סיון רהב מאיר: 50 שנה לרב אריה לוין

השבוע לפני 50 שנה נפטר הרב אריה לוין, מפעל חסד של איש אחד. הוא כונה "הצדיק הירושלמי" והתפרסם בקשר האישי הקרוב שלו עם כולם – מראש הממשלה, דרך לוחמי המחתרות ועד לקבצנים, חולים ואסירים. הנה סיפור שסיפר עליו פעם הסופר חיים באר:"כילד ירושלמי סקרן, ניגשתי פעם אחת לצדיק ר' אריה לוין. לא התאפקתי ושאלתי אותו: 'האם זה נכון שאתה אחד מל"ו צדיקים?'. הרי על פי המסורת העולם מתקיים בזכות 36 צדיקים, ל"ו צדיקים נסתרים, שבכל דור ודור. ר' אריה נראה לי בוודאות כמו אחד מהם.
הוא חייך וענה לי במילה אחת: 'לפעמים'. איזו תשובה נפלאה ונכונה. הוא בעצם אמר לי אז שלא מדובר במשרה ותפקיד לכל החיים, אלא שזה תקן מתחלף. העולם מתקיים בזכות ל"ו צדיקים, ובכל פעם שאתה יוצא מעצמך ועושה מעשה ראוי – אתה נחשב לאחד מהם, ואחר כך אתה מפנה את המקום לזה שאחריך שעושה מעשה ראוי. כל אחד מאיתנו יכול להיות אחד מל"ו צדיקים, כאן ועכשיו. זה תלוי במעשינו".
לזכרו.

כך טיבם של יהודים

אתם לא מכירים את הקטע הזה? תקראו. אתם מכירים? תקראו שוב. בשנת 1947 דיבר דוד בן גוריון בפני ועדת חקירה של האו"ם שהגיעה לארץ. בימים שבהם מדברים כל כך הרבה על הסברה ישראלית, שימו לב מה הוא אמר אז לוועדה על הקשר שלנו לכאן:"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה 'מייפלאוור'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה, אבל רוצה אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה, יותר מ-3,000 לפני הפלגת ה'מייפלאוור', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסייה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין. השנה כאן, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים".

להתרחק מהכעס, בפרט עכשיו

ערב פסח. הכנות אחרונות. אלה עלולים להיות ימים של מתח, תורים, צעקות ומריבות. השבוע, י"א בניסן לפני 749 שנים, נפטר הרמב"ן, מגדולי ההוגים והפרשנים של עמנו. הוא הותיר אחריו את "אגרת הרמב"ן", צוואה רוחנית שכתב לבנו, ושהוא ממליץ לקרוא לפחות פעם בשבוע. הנה כמה עצות מעשיות מתוכה:

• 
  "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינו: כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ".
• "וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָוה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת".
• "כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת... וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ... וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה".

על מה הוא ממליץ כאן? דיבור רגוע, ענווה, כבוד כלפי הזולת באשר הוא, בריחה מן הכעס. בימים שבהם מתפרסמים הרבה מתכונים, גם זה מתכון לערב פסח.
לזכרו.

שהסיפור לא יחלוף לידנו

כשהיה הדר גולדין בן 17, מדריך בבני עקיבא בכפר סבא, הוא כתב לחניכים שלו לקראת פסח קטע קצר ועוצמתי, על הבחירה להיות עבד או בן חורין. הפסח הזה הוא הפסח החמישי שמשפחת גולדין חוגגת בלעדיו, בדרישה להביאו לקבר ישראל. וכך כתב הדר:"טוב, עברנו את פורים ואנחנו ממש לפני פסח. הדבר המיוחד לפורים ולפסח, ששניהם מלאים בסיפורים. אנחנו כולנו נהיים מספרי סיפורים! בפורים סיפור המגילה, ובפסח (פה-סח) מרבים לספר בסיפורי יציאת מצרים. בחיים שלנו יש הרבה סיפורים, לכל אחד יש את הסיפור שלו, וכל הסיפורים שלנו הם חלק מסיפור גדול של עמנו, שמוביל את הסיפור הגדול של ההיסטוריה. בדרך היו אבותינו, אברהם, יצחק, יעקב, דוד... ועכשיו אנחנו. בסיפור הזה כל אחד יכול להחליט אם הוא הדמות הראשית, הגיבור, או אם הוא הדמות המשנית שהסיפור חולף לידו. האם אתה מוביל את הסיפור שלך? האם הסיפור שלך הוא סיפור טוב? האם הסיפור שלך מחובר לסיפור של עם ישראל? האם הוא מקדם אותנו? או האם אתה נותן לאחרים לשלוט בסיפור שלך? האם אתה בן חורין אמיתי, או שאתה עבד לאחרים או עבד ליצרים שלך?".
הדר לא ידע איזה תפקיד ראשי הוא ימלא בסיפור של כולנו.