ישלח אנשים כשליחים לעזור ולא כדי לגאול אותנו.

השלב השני - להיות אמיתי ולהודות שאני במיצר. כדי לדעת שאנחנו נמצאים במיצר, לא צריך רק להרגיש, אלא לדעת. אנחנו חייבים להגיד לעצמנו את האמת, ולהודות "אני נמצא בקושי גדול, קשה לי מאוד". למה צריך להודות בכך בפני עצמנו? רק כשאנחנו מודעים לעצמנו באמת ויודעים איפה אנחנו מונחים, אנחנו באמת יודעים מהי נקודת ההתחלה שממנה אנחנו מתקדמים. אם אנחנו לא יודעים איפה אנחנו, כיצד נדע מאיפה להתחיל?

השלב השלישי – להאמין שיש בתוכי את כל הכוחות להצליח להתמודד. הקב"ה לא שם את עם ישראל בידיעה כזאת שהם לא יוכלו להתמודד עד כדי כיליון. הוא ידע שיהיה להם קשה ושיסבלו, אבל ידע שהם יצליחו להתמודד. ובאמת, אבותינו התמודדו ושרדו בכוח שה' נתן להם. הקב"ה נתן גם לנו כוחות אדירים לעמוד בתוך המצרים שלנו, ולא להפסיק להאמין ולו לרגע אחד שנצליח להתמודד בכל רגע, ושבסופו של דבר גם נוכל לצאת לחופשי. זוהי עבודה ברורה, יש לנו כוחות להתמודד מול כל אתגר בקושי שבו אנחנו נמצאים, לא משנה איך וכמה פעמים הוא מגיע, ממשיכים בכל הכוח!

השלב הרביעי – החלטה ברורה: חשוב לקבל החלטה כשאנחנו רגועים ומיושבים בדעתנו, כשאנחנו באמת מאמינים ובטוחים בעצמנו שההחלטה היא נכונה בשבילנו ולא ממקום של התרגשות או כעס שיכול לעוור אותנו ולהשלות אותנו. מרגע שהחלטתם לצאת לדרך, אין דרך חזרה, החלטנו וזה נגמר, יוצאים ממצרים ויהי מה. אם קבלנו על עצמנו לצאת, לא משנה מה יהיה בהמשך הדרך, כמה בעיות, קשיים ואתגרים, אנחנו כבר יצאנו. החלטה היא הכלי המרכזי שלנו לעצב את חיינו, היא דבר שאנחנו מאמינים ומיישמים, כי כך זה הדבר הנכון, וככה זה צריך להיעשות ולא אחרת, נעשה מסירות נפש אמיתית כדי לעמוד בהחלטתנו, אם החלטנו אז החלטנו!

השלב החמישי – אמצעים. עלינו לדעת אילו כלים מעשיים יש לנו בארסנל כדי להתמודד, ידיעת הכלים ושימושם באופן נכון יעזרו לנו להתמודד טוב יותר, כמו לדוגמא: תפילה, ספר תורני על הנושא שאיתו אנחנו מתמודדים, רב שאיתו אפשר לדבר, חבר אמיתי שיכול לעזור וכו'. רק אם אנחנו יודעים בבירור אלו אמצעים ה' נתן לנו כדי להתמודד – נצליח. הקב"ה לא שולח אותנו להתמודד בלי כלים, כל כלי חשוב ויקר ויש לנו זכות שקבלנו אותו. ננסה לזכור את כולם!

השלב השישי – יעדים. אנחנו נוטים לפעמים לרצות להגיע ליעד ממש כאן ועכשיו בלי לחכות, והאמת היא שזה לא נכון, כי הקב"ה רוצה שנגדל לאט-לאט ולכן, נציב יעדים בצורת שלבים וצעדים קטנים שיעזרו לנו להתמודד כל פעם קצת מדרגה אחר מדרגה, כדי שלא נפול בדרך, גם אם זה מרגיש הכי רע בעולם לחכות הרבה זמן עד שנגאלים, אל תשכחו, עם ישראל חיכה הרבה מאוד שנים כדי להיגאל, אז גם אנחנו נמתין קצת (או הרבה), נתייעץ עם רב או חבר שיעזור לנו לבנות שלבים נכונים בהתחזקות והתקדמות, אם יש חשש ולו הכי קטן, שנדמה לנו שיכול להיות בעיה, כלומר שיש ספק אם זה אולי הצעד גדול מדי ודורש יותר מדיי מאמץ שייתן ויהיה קשה, נפרק שוב וננסה לארגן שלבים קטנים יותר אך בטוחים יותר!

הרשו לעצמכם לדמיין את עצמכם מצליחים, את הרגע שבו אתם מצליחים להגיע לנקודת הסוף, הגאולה השלמה, הרגישו, דמיינו, חשבו, דברו – עשו הכל כדי שהמטרה תהיה הכי ברורה וחדה שיש, כדי שגם אם נפול באחד השלבים שהעמדנו לעצמנו, ברור לנו חד משמעית – אנחנו מגיעים לסוף לגאולה השלמה!

ולסיום, כתבו לעצמכם תפילה אישית, או התפללו במילים שלכם. דמיינו לעצמכם שאתם בארץ מצרים, זועקים עד השמיים, מותשים מכוח, ופשוט שפכו הכל בתפילה. התפללו על הגאולה הפרטית מדיי יום ביומו, בלי לפספס אף לא יום אחד. זה המיליון דולר שאתם כל כך מצפים לו ולא פחות מזה. עם ישראל התפלל המון בשביל לצאת. כך גם אנחנו נצרח ונצעק לה' מכל הנשמה שיוציא אותנו מהמיצר באמצעות תפילה אישית מלאה מכל הלב.

אני כותב את זה ומאמין שאם אני הצלחתי, כולנו יכולים. הקב"ה סומך, מאמין ואוהב את כולנו בלי יוצא מן הכלל. לא משנה איזה חטא או הרגל לא טוב יש לנו, אנחנו נצא משם. הקשיבו לה', דברו אתו, חפשו אחריו, ובסוף הדרך – כמה זמן שזה לא ייקח - עוד נהיה מאושרים. והעיקר לא לפחד כלל.

מאחל לכולנו המון הצלחה. מוזמנים, אם תרצו, לחלוק איתנו את המצרים שהייתם רוצים לצאת משם.

"קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'".