מיומנה של כלה טרייה: למי הצבעתי בבחירות, ומה הבנתי ’על הדרך’ בנוגע לתפקידי כאישה?

בכל שנה בתקופת הבחירות - אני נתקפת בעצלות מהסוג הכי נוראי שיכול להיות: זה שנובע מתוך אפתיות גמורה. ולא, זה לא שאני טיפוס א-פוליטי לחלוטין. אני כן מתעניינת במה שקורה בעולם ובארץ, כן חשוב לי לדעת מי 'לקח' בסוף וכן אכפת לי שמי שייקח את מושכות השלטון לידיו - יעשה שינויים מהפכניים לטובת התורה ולומדיה. 

אבל חזרה לאפתיות - ככל שזה נגע אליי, במשך שנים העדפתי שלא להצביע. פשוט להשאיר אצלי את הקול שלי, ושאחרים יצביעו בשבילי.

כן, הבנתי בדיוק מה תהיינה ההשלכות של האפתיות הזו, אבל לא היה אכפת לי שאני אפתית ולא היה אכפת לי מזה שהקול שלי ייפול לאבדון. 

קונפליקט פנימי? אולי בשביל אחרים שהסתכלו על זה מהצד. אני הייתי שלימה בתוכי כמו פאזל שכל החתיכות שלו מתחברות זו אל זו בדיוק מושלם,  עד...שהכרתי את החתן שלי. 

"במי את בוחרת?", הוא שאל אותי כבדרך אגב תוך שהוא מניח כי אבחר במפלגה שלו. מה שבטוח - הוא כלל לא ציפה לעובדה שיש אפשרות כזו שאני לא בוחרת בכלל. 

כחכחתי בגרוני. "הנה זה בא", חשבתי והכנתי את עצמי לגרוע מכל. 

"אני... לא בוחרת באף אחד השנה". 

"מה??? אני לא מאמין!!!", החתן שלי הזדעק  

השנה? את רצינית? אמרתי לעצמי. כן, הייתי מאוד רצינית. אני יודעת שזו לא כל האמת, אבל פתאום - התביישתי בה באמת הזו, שהייתה כל כך 'מושלמת' לפני שהוא הגיע. 'כאילו, איך זה שאת לא בוחרת???', סנט בי פתאום הקול הפנימי. 

"נראה, אולי אני אבחר ב...", אמרתי לבסוף כשאני נוקבת בשם המפלגה שבה בוחר כמעט כל מי שנמצא סביבי. 

"אבל את יודעת שאנחנו בוחרים ב...ככה הרב אמר, וכולנו עושים את מה שהרב אומר", הוא הפיל את הפצצה תוך שהוא מחכה בכליון עיניים שיכולתי לחוש בו גם מבעד לאפרכסת, לראות כיצד אגיב. 

אני מצדי התעקשתי על המפלגה 'שלי'.

"לא יודעת לגבי הרב שלך, זה מה שכולם עושים וזה גם מה שאני עושה...", מצאתי את עצמי אומרת בקול לא לי. אני? בוחרת? מפלגה שלי? זה היה השקר הכי גדול שאמרתי אי פעם, וכל מי שהכיר אותי מקרוב ידע את זה. 

ואז זה בא. 

יותר נכון התפרץ, כמו הוריקן שמתכוון לקחת איתו את כל מה שימצא על הדרך - בכדי להראות נוכחות. 

"מה??? אני לא מאמין!!!", החתן שלי הזדעק. "איך את בוחרת בהם, כשרק עכשיו הרציתי לך במשך שעה שלימה כמה זה חשוב לבחור במה שהרב שלנו בוחר? הרי יש לי דעת תורה. הרי את עוד מעט תהפכי לאשתי, והוא יהפוך גם לרב שלך".

צר לי, בחיים האמיתיים - זה לא עובד ככה 

באופן כללי, אני אדם שאוהב להביע דעה כמעט על כל נושא ש'בוער' בו, אבל באותה שנייה, כשביקשתי להגיב ולומר את דברי - עצרתי. פתאום היכתה בי ההכרה שאני כבר לא לבד בעסק הזה, כבר לא לבד בבחירות ובהחלטות, כבר לא לבד במערכה. 

"אז זה טוב או לא טוב?", מצאתי את עצמי חושבת על זה ביני לבין עצמי, אך כמעט בין רגע יכולתי לשמוע את הקול הפנימי סונט בי שוב. לא טוב??? איך זה יכול להיות לא טוב שאישה הולכת אחרי בעלה? זה כבר לא הרב שלו! זה הרב שלנו - כי ככה החלטנו.

את התפללת על זה כל השנים שיהיה לך בעל שהולך אחרי דעת תורה ונשמע לה, זוכרת? אז איך זה יכול להיות שעכשיו, משקיבלת את זה, את מזלזלת? האם התפללת על זה סתם? 

ברור שזה טוב.

גם אם המפלגה הזו לא תיקח בבחירות, וגם אם המפלגה הזו לא תשנה שום דבר אחרי שהיא נבחרה - מה שחשוב הוא את והבחירות החשובות באמת שלך, אלו שקשורות במישרין לשלום הבית שלך עם בעלך ולשלום הפנימי שלך עם עצמך, על שעשית רצונו ושימחת אותו. 

יש לך עכשיו דעת תורה. לא תישמעי לה? אז בשביל מה התפללת על זה? בשביל מה למדת את החשיבות של זה? אז זה טוב רק כשזה לא צובט לך בבשר החי? צר לי, בחיים האמיתיים - זה לא עובד ככה. 

בחיים האמיתיים, כשאת עושה דעת תורה - את חייבת לקבל מה שהיא אומרת לך ולעשות את זה, גם אם זה 'מתנגש' עם מה שאת רוצה או חושבת שנכון לך ולכם.

בחיים האמיתיים, כשאת מתחתנת, את לא רוצה לאחוז בדעתנות שלך בכל מחיר. את רוצה שהבעל שלך יהיה בעל עמוד שדרה מספיק חזק, כזה שיודע להתוות דרך ולעשות שיהיה טוב לשני הצדדים.

בחיים האמיתיים, את לא מתפשרת על איכות חיים רוחנית - גם אם זה אומר לוותר ולהתגמש הרבה, כדי להתקרב לחצי השני שלך.

בחיים האמיתיים את חיה בשביל לוותר ולתת את כל כולך, בלי חשבון, עד בלי די - וכמה צדיק השם שנתן לי להבין את השכל הזה מבעוד מועד, ולהכניע רצוני מפני רצון חתני ודעת התורה שלנו. 

ואם כבר בענייני בחירות עסקינן - אז רק שתדעי שיש לך בחירה אם לקחת את זה קשה, או לחייך ולהמשיך הלאה - לויתור הבא שישרה ביניכם אהבה, שמחה שלום ורעות (שנזכה, אמן).

לטורים נוספים מיומנה של כלה טרייה:

אולם שמכבד את עצמו צריך להגיש את הצלחת הכי יפה שיש 

כמה קשה זה כבר אמור להיות למצוא אולם נורמלי?