מאושוויץ דרך "רנו" ועד קרית ספר: סיפורו המיוחד של ד"ר אפרים וסרפוגל

מחנה אושוויץ 1, אפריל 1944. תכונה רבה, מפקד נאצי בכיר הגיע אל המחנה. הוא התכנס לדיון חירום עם סגל מפקדי S.S והמחנה, הנושא: חיסול המחנה של האסירים הפוליטיים. גרמניה הייתה בשלב דעיכת החזון: הרייך בן האלף השנים, אחזקת קבוצה כה גדולה, הייתה מיותרת לטעמם. או מוות או שחרור, החליט המפקד, ובאותה נשימה שאל: מיהו האסיר הפוליטי הנמצא כאן הכי הרבה זמן?

פולין, 1941. מרים וניגר, עורכת דין יהודייה, מהבודדות שזכו ללמוד באוניברסיטה. אישה משכילה, דעתנית וחכמה שלא חתה מפני איש. נולדה לבית משכיל, בילדותה הייתה לה אומנת נוצרייה, ממנה הכירה את מנהגי וטקסי הנוצרים, דבר שעמד לה לעתיד לעת צרה. בבית הוריה שפת האידיש לא דוברה מעולם, שלא כמו רב בתי היהודים בהם הייתה האידיש השפה הרשמית. הגרמנים ניסו לזהות יהודים מתחזים בעזרת המבטא היידשאי, גם בצורה מתוחכמת - הם היו מתקילים  אותם עם השפה, וכך זיהו מי הוא יהודי. מרים קיבלה תעודת זהות עוד קודם המלחמה, בה לא נרשם כי היא יהודייה. המראה שלה והמעמד הקנו לה את היכולת להערים על השלטונות.

היא נישאה ליוסף צימר, פסנתרן ומתמטיקאי יהודי, בנו של הרב מביאליסטוק. בתעודת הנישואים שלהם נרשם: פולנית ויהודי. בשלטון הנאצי המשמעות הייתה ברורה – זוג מעורב. כאשר כבשו הנאצים את פולין, הצליחו מרים ויוסף להסתתר בדירת מסתור, עד שאחד השכנים "עדכן" את הגסטאפו על זוג מעורב החי שם.

גזר הדין ניתן במקום. הגאסטפו פרצו אל הדירה, ירו ביוסף צימר למוות, מול עיניה הקרועות של אשתו – מרים. אותה הגרמנים חשבו לנוצרייה, והיא נשלחה לבית סוהר, שם גילתה כי היא בהריון.  היא עברה גלגולים רבים, עד שהגיעה למחנה אושוויץ 1, שהיה בית סוהר לאסירים פוליטיים. שם גם ילדה בן.

דצמבר 1943. הגרמנים ידעו על התינוק. עד היום לא ברור מה גרם להם להחזיק אותו חי. מרים הייתה נועזת, היא ידעה כי חיי התינוק שלה בסכנה מתמדת. החיים במחנה היו קשים מנשוא למבוגרים, כל שכן לתינוק בן יומו. לא היה כיצד לזון אותו, היא עצמה הייתה בתת תזונה, המנות היו קצובות וזעומות והתינוק הקטן לא נכלל בהם. כל יום שהוא נשאר בחיים – היה בגדר נס, הן מצד התנאים והן מצד הגרמנים שהניחו לו לעת עתה.

כאישה משכילה, היא ידעה כי ויטמין D הוא אחד מאבני הייסוד של התינוק. אם מזון היה קשה להשגה במחנה, על קרני השמש לא היה לגרמנים שליטה. היא הבינה שחיי בנה נמצאים בסכנה, ולמרות זאת, בחרה לצאת איתו יום יום אל השמש בחוץ. היא הייתה מפשיטה אותו ונותנת לגופו הזערורי לקבל את מנת השמש האירופאית הזעומה. היא עשתה זאת בביטחון רב, עד שאפילו הגרמנים העלימו עין.

אנו חוזרים אל ראשית הכתבה: המפקד יצא עם הפמליה שלו לסקור את המחנה, ולראות את האסירים הוותיקים. באותו הרגע, מרים הייתה מחוץ לבלוק עם תינוקה בידה, לא מודעת לעומד להתחולל מולה. המפקד שלא רגיל למראות אלו, לאומץ ולתעוזה של האישה הצעירה, ניגש אליה בסקרנות, הביט בתינוק – ובאותו הרגע, התינוק פקח את עיניו הגדולות והכחולות כים, ו--חייך אליו. הגרמני נשבה בקסמו. "קחי את החפצים שלך וצאי מכאן", הורה לה.

מרים יצאה דרך השער, נפעמת מגודל הנס – אבל יודעת כי עליה למצוא מסתור במהרה. כל עוד המכונה הגרמנית עובדת, חייה וחיי בנה בסכנה. הם עברו יחד טלטולים רבים, עד השחרור המוחלט של הרוסים את פולין.

לתינוק הקטן קראו פרנסואה. לימים, בשמו היהודי: אפרים ווסרפוגל.

תפקידים בכירים בתעשיות ביטחוניות

ד"ר אפרים ווסרפוגל, כלכלן, מתמטיקאי, גדל הרחק מהדת היהודית. לאחר המלחמה עברו הוא ואמו להתגורר בצרפת, שם, בגיל 3, הציגה לו אמו את "אביו" – משה ווסרפוגל, לו נישאה לאחר המלחמה. אפרים קיבל זאת בטבעיות גמורה. בימים אלו, כשהכאוס שלט בכל, מספיק שהגיעו עם הילד אל העירייה כדי שירשמו אותו בתעודת הזהות.

פרנסואה גדל והתגלה כגאון מוכשר. הוא מילא תפקידים בכירים מאוד מגיל צעיר: שימש כשליח מטעם ממשלת צרפת לוונצואלה, ב-1968 התמנה לעוזרו האישי של פייר דרייפוס, נשיא חברת רנו, וב-1969 הצטרף לצוות המנהלים, כשהוא בן 25 בלבד. אפרים היה חלק משמעותי מפיתוח מכונית רנו 5. בין היתר היה אחראי על קבוצת המרוצים של רנו. ב-1977 עזב את רנו, והתמנה לסגן נשיא חברת באטל – אינטגרציה בין עולם ההייטק לתעשיית הרכב. ב-1986 מונה לראש מחלקת הרכב בחברת הפלדה אוזינור, הספקית השנייה בגודלה בעולם. ואז הוא חזר בתשובה ועלה לארץ. כאן הוא מקפיד על קלה כבחמורה, לומד חצי יום בכולל בקריית ספר - וכן... עדיין משמש בתפקידים בכירים מאוד בתעשיות ביטחוניות.

איך נראתה הילדות של פרנסואה ווסרפוגל?

"תמיד ידעתי כי אני יהודי, אבל לא ידעתי את המשמעות. גדלתי בבית רחוק מאוד מכל סממן של יהדות. אפילו לא ברית מילה. לא נתקלתי גם בגילויי אנטישמיות. ידעתי כי נולדתי בזמן המלחמה, ולא יותר מכך. אימא שמרה על שתיקה לאורך כל השנים. המשפט היחיד שהיא הזכירה בהקשר לכך היה: 'כל מה שתשמע, מיליון פעם היה גרוע יותר'. גדלתי בידיעה כי אני הבן של משה ווסרפוגל".

מתי גילית שנולדת לאבא אחר?

"כשגדלתי, התחלתי להבין קצת יותר. דברים לא הסתדרו, עשיתי חשבונות, הנוסחאות היו פשוטות... הבנתי שמשה לא האב האמיתי שלי, שנולדתי בזמן המלחמה וזה לא הסתדר עם הרקע שלו. בשנת 1971 הייתי בעבודה ב'רנו' – קיבלתי טלפון בו התבשרתי על פטירתו של משה. רצתי לבית החולים. פגשתי את אמא, ואמרתי לה: 'הוא היה כל כך טוב בשבילי – אפילו שהוא לא היה אבא שלי'. אמא שלי הייתה בהלם. היא הזדעקה: 'מה, איך אתה יודע?', היא לא האמינה שגיליתי את זה מזמן...".

מאז, יצא המרצע מהשק. מאוחר יותר הביאה לו אמו תמונה של אביו. הוא היה העתק שלו ממש.

איך מדען, בעל תפקידים בכירים מאוד משנה את חייו פתאום, חוזר בתשובה?  

"לא עשיתי תשובה פתאום, או משהוא דמיוני, מיסטי כזה או אחר", מדגיש אפרים. "התהליך היה איטי ומדורג שלב אחרי שלב, למדתי שיעורים וכך התקדמתי. התהליך החל בכלל מאשתי – בתיה. שלא כמוני, היא גדלה בבית שהיה בו זיק למסורת, היהדות לא הייתה זרה לה. ב-1985 עבדתי בחברת באטל. לצורך כך עברנו להתגורר בשוויץ, שם נחשפה אשתי לשיעורי יהדות. בתחילה היא ביקשה ממני לקנות לה שני סטים של סרוויס בצבעים שונים. לא ייחסתי לכך חשיבות - חשבתי שהיא רוצה להתחדש בקולקציה עדכנית. גם כאשר יצאנו מהבית היא כיסתה את ראשה בצעיף, בטענה שכואבות לה האוזניים. כאשר רציתי לאכול גבינה לאחר ארוחה בשרית, היא נזעקה ואמרה לי שאסור, זה ממש מזיק לבריאות.

"כך התרחש תהליך בבית, ללא ידיעתי, אשתי לא שיתפה אותי בשום דבר, טענה שלא אבין... כאשר קלטתי מה מתרחש - כבר היה 'מאוחר', בתיה הייתה החלטית מאוד וחזקה בדרכה. הבנתי שלא עומדות בפני הרבה אפשרויות, או שאני איתה או שלא.

"יצאתי אל בית המדרש, שם ראיתי כמאה בחורים צועקים ומתווכחים בלהט. הקולות שלהם צרמו לי, הייתי בטוח כי הם רבים. זה לא התאים לי, רציתי לחזור מיד הביתה. באותו הרגע הרגשתי יד מונחת על כתפי. הסתובבתי וראיתי אדם עם הדרת פנים, זקן ארוך וחיוך קורן, ששאל אותי אם אני מחפש משהו, עניתי לו שכן, את היציאה... ואז קלטתי את הספרייה העצומה עם אלפי הספרים. זה הצית את הסקרנות שלי. אם יש משהו שהאנטישמיים חוזרים עליו שוב ושוב, זה הספרים של היהודים. רציתי לדעת מה הם מכילים.

"פנינו אל חדרו של הרב. שם הוא פתח לי גמרא, במסכת ברכות (פרק ט', נ"ט) שם מובאים של דבריו של אביי, שבכל 28 שנים, ביום ד', כל מערכת השמש, כדור הארץ, שמש, ירח וכל גרמי השמים. חוזרים לאותו המקום בדיוק. כמדען, זה נגד את כל התאוריה של המדע, המתבססת על חוקיו של קפלר. באותו עמוד של הגמרא היה מונח גזיר עיתון, בו הייתה ידיעה על אחת הקהילות היהודיות בארה"ב, שבשנת 1924 ביקשו מאֵדוּוִין פָּאַווַל הַאבֶּל (Edwin Powell Hubble), מגדולי האסטרונומים, שיערוך להם תרשים מדויק ככל שיוכל על גרמי השמים. אדווין נעתר לאתגר וערך להם את התרשים. לאחר 28 שנה, בשנת 1952, הם פנו אל אחד הקולגות שלו, מממשיכי דרכו, עם אותה בקשה. התוצאה הייתה מרשימה – התרשימים תאמו במדויק האחד את השני.

"זה היה הלם בשבילי. פתאום מגיעה גמרא 'מיושנת' מלפני 2000 שנה, וסותרת את המדע עם הוכחות מוצקות".

ללא קונפליקט בין תורה למדע

כאן אנחנו נכנסים לקונפליקט הידוע, תורה ומדע, כיצד אתה מצליח ליישב את ההדורים?

"מעולם לא היה לי קונפליקט בין מדע לתורה", מפתיע ד"ר ווסרפוגל. "תמיד משהו בראש שלי חיכה לרוחניות הזו שתמלא אותו. היה שם חלל ריק. רק כשהכרתי את התורה, גיליתי אותו".

ב-1996 עשה ד"ר ווסרפוגל עליה לארץ. בתחילה התגורר ברעננה, עבד ביום ובערב היה לומד בכולל. בהמשך עבר להתגורר בבני ברק. באותו זמן הוא קיבל על עצמו להפוך את היוצרות. הוא עבד עם בנק הפועלים, והחליט לשנות את סדר יומו - בבוקר הוא לומד בכולל בקריית ספר, ואחר הצהריים - עובד.

"אני עובד עם חברות כמו התעשייה האווירית. בזמנו כאשר הגעתי עם הלבוש השחור שלי, הביטו עלי בתדהמה, מה עושה כאן חרדי? יש שם אנשים מהטכניון וכדומה, עם מנת משכל גבוהה במיוחד. הם לא האמינו שיש חרדים אינטליגנטיים... היום, ב"ה, יש כמה וכמה חובשי כיפות שמסתובבים שם, אבל אז היה קשה להם להבין שאפשר להיות גם חרדי וגם אינטלקטואל – מדען.

"הייתי נוכח בסיפור אותו ראיתי במו עיני. זה היה כאשר בארץ שלחו לחלל את הלוויין הראשון – עמוס. ישראל הזמינה נציגים מנאס"א לארץ. כאשר הגיע איש נאס"א לחדר הפיקוד, הוא השתומם מהשלווה שאפפה את החדר. הוא פנה אל מנהל התעשייה האווירית ושאל אותו בפליאה: 'אצלנו, כאשר משגרים - כולם בלחץ ודרוכים, וכאן כולם רגועים ושלווים. תגלה לי, מה הסוד שלכם?'. מנהל התעשייה האווירית ביקש לקרא לראש מערך החישובים. אל החדר נכנס חסיד, עם פיאות, יליד ארה"ב. הנציג של נאס"א חזר על תמיהתו, וביקש הסבר על התופעה אותה הוא ראה לראשונה כאן בישראל. אותו חסיד ענה לו, מילה אחת: 'הרמב"ם'. הכל נמצא שם.

 "יש לי הרבה סיפורים כאלו, לא חסר. ראש הכולל בקריית ספר, בכל יום חמישי, נותן אפשרות לאברכים לשאול אותי שאלות מדעיות הקשורות לחומר הנלמד. אני תמיד אומר להם: אם התשובה שלי תואמת את התורה – זה אומר שאני מדען טוב מספיק, אם אני אומר דבר מה נוגד – אתם לא שומעים. אני טועה. בינתיים, עדיין לא טעיתי...

"צריך להבין שהמדע בנוי על תיאוריות. כאשר אתה לא מבין – אתה בונה תיאוריה, שזה בעצם, חיבור של דברים הגיוניים. זה הבסיס של המדע. אתה יכול תמיד להוכיח אחרת. אם ניקח לדוגמה את הערכת גילם של ממצאים ארכיאולוגים וגאולוגים: היום השיטה הרווחת והמדויקת ביותר שיש למדע להציע זה תיארוך על ידי איזוטופ של פחמן, הנקרא קרבון 14. בכל בעל חיים או מינרל יש קרבון 14, ועם הזמן - הכמות של קרבון 14 פוחתת, המדע מעריך את גיל הממצאים לפי מדידת הקרבון 14 הנותר. אך אף אחד עדיין לא הצליח למצוא חוק מדעי על קצב הפחתת הקרבון 14 לפי הזמן. אי לזאת ובהתאם לכך, זה נשאר בגדר תיאוריה. ישנן עוד תיאוריות אבסורדיות – כמו התיאוריה של דארווין. מרוב שהוא לא היה מוכן להכיר במציאות הקב"ה בעולם – הוא החליט כי האדם בא מהקוף".

מה דעתך לגבי התאוריות על גיל העולם?

"המפץ הגדול – גם הרבנים טוענים כי זה לא נוגד את התורה. היה תוהו ובוהו – ניתן לומר שזה ה'בינג בונג', עם אנרגיה עצומה שיצאה. ב'קונטרס' – מגזין יהדות בצרפתית, הביאו באחת הפעמים ציטוט מפרופסור מאוניברסיטת MIT בארה"ב. הוא טען שאפשר להשלים בין התנ"ך למדע – בתיאוריית המפץ הגדול. הוא הביא דוגמה לחיזוק טענתו. כאשר היה המפץ הגדול, היה איש ירוק שהיה במרכז המפץ עם שעון, ובאותו זמן היה איש לבן שהיה על החלק שיצא מהמפץ במהירות האור, בעוד השעון של האיש הירוק מסתובב רגיל, השעון של האיש הלבן רץ במהירות - מפגר, לפי התיאוריה של איינשטיין. אותו פרופסור טוען כי האיש הירוק רואה בשעון 5779, והאיש הלבן רואה בשעון שלו 13.5 מיליארד שנים.

"זוהי עוד הסתכלות מעניינת, בה ניתן לראות שהתורה כוללת כל התורות שבעולם. בסופו של דבר – המדע בנוי כולו מתאוריות. זה עיקר ההתבססות שלו, ולנו יש את תורת הנצח שהוא יסוד העולם כולו".

תודה מיוחדת לסופי פלדמן על העזרה בהבאת הדברים ותרגומם.