מְקוֹם אָהֳלֵךְ פרק ח’: בואי בשלום

לפרק הראשון, "אנדלוסית בקומה העשרים", לחצו כאן.

לפרק השני, "רוכבות בשתיים", לחצו כאן.

לפרק השלישי, תייקנית מדופלמת בשינוי אדרת​, לחצו כאן.

לפרק הרביעי, "בין חלה לבהלה, הגיעה שעת פדיונך", לחצו כאן.

לפרק החמישי, "ללא מילים", לחצו כאן.

לפרק השישי, "לא לריב", לחצו כאן.

לפרק השביעי, "בלתי נראית", לחצו כאן.

"וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ." (נחמיה, ט', י"ד).

ימי האביב המתארכים הקלו על עקרות הבית בהכנות השבת, ואף אפשרו לחרוצות שבהן לנום מעט בצהרי היום ולאגור כוחות לסדר הסעודה המצפה להן לאחר צאת הכוכבים.

לאלו המסייעות לבעליהן בנטל הפרנסה היו ימי שישי הארוכים מתנה של ממש, ועל כך יעידו בתיהן המצוחצחים והספקיהן המרשימים בתחום הקולינרי.

ניחוחו המשכר של צלי הבקר השתלב יפה עם ריח הקינמון הנודף מעוגת התפוחים החמה שהוצאה זה עתה מהתנור. בעוד שעה קלה ישלים הבצק הנילוש את תפיחתו, ולאחר שתופרש ממנו חלת המצווה וחלקיו יתגלגלו לצורות מהוקצעות מארבע ומשש, ויונחו לצד הצורות המקוריות שתגלגל בת החמש, תוכל גם לאה להתיישב לרגע או שניים, ואולי אפילו ללגום כוס קפה בטרם קבלת השבת.

"אמא, כבר שעה מיכאל תקוע במקלחת! תגידי לו!", קרא יוסף.

היא עייפה, עייפה נורא. הבית צריך אותה, ומחוגי השעון המתגלגלים מזכירים לה שאין לה פנאי להקדיש לישיבה על כס הבוררות בין השניים. למעשה, אין לה זמן לשבת על שום כס. אמנם רצפת חדר המגורים מבריקה, השולחן ערוך למחצה וספות הבד שצחצחה זה עתה ראויות לישיבה, אך הכלים המלוכלכים והכבסים המוטלים על מיטתה ממתינים לה, וקריאותיהם הדמיוניות מושכות את תשומת לבה וגוברות על אלה של בנה המתוסכל.

לאה מחליטה לא להתערב ולאפשר לשניים להסתדר זה עם זה, בדיוק כפי שלמדה בסדנה להנחיית הורים. שחררי שליטה, תני להם להתמודד. הם ילמדו להסתדר בלעדייך, שיננה לעצמה.

צלצול הטלפון קטע את מחשבותיה. מי עשוי לחפש אותה כעת, שעתיים לפני כניסת שבת? מספר קווי בלתי מוכר נראה על צג המכשיר הנייד שלה, והיא התלבטה אם לענות או להתעלם מהשיחה האלמונית. לבסוף סקרנותה הכריעה, והיא לחצה על סימן השפופרת הירוק.

"שלום, אני מדברת עם לאה?", שאל קול נשי מעברו השני של הקו.

"כן?", השיבה לאה, תוך שהיא מעבירה את השיחה למצב רמקול ומפנה את שתי ידיה לטובת מלאכת קיפול הכביסה.

"אני ממש מתנצלת שאני מתקשרת עכשיו. את ודאי עסוקה. פשוט... כלומר, זאת מיכל שטרן, ורציתי –"

"עורכת הדין שטרן! מה שלומך? אני באמת שמחה לשמוע את קולך. רק ש... אם את מתקשרת בענייני עבודה, לא אוכל להתפנות לזה כרגע", אמרה, וכבר הספיקה להתחרט על האופן הנחרץ בו ביקשה לסיים את השיחה עם מעסיקתה.

"לא, אני ממש לא מתקשרת בענייני עבודה. רק רציתי לשאול אם את מכירה מישהו שמבין בהלכות שבת ויכול להדריך אותי. את פשוט שומרת המצוות היחידה שאני מכירה וסומכת עליה, ולי אין מושג – "

"הלכות שבת? את מתכוונת שאת מחפשת הדרכה בשמירת שבת?". לתפנית שכזו היא לא ציפתה. מה לעורכת דין תל אביבית מצליחה ולמצוות? אולי מכת הראש ההגונה שחטפה בזמן התאונה גרמה לכך, ואולי היה זה הניתוק מהווי המשרד ושעות הבדידות שעברו עליה; כך או כך, אין זה מעניינה להתחקות אחר הסיבות שהביאו את מעסיקתה להרהורי תשובה, וטוב תעשה אם תשוב להתמקד בשיחה.

"אהה. אני מחפשת מישהו אנושי שיוכל להסביר לי מה בדיוק אני צריכה לעשות עם הפלטה והמיחם. גם קראתי באינטרנט משהו על נייר טואלט חתוך וכל מיני איסורים שאין לי מושג איך אני אמורה להתמודד איתם", אמרה מיכל.

"אני מבינה. תני לי לחזור אלייך בעוד כמה דקות. אבדוק מה אוכל לעשות בשבילך", אמרה לאה, משתדלת להישאר עניינית. לא בכל יום מתקשרת אלייך הבוסית ומבקשת ממך טובות מהסוג הזה.

מה עליה לעשות? היא עצמה ודאי אינה מוסמכת לעניין. צריך להפנות אותה למישהו שידע באילו שערים לנתב את בעלת התשובה הטריה בדרך לעולם הקדושה. דרוש כאן מישהו בעל ידע תורני רחב שמנוסה בהדרכה של בעלי תשובה, חשבה, ומיהרה להיוועץ ביהודה בעלה.

"יואב. הוא האיש", ספק הציע, ספר קבע. "הוא הרי עובד עם בעלי תשובה ומקושר עם רבנים פוסקים שמכירים היטב את עולמם ובקיאים באופן הכוונתם. תפני אותה אליו, והוא כבר ידע לכוון אותה הלאה", אמר יהודה.

יואב רזאל, אחיו של בעלה, הוא אופציה לא רעה. במחשבה נוספת, היא אינה מכירה אדם מתאים ממנו למשימה.

צליל חיוג אחד, שניים, שלושה. אין מענה, ואין כל פלא בכך. יואב וודאי הקדים לקבל את פני השבת, או שאולי הוקפץ למקרה חירום כלשהו. היא כל כך רצתה לעזור למיכל כאן ועכשיו, אך בורא עולם רצה אחרת, והגיע הזמן שתשלים עם העובדה שלא הכל בשליטתה.

(צילום: shutterstock)

"עורכת הדין שטרן, ניסיתי להשיג בעבורך את גיסי יואב, אבל לצערי... רגע, הוא בקו השני!", אמרה לאה, ורק דפיקות לבה המואצות העידו על התרגשותה.

"שלום יואב, תודה שחזרת אלי. נמצאת אתי על הקו המעסיקה שלי. היא עברה תאונה לפני כחודש, ומאז לא שמעתי ממנה. היא התקשרה היום וביקשה שאעזור לה למצוא מישהו שיוכל להדריך אותה בהלכות שבת", אמרה בנשימה אחת שהזכירה לה עצמה את קורא המגילה בשעת הקראתם של שמות עשרת בני המן.

"הייתי שמח לעזור, אבל לא עכשיו. זה יכול לחכות לשבוע הבא?"

"אני לא בטוחה. נשמע שהיא רוצה להתחיל לשמור כראוי כבר את השבת הזאת".

"בסדר, מסרי לה את המספר שלי ובקשי שתחייג אלי בעוד רבע שעה".

"המון תודה! שבת שלום", נפרדה לאה מגיסה והתחברה לשיחה שהמתינה לה מעברו השני של הקו.

"שוחחתי עם גיסי, יואב רזאל. הוא יתפנה לשוחח איתך בעוד רבע שעה. אשלח לך את המספר שלו, ואני מקווה מאוד שהוא יהיה לך לעזר", אמרה לאה וחתמה את השיחה בברכת שבת שלום המסורתית.

הסיפוק שחשה עתה הפיח בה כוחות מחודשים. היא נעה בעליזות מחדר אחד למשנהו, מתקתקת  ביעילות מופתית את שיירי משימותיה ואף מספיקה להכין עוד מנת קינוח אחת שתמתיק את השבת הקרבה.

התוצאה מרשימה. מרשימה עד מאוד. הבית מצוחצח, הכביסה מקופלת, השולחן ערוך וכל ילדיה מקולחים, לבושים ומסורקים כדבעי. מה עוד יכולה אישה לבקש? עטורה בחלוק השבת הבהיר, לוגמת לאה בנחת מכוס הקפה וטועמת חתיכה קטנטונת מעוגת התפוחים שאפתה, מהרהרת בזכות שנפלה בחלקה להיות שותפה לקירוב של מיכל למצוות ולמי שנתנן.

לאור הנרות הדולקים מבחינה לאה בחמה הנכבית לאטה תחת האופק, ומדמיינת איך מישהי אי שם, במרחק של כמה עשרות קילומטרים, מאירה אף היא בתוכה את העלטה הפנימית בניצוץ אחד טהור.