"אצלכם הדתיים החינוך הוא קשה"...

היא צלצלה לאחר שנתיים לפחות שלא יצא לנו לדבר, מכרה לא דתיה כל כך (במילים עדינות). אנחנו מכירות כמה שנים טובות והקשר בינינו זורם מאד. היא התעניינה בתחום עבודתי, סיפרתי לה שהמומחיות שלי היא בנושא משמעת וסמכות.

ואז היא אמרה, "אצלכם הדתיים החינוך הוא קשה, ומרוב שהחינוך קשה ולוחצים על הילדים, הם בסוף יורדים מהדרך שלכם ועוזבים הכל. איך יכול להיות שאצלכם הדתיים יש כל מיני מקרים?...".

שאלתי אותה למה היא מתכוונת.

היא אמרה: "בחינוך הדתי-חרדי מקפידים עם הילדים יותר מידי, הם מרגישים חנוקים, לא יכולים לעשות מה שהם רוצים, ובסוף, כשהם גדלים - הם בועטים בהורים שלהם ומצפצפים על הכל, אפילו גונבים... וזו תוצאה של חינוך קשה".

שאלתי אותה, "ומהו חינוך לא קשה?".

והיא אמרה: "אצלנו החילונים, למשל, לא יושבים לילדים על הראש. הם אחראיים על עצמם, על החיים שלהם. נותנים להם חופש ביטוי, אחריות, מתחשבים  בהם יותר. במילים אחרות, חינוך דמוקרטי".

אמרתי לה: "תגידי, מה קורה עם הילדים האלה בסוף? הם גדלים מחונכים, עם משמעת, גבולות? הם מוצלחים בחיים?".

ואז היא אמרה: "תראי, היום הדור הוא קשה...". במילים עדינות, היא לא כ"כ ידעה מה לענות.

אז אמרתי לה דבר כזה.

"משמעת וגבולות - כל ילד צריך, וזה לא משנה אם הוא חילוני, דתי או חרדי. ואני אגיד לך גם למה.

"אם ילד יוצא מהדרך ו'ובועט' - זה לא בגלל שהוא קיבל חינוך חרדי או דתי. זה אולי בגלל שהוא לא קיבל משמעת וגבולות נכונים ובריאים, או שלא קיבל אותם בכלל, ואין כל קשר לדת.

"ילד שמקבל חינוך 'דמוקרטי' אחראי על חייו ועל עצמו, הוא אדון לעצמו ואין מי שיגיד לו מה תעשה ומה תפעל - נופל למצבים קשים יותר, כמו סמים, התאבדויות, חשיפה/ אלימות וכדו'".

השיחה הזו התגלגלה זמן ארוך מאד. אישה חילונית שנמצאת מחוץ לכותלי הדת, ומדמיינת  לעצמה "בטח מה קורה במאה שערים שמה, איך הילדים שם סובלים...".

היא נוכחה לגלות שחינוך הוא דבר נצרך, בלי קשר לדת.

ילד שלא מקבל גבולות ומשמעת נכונים ובריאים - אין לו משמעת עצמית. כשהוא גדל ו"אדון לעצמו" (וזה מתחיל כבר בגיל קטן), ישנם ילדים שחוסר המשמעת מתבטא אצלם בכל מיני התנהגויות לא ראויות, כגון גניבה (וזה יכול להיות  אפילו ממתק מחנות מכולת), שקרים (וזה יכול להיות גם שאמא  שואלת "קיבלת עוגייה", והוא אומר "לא קיבלתי", כי הוא רוצה עוד...) וכלה בדברים גדולים יותר, כמו קושי בקיום תורה ומצוות, חברה רעה ופזילה החוצה.

בחינוך דמוקרטי מתירני - ההורים קובעים מראש שכך יהיו הכללים, והילד אחראי על עצמו, זה הגוף שלו, החיים שלו, הוא יחליט, הוא יקבע, הוא יחליט אם "בא לו או לא בא לו"... ואותו ילד גדל להיות ילד ללא משמעת עצמית וללא גבולות, עד כדי כך שהוא יכול ליפול לפשע, לסמים, לאלימות ולדברים קשים אחרים (כי מי יעצור אותו?).

אז תגידו לי, חינוך קשור לדת?

התפיסה היא שאצל דתיים החינוך צריך להיות ללא שום פרצות, כי הם דתיים, ואם קורה משהו יוצא דופן - אז מיד "הדתיים הם...", "זה החינוך החרדי...".

החינוך החילוני נתפס כחינוך מאפשר. ההורים, כביכול, סומכים ונותנים אחריות, וזה נח, ומוריד מהנטל... כי ממילא גם התוצאות הן תוצאה של מה שהילד בחר והחליט, אז מי יכול לבוא בטענות?

המתנה הגדולה ביותר שכל הורה יכול לתת לילדי שלו הוא גבולות ומשמעת נכונים ובריאים.

כשילד מקבל גבולות נכונים ומשמעת נכונה ובריאה - הוא מקבל את כל הכלים שיעזרו לו הלאה עם כל התמודדות שתהיה לו בחיים.

גם ילדים חילונים צריכים וזקוקים לגב חזק, למשענת יציבה ובטוחה. כי כשהילד נחשף לחברה רעה וכדומה - הוא היחיד שיוכל להגיד לעצמו "עד כאן! את זה אני לא עושה! בזה אני לא נוגע!".

וגם ילד דתי זקוק לגב חזק, למשענת יציבה ובטוחה, שיהיה מי שיגיד לו ויראה לו את הגבול.

האנשים היחידים שיכולים להעניק להם את זה, אלו הם אנחנו, ההורים שלהם, כבר מגיל קטן.

יוצא מכך שחינוך נכון ובריא לא קשור לדת! חינוך נכון ומשמעת בריאה ונכונה זהו הקשר! וכל ילד - חייב וזקוק לדמות חזקה שתלמד אותו ותדריך אותו, תעצור אותו ותגיד לו מה לעשות ומה לא, כדי שבבוא העת הוא יוכל להגיד לעצמו...

כל אמא שנותנת את זה לילדים שלה, יכולה להיות בטוחה ורגועה שהיא נתנה לילד שלה את ההגנה והחיסון הטובים ביותר לכל החיים.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il