בורא עולם נצחי - ללא התחלה

אורי שואל:

"שלום רב, אני אדם מתחזק. בשיחותיי עם חברים רחוקים אני מסביר להם כיצד חייב היה היקום להיברא על ידי בורא, אבל תמיד אני נתקל בשאלה על הווייתו התמידית של הבורא, שהרי בעולם הזה הורגלנו להבין שיש לכל דבר התחלה. חשוב לי לקבל תשובה טובה שתוכל להניח את דעתם. תודה!"

* * *

שלום וברכה אורי, ותודה על שאלתך.

צריך לפתוח בתשובה, שקיים הבדל מהותי (ולא רק כמותי) בין הבורא לבריאה: אלוקים, אשר יצר את כל היקום האדיר שאנו רואים, ודאי איננו חומרי. מי שקבע מהו חומר ומהו זמן - אינו מוגבל להם. הוא הרי קדם ליקום, התקיים ללא צורך במקום ובזמן.

כדי להבין תשובה זו, יהיה עלינו להיכנס לנושאים מדעיים מורכבים כמו מהי זרימת הזמן ומדוע החומר תלוי במרחב, אך לצורך שלך אנסה להסביר את הנושא בדרך לוגית פשוטה.

שאל את חבריך שאלת מפתח: מנין אנו יודעים שלמשהו חייב להיות בורא? קח לדוגמה כוס מים שמונחת על השולחן, כיצד אנו יודעים שיש לכוס הזו יוצר?

התשובה הלוגית תהיה: הכוס הזו מוגבלת, יש לה צורה, גודל ומשקל. תכונותיה של הכוס הן שמוכיחות שעומדת מאחוריה סיבה - גורם כלשהו שקדם לה בזמן וקבע שהכוס הזו תהיה בדיוק בצורה הזו ובדיוק בגודל הזה ובמשקל הזה. כל תכונה מעידה אפוא על סיבה - מגביל.

באותה מידה ביכולתו של אדם לשאול: מדוע יש בידי דווקא חמש אצבעות, ולא שש או ארבע? השאלה הלוגית היא שמעידה על סיבה במציאות שקדמה להופעתו של האדם, וקבעה את מספר אצבעותיו.

נמצאנו למדים שכל דבר שהוא מוגבל - חייב להיות לו מגביל שקדם לו ועיצב את תכונותיו, אחרת לא היה בנוי דווקא באופן זה. עצם השאלה "מדוע הוא כך ולא אחרת?" - מעידה על יוצרו.

כל היקום בו אנו חיים מוגבל לכמות ולחוקי טבע שמעצבים את צורתו. תכונותיו הן שמעידות על בורא אשר קדם ליקום וקבע את גבולותיו.

כעת, נשאלת השאלה, מדוע אין שאלה זו חלה על יוצר המציאות.

התשובה הפשוטה ביותר לשאלה זו תהיה: מפני שלאלוקים אין צורה.

אם אלוקים היה בעל צורה או גבול ככל הבריות, לדוגמה היה בעל ידיים ורגליים, אז היתה מתבקשת השאלה הלוגית "מי יצר אותו?", "מי הגביל אותו לצורתו ולגודלו?", "מי קבע שיהיו לו דווקא שתי ידיים ושתי רגליים?" וכו'.

אך אלוקים, בהגדרתו, הנו חסר גבולות. אין לו גוף ולא צורת הגוף, לא גודל או כמות, כי איננו חומרי. הוא הרי יוצר החומר המרחב והזמן, ולפיכך שונה מהותית מכל הדברים המוגבלים. הוא האינסוף האמתי, המתקיים בכל מקום ובכל זמן כמאמר הזוהר: "לית אתר פנוי מיניה" (תיקוני זוהר קכב, ב) - אין מקום שריק מאלוקים.

אציין משל כדי לקרב זאת אל השכל: התגלתה ביקום "קרינת הרקע הקוסמית" אשר חודרת דרך כל החומרים הקיימים, כך גם כוח-המשיכה הבלתי נראה פועל על כל העצמים ביקום. משלים מדעיים אלה עוזרים להמחיש את הרעיון של אלוקים המתקיים ללא גוף בכל מקום ובכל זמן (אך מובן שהם עדיין רחוקים מאוד מן הנמשל, כי גם הם, בסופו של דבר מוגבלים למסה ולמרחב של היקום, החוקים תלויים בקיומו של החומר, כך שיש להם גבולות חומריים, ולפיכך יוצר שברא אותם). האלוקים לבדו לא תלוי ביקום, וקדם לכל מציאות חומרית.

מכיוון שאלוקים איננו חומרי, אין לו גבולות; וכיוון שאיננו מוגבל, אינו 'צריך' למגביל.

הוא לפיכך האינסוף, סיבת הסיבות, מכוחו מתקיימת כל מציאות אחרת.

עוד חשוב לתקן שגיאה נפוצה לגבי מושג נצחיותו של הקב"ה:

פירוש המילה 'נצחי', איננה "זמן ארוך מאוד" כפי שיכול אדם לנסות לדמיין בטעות. הזמן נמדד בתנועה ושינוי. לכן 'נצחי', פירושו האמתי הוא: בלתי משתנה - חי לעד במצב זהה ללא תנועה וללא שינוי.

האלוקים איננו מזדקן, אינו גדל או קטן, ולא נע ממקום למקום כמו היקום שלנו, אלא: מציאותו מתקיימת ותמיד תתקיים במצב סטטי-נצחי ללא "זמן". לכן הוא נצחי: חי לעד ללא התחלה וללא סוף, היה הווה ויהיה.

"אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא... והוא היה והוא הווה, והוא יהיה בתפארה; והוא אחד ואין שני, להמשיל לו לְהַחְבִירָה... בלי ראשית, בלי תכלית, ולו העוז והמשרה. בלי ערך, בלי דמיון, בלי שינוי ותמורה. בלי חיבור, בלי פירוד, גְדוֹל כוח וגבורה. והוא אלי וחי גואלי, וצור חבלי ביום צרה"