"נפגעתי מכך שחבריי קראו לחרדים בשמות גנאי, מבלי שבאמת הכירו את האופי החרדי"

מוזר לי שנפגעתי.

מוזר לי שפוסט שאני קורא חודר מבעד לשריון שמבין שזו רק הוצאת קיטור ותסכול, אך אני מודה שאני אנושי – ונפגע.

עזרתי לאלפי אנשים למצוא עבודה. אולי אפילו עשרות אלפים, ומעולם לא שאלתי אף אחד: "תגיד, למי אתה מצביע?", "האם הדעות שלך ימניות? שמאליות? מצביע מרץ? חדש? עבודה?", "האם אתה יהודי, ערבי, צ'רקסי, דרוזי, נוצרי, אתאיסט?", "האם אתה שומר שבת, כשרות, טהרה?", "האם אתה שם כיפה קטנה, גדולה, שחורה? יש לך פאות? מאיזו חסידות אתה?". זה ממש לא עניין אותי וגם לא יעניין אותי - כי אני עוזר לאנשים מתוך רצון לקיים את מורשת אבותינו הקדושים: "הווה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום, אוהב מבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות א', י"ב - כנראה לא סתם י"ב, אלא רמז לכך שי"ב שבטים יאהבו זה את זה).
הפירוש של "ומקרבן לתורה" הוא שמתוך האהבה שלך לבריות, הן לבד ירצו להבין מה זאת התורה הזאת שגורמת לך לאהוב, להשפיע ולקרב, מבלי להלחיץ או להטיף...

אז אני נפגעתי – מכך שחברי קראו לחרדים בשמות גנאי, מבלי שבאמת מכירים את אופי החיים החרדי.

האמת, אני מבין, כי אני שנאתי חרדים. למה? לא יודע, ככה התקשורת לימדה אותי מאז שהייתי קטן (גדלתי בחיפה, העיר האדומה, לא הייתה סביבי חברה חרדית, רק חברה חילונית משכילה), וכל מה שחשבתי הוא שחרדי הוא זה שלובש שחור ולבן, זורק אבנים ושורף פחים בהפגנות. זה מה שהתשקורת לימדה אותי.

לי אישית הייתה מטרה אחת: לתקן את המידות שלי

אני רחוק מלהיות טיפש/מטומטם, או לא בקי בהשכלה, שכן את הבגרות סיימתי עם 5 יחידות במתמטיקה, באנגלית, בפיסיקה ובכימיה.בצבא הייתי הכי קרבי שיש.
ואז התחיל מהלך בחיי, המהלך הרוחני.
בגיל 20 התחלתי את החיפוש אחר הטוב הגנוז, החיפוש אחר תיקון המידות.
לא ידעתי כלום על יהדות עד גיל 26, וב-6 שנים מגיל 20 חקרתי בכל מקום אחר אפשרי: פסיכולוגיה מערבית, פילוסופיה מזרחית והמון שיטות כמו מדיטציות מגוונות (אני חושב שתרגלתי מעל 30), דרך יוגה, טאי צ'אי, צ'י קונג, רייקי, הילינג, טאו-טה צ'ינג (פילוסופית הטאו), זן, זן-בודהיזם, בודהיזם, הסוד, קונפוצאיזם. אני לא חושב שיש הגות מעולם המזרח שלא נגעתי בה, וגם הגות של ניו אייג' בסגנון אושו, אקהרט טול (הייתי מקשיב לו מלא), הוגים מגוונים מעולם הקאוצ'ינג המערבי והמזרחי בסנגון הדלאי למה, ספרים בסגנון סידהארתא ועוד. הייתית קורא המון המון המון הגות. אח"כ למדתי תואר בפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, ונחשפתי לפילוסופיה היוונית, הרומית, המערבית - המון פילוסופים ושיטות.
הייתה לי, אישית, מטרה אחת: לתקן את המידות שלי.

השקעתי קרוב ל-30-40 אלף שקל בקאוצ'ינג, ואף קבלתי הכשרה מבי"ס הקאוצ'ינג שנחשב למס' 1 בארץ. סוגי קאוצ'ינג מגוונים כמו הפורום של לנדמרק, קאוצ'ינג בזוגיות, שיטות אחרות...

ועדיין, זה לא הצליח למלא אותי.

במקביל הייתי פעיל א-פוליטי באוניברסיטת חיפה בתא סטונדטים, ועזרתי לאלפי סטודנטים בכל הקשור ללימודים שלהם, לבעיות, בהכנה למבחנים, בבעיות אישיות שהיו להם ועוד...

בגיל 25 הכרתי את אשתי, ובגיל 26 הצלצול הגואל הכה. בי"ט באלול תשצ"ט, 2009 (לפני כמעט 10 שנים). גיסי נפטר, הייתי האחרון לזהות אותו לפני שהעבירו אותו מחיפה לחצור. לא יודע לכמה מכם יצא להסתכל עין בעין על אדם שנפטר. אני ראיתי שניים. את גיסי, ואת סבתא שלי עליה השלום, מספר שנים לאחר מכן.

חוקר ממקום של פילוסופיה הגותית מערבית

כשראיתי את גיסי, זה לא השפיע עלי. לא אמרתי שאני צריך לחפש משמעות, פשוט ראיתי אדם שהוא רק גוף, אין בו רוח חיים, והוא נראה שליו, ללא שום סבל (בשבעה התחלתי לגלות על האהבה שלו לעזור לזולת, כמה אין סוף חסדים הוא עשה ואיזו דרך ארץ הייתה לו. והוא לא היה אדם דתי).

עוד משהו שגיליתי בשבעה זה 2 אנשים חרדים: האחד רב של חב"ד, והשני בעל תשובה מזרם של ש"ס. הם לבשו שחור-לבן. הם לא הטיפו על כלום ולא ניסו להגיד לי שעלי לחזור בתשובה, ואפילו לא דברו איתי. באו בכל יום וישבו בשקט לעודד את בני המשפחה ההמומים מאובדן יקיר ליבם, בכור המשפחה.

מה שתפס את תשומת ליבי זו הסבלנות שלהם, תיקון המידות, ההקשבה. רציתי לחקור את כל הדברים האלה, אז נכנסתי איתם בדין ודברים על הדברים הכי קשים שלפי דעתי סותרים את דרך החיים היהודית האורתודוקסית. דברתי על הכל! אבולוציה, מדע, דת, חוקים, כללים, כל מה שנראה לי לא הגיוני והפריע לי.
להכל קבלתי תשובות בנועם, גם אם לא הסכמתי איתן.

ואז אמרתי לעצמי, חקרתי על תיקון המידות בכל מקום. ומה לגבי היהדות? אל תשכחו, אני חוקר ממקום של פילוסופיה הגותית מערבית שלמדתי בתואר הראשון, ממקום של הגות והכרות עם פילוסופיות המזרח והניו-אייג', תרגול מדיטציות מגוונות וכו'...

אז התחלתי בספר שנקרא: "המהפך", של הרב זמיר כהן.
קבלתי תשובות להכל. התחלתי להקשיב לשיעורי תורה בערוץ הדברות, ובום! האסימון שלי נפל.

רציתי לרוץ, אבל עצרו אותי!
משם התחיל המסע הלא פשוט שלי ממקום שבו לא הכרתי כלום על יהדות. ידעתי שפסח זה "מצבריי", וראש השנה זה גפילטע-פיש (עלינו מאזרביג'אן כשהייתי בן 8. סבא שלי היה קומוניסט והשלטון הקומוניסטי לא אפשר הכרות עם יהדות). המסע התחיל בהתנגדויות מהבית, מבת הזוג, מכולם... התנגדויות בתוך עצמי - רציתי לרוץ, אבל עצרו אותי! אני מבין שלטובתי, לקח לי מספר שנים לשים כיפה, ללבוש ציצית, לשמור שבת, כשרות וכו'. כבר אחרי חצי שנה של לימוד רציתי להיות "חרדי", להיות מוגדר כמישהו ששומר את כל ההלכה וכל החוקים והמצוות, הן בין אדם לחברו והן בין האדם למקום, אך הסביבה לא קיבלה את זה, כי הקפיצה שלי נראתה להם מוזרה.

בכלל, אני מוזר - כי בחיים לפני זה קפצתי מנושא לנושא, מהגות להגות, משיטה לשיטה, בחיפוש אחר האמת.

בתוך היהדות יש הרבה דרכים והרבה שיטות, ואני חיפשתי את השיטה שתעזור הכי הרבה כשאני נמצא בקשיים במצוקות מתחת לקרשים. שתהיה הגות שמסבירה לא רק את הפשט, אלא את מה שמסתתר ברמז, בדרש ובסוד. את זה מצאתי בחסידות, וגם שם יש זרמים ושיטות. אני עדיין מברר את הדרך הכי נכונה עבורי. לקח לי הרבה שנים עד שמצאתי את הרב שלי, שרק ללמוד ממנו מהו תיקון של מידות.

אז איך אני מגדיר את עצמי? אני בעל תשובה שכל יום רוצה להיות יותר טוב מהיום הקודם, לאהוב את כולם באופן הנכון והראוי ולנהוג עם כולם בשלום. לאהוב את הבריות - זה העניין פה.

אז אני חרדי, הכי חרדי שיכול להיות, אם מסתכלים מהצד - אני לא מתלבש שחור לבן טיפוסי, אני לא מדבר שחור לבן טיפוסי. אני אפילו לא חרדי, אלא חסידי.

אמשיך לעזור לכם, לא משנה מה אתם בוחרים להצביע

אז אני חרדי לצורך העניין - ואני לא מתבייש להגיד שבבחירות בחרתי בג' - ביהדות התורה. בבקרים אני מתפלל בקריה החסידית בחצור הגלילית, של חסידי גור, שלפני שלוש שנים אמרתי אין מצב שאתפלל איתם. אני לא מבין את הדיאלקט הליטאי, לא מובן לי, אז למה שאתפלל איתם? הבנתי שאין לי מספיק אהבת אחים, והחלטתי שאני חייב ללמוד לאהוב את כל עם ישראל.

אז חברי היקרים, רבים מכם שעוקבים אחרי, רבים שנעזרים ומקבלים כוח ואנרגיות מהטיפים שלי, מהקבוצות שאני פותח, מהקורסים שלי, מהחיבורים שאני מייצר עבורכם בעולם הפרנסה והעולם הכלכלי - אני מעולם לא שאלתי לדעתכם הפוליטית, היא לא הפריעה לי לעזור לכם ואני אמשיך לעזור לכם, לא משנה מה אתם בוחרים להצביע.

אני מכבד מצביעי כחול לבן, עבודה, ומרץ, אף על פי שהם לא איתי באותה האג'נדה, כביכול.

אני לא אקרא לכם בשמות גנאי, אני לא אגיד שאתם מטומטמים ואני לא אגיד שאתם שחור ולבן או שאתם מדינת איראן!

נכון, נפגעתי, אך זה חלק מלהיות אח, להיות האח שמגלה בגרות וסבלנות, שעוזר לאחיו. אם פתאום אני עושה משהו שלא לטעמם, הם בוחרים לזרוק את כל אחוות האחים בפוסט/טוקבק/מילים פוגעניות בשעת מריבה.

זה בסדר. אני עדיין אמשיך לעזור לכם ולאהוב אתכם.

זה שאני נפגע - זה בדיוק לרגע, זה בדיוק מתרפא עם כתיבת פוסט זה.

אבל תבינו - אני חסידי, חרדי, מתפלל בקברות צדיקים, לומד תורה כשאני מספיק, מתפלל 3 תפילות ביום, נוסע לאומן לראש השנה. גם אם אתם לא מאמינים בבורא עולם - אני עדיין מתפלל עליכם לרפואה שלמה, לפרנסה טובה, לזיווג הגון, לרפואה, לילדים.

דעו לכם שגם גדולי ישראל ותלמידי חכמים גדולים אוהבים כל יהודי בעם ישראל, ואבוי להם אם לא... כי כל יהודי - יש בו ניצוץ אלוקי, גם אם הוא לא מאמין בזה.

אז אני מאחל רק טוב, רק אהבה, רק שמחה, רק איחוד לבבות!

אמיל
החרדי, החסידי, בעל התשובה, אוהב הבריות.

אמיל רוזנבלט הוא מנטור קריירה ושדכן בהייטק.