ה' הוכיח את מציאותו בעשר מכות מצרים

אם נפתח כל אינציקלופדיה בערך "מונותאיזם" (-האמונה באלוקים אחד ונצחי), נמצא שישנן בסך הכל שלוש דתות מונתאיסטיות בעולם: היהדות, הנצרות והאסלאם - כאשר השתיים האחרונות מאוחרות, והן חיקויים המבוססים על תורת ישראל, מתוכה גילתה האנושות את אלוקים.

הידעת? בלעדי התורה היתה רוב האנושות עדיין עובדת אלילים ופסלים. תורת ישראל היא המקור לאמונה באלוקים. במילים אחרות, כל אדם ברחוב שאומר "אני רק מאמין באלוקים" אינו יודע שהשיג את עיקר אמונתו מן התורה, בלעדיה היה עובד אלילים!

אין אדם בעולם שמדבר כיום על בורא אינסופי ונצחי, שלא קיבל מושג זה מן התורה - המקור למונותאיזם בעולם.

התורה הציגה לעולם את עצם האמונה באלוקים, וחוקי המוסר שבה עיצבו את הציוויליזציה, עד שלא ניתן לדמיין את התפתחות ההיסטוריה האנושית בלעדי ספר התורה והמוסר היהודי. שאלת מפתח שראוי לשאול כל אדם: מהו הספר המשפיע ביותר בתולדות האנושות ולמה?

רק לתורת-אמת ישנה השפעה על האנושות כולה, כי גאולת העולם תלויה בה.

אין זה צירוף מקרים ששתי הדתות הגדולות בעולם מבוססות על תורת היהודים, ואין זה צירוף מקרים שתורת ישראל היא הספר המודפס ביותר והמשפיע ביותר בעולם. כיום לא יכול אדם להתעניין באלוקים ובדת מבלי ללמוד את ספר התורה של היהודים, ממנה קיבל את עיקר האמונה בבורא.

אך מלבד ההשפעה ההיסטורית האדירה של התורה על האנושות, ההוכחה לאמיתתה מגיעה עוד בראשיתה - בצורת ההתגלות שלה.

מהיכרות עם הפיזיקה של היקום, הביולוגיה, האנטומיה של החי ועוד - אנו יודעים שהבורא חכם לאין ערוך מן האדם, ומבינים מיד שמי ברא את האדם בחוכמה כה רבה - לא ימסור את תורתו בדרך שכל אדם יכול לזייף (כלומר: בהתגלות אישית). מטעם זה נופלות שתי הדתות שחיקו את היהדות - הנצרות והאיסלאם, מפני ששתיהן טוענות לאדם בודד שטען להתגלות פרטית, בפני יחיד או קומץ יחידים, ללא התגלות ארצית של הא-ל בפני עם שלם.

העדות היחידה בעולם כולו להתגלות ה' מתגלה גם היא בתורה: "ויאמר ה' אל משה: בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותיי אלה בקרבו. ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך, את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותיי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'' (שמות י, א)

עשר המכות מיוחדות מכל הנסים מפני שהראו שליטה בכל כוחות הטבע בקנה מידה ארצי, וכך הוכיחו שבורא עולם הוא שבחר בבני ישראל.

מכת הדם הראתה שליטה על המים, היא נמשכה בדיוק שבעה ימים: "ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרון, קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם, על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם, ויהיו דם. והיה דם בכל ארץ מצרים, ובעצים ובאבנים. ויעשו כן משה ואהרון כאשר ציוה ה', וירם במטה ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם. והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא יכלו מצרים לשתות מן היאור, ויהי הדם בכל ארץ מצרים" (שמות, פרק ח').

מכת צפרדע הראתה שליטה על החיות הקטנות, הן עלו בהמוניהן מן היאור שהוא מקום מושבם הטבעי אל היבשה ונכנסו אל הבתים להציק ולהיהרג. ראוי לציין שהתזמון של כל מכה היה מתוכנן מראש. פרעה נשאל מתי הוא רוצה שהצפרדעים ירדו מעל ארץ מצרים, ופרעה משיב למחרת כדי לבחון שהמכות נעשות ברצון ה': "ויאמר משה לפרעה: התפאר עליי - למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך, רק ביאור תשארנה? ויאמר (פרעה): למחר. ויאמר (משה): כדברך, למען תדע כי אין כה' אלוקינו... ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות, ויצברו אותם חמרים חמרים ותבאש הארץ".

מכת כינים הראתה שליטה אפילו על יצורים זעירים, מה גם שלא יתכן כי מיליוני כינים יופיעו ברגע אחד וגם ויעלמו לפתע לאחר שבעה ימים: "כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכינים ולא יכולו".

מכת ערוב הראתה שליטה על בעלי חיים גדולים וטורפים.

מכת דבר ומכת שחין הראו שליטה על המחלות. גם הן נעשו בתזמון מושלם, ותוך הפרדה בין מקנה מצרים למקנה ישראל: "הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאם - דבר כבד מאוד, והיפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, וישם ה' מועד לאמור: מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ, ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת, וימת כל מקנה מצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אחד, וישלח פרעה - והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד!" (שמות פרק ט').

על מכת השחין נאמר שפגעה אף בחרטומים הקרובים למלך: "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים" (שמות ט, יא)

מכת ברד, שבה אש וברד היו מעורבים יחד מן השמים, הראו שליטה על האקלים ועל הטבע: "ברד כבד מאוד אשר לא היה כמוהו במצרים... כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה - וירד עליהם הברד ומתו... ותהלך אש ארצה, וימטר ה' ברד על ארץ מצרים, ויהי ברד ואש מתקלחות בתוך הברד, כבד מאוד אשר להיה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי" (שמות פרק ט').

מכת הארבה הראתה שליטה על החרקים והיבול.

מכת החושך הראתה שוב שליטה על היום והלילה: "ויט משה את ידו על השמים, ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"! (שמות, פרק י').

מכת בכורות מראה על מי שנמצא בכל מקום ובכל זמן, הזוכר מי נולד בכור בארץ שלמה, רק הוא מסוגל להורגם ברגע אחד, ומראה שליטה מוחלטת על החיים והמוות של בני האדם: "ויאמר משה, כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה, ויהי בחצי הלילה, וה' היכה כל בכור בארץ מצרים" (שמות, פרק יא).

במעמד הר-סיני, הפכו כל בני ישראל לנביאים, כ-3 מיליון איש שמעו את קול ה', ושימו לבכם לעובדה המרתקת שקול ה' המדבר אל העם החריד אותם יותר מקול הברקים והשופרות וההר הבוער באש עד לב השמים:

"ויאמר ה' אל משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם... והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאוד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד. משה ידבר והאלוקים יעננו בקול..." (שמות פרק יט).

שאלו כל ספקן, מדוע הנצרות אינה מספרת למאמיניה על קול ה' מדבר בפני עם שלם במעמד נשגב? מדוע האסלאם אינו מספר על המלאך גבריאל נגלה לעיני מיליונים? מדוע הבודהיזם אינו מספר על בודהה שיצר הראה רוחנית לכל ההודים? היכן נמצאים בדתות אחרות נסים כבירים בקנה מידה ארצי כגון עשרת המכות, קריעת ים סוף, מעמד הר-סיני, עמוד האש והענן, מן היורד מן השמים ומים מסלע, ארבעים שנה של נסים במדבר, שבירת חומות יריחו בקול שופרות, וכהנה וכהנה?

אפילו הנצרות והאסלאם שחיקו את התורה ונשנעות עליה, לא הצליחו לספר למאמיניהם על נסים בקנה מידה ארצי. מוחמד לא היה מסוגל לשכנע אפילו בחרב את מאמיניו הפרימיטיביים, שלא ידעו קרוא וכתוב, שכל אבותיהם זכו להתגלות אלוקית אדירה שלא היתה.

ההסבר לכך, שאין כל אפשרות מציאותית להמציא היסטוריה המונית (כלומר, אירוע היסטורי לעיני עם שלם שלא היה), זאת מפני שהיסטוריה מועברת על ידי עם שלם מדור לדור, ולא על ידי יחידים, כך שלא יכולה להופיע יש מאין. נושא עליו הרחבתי בתשובה הבאה.

כך נגלה בורא עולם לעמו הנבחר בנסים גלויים ואדירים, והוכיח את אמיתות תורתו. אין זה אפוא "צירוף מקרים" שהאנושות גילתה את מציאותו מתוך תורת ישראל.