הכנתי את עצמי שלא יהיה קל: אז מה עשינו בחופש?

הכנתי את עצמי שלא יהיה קל 

נפשית ופיזית

אבל גם באתי רגועה, בנחת לזרום עם הילדים.

אז ככה

נסענו יותר משעתיים כשהראש של איתני נופל כל כמה זמן במהלך הנסיעה, ואחד הילדים צריך להרימו. מתסכל.

הכרנו פרויקט מדהים של אנשים טובים שירכיבו לאיתן מיכאל רכב קטן המותאם לצרכיו, מרגש. כמה טוב יש בעולם.

הורדנו והעלנו את עגלת הנכים שמשקלה 23 קילו עם ילד ששוקל מעל 20 קילו בערך 100 מדרגות לחוף הים בנתניה כדי שגם הוא יהנה מהים. כן, הלך הגב אבל הלב התרחב שלא ויתרנו, והוא חלק מהמשפחה שלנו.

הלכנו במסלול לאורך נהר הירקון עם ילד בעגלת נכים שאינו רץ קדימה ושר "אל המעיין" עם בני הדודים. אני צועדת בין השיחים, מחייכת לאחיינים אך בפנים הלב שורף, נאכל מכאב על הבן שלי שיושב שעות בעגלתו ואני לא בטוחה שנהנה מהטיול.

האכלנו ילד בן שמונה על מחצלת בטבע עד שהגב כבר לא עמד בכאבים.

נסענו לבקר את סבא שלי בן 99 והבנו כמה צריך לנצל כל רגע בחיים, כי לקראת הסוף, כבר לא נהנים...

קילחנו ילד בן 8

האכלנו 3 פעמים ביום

חיתלנו

ידינו כבר כואבות

הראש עמוס במחשבות.

ניסינו להבין את בקשותיו ללא מילים

התפללנו שהצלחנו

חיבקנו

נשקנו

שירגיש שאוהבים אותו.

היו רגעים שהתאפקנו לא לבכות מצער על ילדינו שאינו בהכרה מלאה

היו רגעים שלא הפסקנו לצחוק מאושר על עוד זיק של הבנה שראינו בעיניו

שבוע שחשנו את החסר יום יום

שהוא לא משחק עם אחיו

שחם לו

שקר לו

שהוא לא יכול להגיד מה הוא מרגיש.

שקנינו לו מתנה לאפיקומן בלי שהוא אמר מה הוא רוצה,

שהוא לא אכל מצות

שלא יכולנו לצאת למקומות רבים כי הם אינם מונגשים.

אך רווינו נחת מהחיוכים שלו

מאהבת האחים

מהראש שמסתובב מהר כשקוראים לו

מהאהבה האין סופית שאנו חשים כלפיו ביחד עם אחיו ואחיותיו.

אז אני מרשה לעצמי לטפוח לי על הכתף

ולהגיד-

יצאתם גדולים

עברתם שבוע קשה

אבל נהנתם

חייכתם

צחקתם

התגבשתם

התגברתם על הקושי

נתתם

בלי לחשוב.

אז תנו לילדכם בלי לחשוב

כשהם בריאים ושמחים

אל תזכרו בנתינה כשחלילה יקרה משהו.

תודה על הכוחות שיש לנו

לא לשקוע

אלא להתרומם.

חזרה טובה לשיגרה

ריעות לוי

רמלה

המייל של ריעות לוי (לנשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.