להיכנס לבית המדרש במקום לפאב

הגעתי בשעת לילה מאוחרת למקלט השכונתי ששימש כבית מדרש כדי ללמוד גמרא עם אביתר, חסיד ברסלב צעיר. ממול ריצד באורותיו האדומים הפאב במרכז הקהילתי. זה כנגד זה ברא אלוקים.

ראשו של אביתר היה מונח על ספר ופאותיו הארוכות השתלשלו על השולחן הקטן כמו שני חבלים שחורים. 

"מה נשמע, רבנו?", אמרתי, "נמנמת קצת?".

הוא הרים את ראשו אט אט. נטלתי את הספר ונוכחתי שזהו "חיי מוהר"ן" על חיי רבי נחמן מברסלב.

"אני על הפנים", נאנק, "צריך לגרד אותי עם שפכטל".

"קרה משהו?".

"לא קרה כלום", ענה, "פשוט נמאס לי מעצמי, מלימוד התורה שלי, מהתפילה ומההתבודדות".

"רק אתמול למדנו בכיף. מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות?", שאלתי בניגון של פסח.

"היום לא הצלחתי ללמוד כלום, חוץ משתי הלכות. בקושי התפללתי ולא הוצאתי מילה בהתבודדות. עכשיו קראתי על שבירת תאוות האכילה של רבנו... אני ממש ההיפך ממנו... במה אני חסיד שלו?...".

"אז בוא נלך ביחד לפאב", קמתי מהכיסא, "הבירה והחמוצים עלי...".

"בחיים אני לא נכנס לשם יותר!", התלהט, "אפילו אם תיתן לי מיליון דולר אני לא נכנס למאורת הנחשים הזאת", אמר וסלסל בפאותיו.

"אם ככה", התיישבתי שוב, "נשארת צדיק".              

"מה זה כבר לא להיכנס לפאב?!", גיחך, "שום דבר...".

באותו רגע ניצב בפתח המקלט בחור שיצא מהפאב והתבונן פנימה בסקרנות. צמה קלועה ארוכה השתלשלה מאחורי ראשו.

"בוא תיכנס", הזמנתי אותו.

הבחור נכנס בהיסוס, אט אט התיישב בכיסא הפלסטיק האפור, הניח קופסת "מרלבורו" ולצדה מצית ושאל: "מה עושים פה?".

"אנחנו עושים חיים", עניתי, מזגתי לו שתייה והצעתי שאחמם לו פיצה עם זיתים.

"שיצטרף ללימוד שלנו", לחש לי אביתר במטבחון, "בשביל מה הפיצה?".

"להוציא בחור מהפאב ולהכניס אותו לבית מדרש כדי לאכול פיצה, זה כמו לשבור תאוות אכילה בדורות הקודמים!".

"תברך", הגשתי לבחור את הפיצה החמה, "עוד מעט נספר כמה סיפורים מדליקים ונהנה מהחיים".

הבחור נשאר אתנו שעה תמימה והבטיח לבקר שוב.

לאחר שיצא הבאתי את הגמרות ואמרתי לאביתר: "אחי, היום להיכנס לבית המדרש ולא לפאב זה הדבר הכי גדול בעולם. בדורות הקודמים היו לקדוש ברוך הוא עובדי השם בכמה רמות מעלינו, בתורה, בתפילה ובכל השאר. הוא לא זקוק היום לביצועים מדהימים. היו לו מספיק. היום הנקודה העיקרית היא לבחור ביהדות ולא בטומאה - להיכנס לבית מדרש ולא לפאב, ללכת לבית כנסת ולא לדיסקוטק, לשמוע שיר אמוני ולא שיר זימה, לגלוש באינטרנט מוגן אל אתרי קדושה ולא לאתרי תועבה. עיקר הקדושה היום היא פשוט לבחור בקדושה! החוזרים בתשובה צריכים להיזהר מדמיונות של מדרגות עילאיות. בוודאי שזה טוב ללמוד יותר, להתפלל יותר בכוונה, להתבודד בחיות, אבל כל זה הוא רק בדרך ממילא ולא כמטרה. המטרה היחידה היא לאהוב את הקדוש ברוך הוא כפי שאנחנו, לדעת שאין לחיינו שום ערך בלעדיו, והעיקר - לעבוד אותו בכיף".

"נשארה עוד פיצה?", שאל אביתר, "האמת שאני קצת רעב".   

"אחמם לך אחת בלי זיתים", הצעתי בקריצה, "כדי שתרגיש קצת שייכות לרבנו...".