"הצילו, אזעקה! אני לא מסוגל לנשום!" כיצד תעזרו לנפגעי החרדה?

"למעלה מ-40 נפגעי חרדה", אלו המספרים עליהם דווח כבר במוצאי שבת האחרון - הלילה הראשון לתחילתה של ההסלמה הקשה בדרום. בבוקר שלאחר מכן כבר דווח על מספרים נוספים, ונכון לרגעים אלו המספרים ממשיכים לטפס בקצב מואץ.

אז נכון שההתקפות בארצנו הקטנה הפכו זה מכבר לחלק משגרת החיים, אבל עדיין הפחד גדול, והאווירה בדרום, כמו גם באזורים נוספים בארץ, הופכת לכבדה ומאיימת, מה שגורם ליותר ויותר אנשים לחוש בחרדה. ומה באמת עושים כאשר השגרה הופכת להיות שגרת מלחמה? כאשר לא רק הילדים פוחדים, אלא גם המבוגרים חוששים ביותר, לא רק מפני ההווה אלא גם ובעיקר מפני העתיד?

טראומה שלא נגמרות

מרדכי הוא ילדון בן שלוש וחצי המתגורר בשדרות. טלי, אמו, היא אחת מאלו שפנו לבקש סיוע מקצועי. "אני לא יודעת מה לעשות", היא אומרת לי בכאב, "מרדכי ישן בחדרנו - חדר ההורים כבר מאז ההסלמה הקודמת, בחודשים האחרונים הוא הרגיש בטוח כשידע שאנחנו לצידו. כעת, כשהתחילו להישמע שוב האזעקות, הוא הפך פשוט לילד אחר, אני לא מכירה את הילד שלי. פניתי לעזרה, כי אני חושבת שהוא זקוק לטיפול".

כשאני מבקשת ממנה לספר לי מה עובר עליו, מפתיעה טלי כשהיא מתארת ילד שקט ונינוח באופן מיוחד. "אבל זו בדיוק הבעיה", היא נזעקת, "מרדכי שלי אף פעם לא היה כזה, הוא תמיד ילד פעלתן ומלא במרץ. הוא שובב ומצחיק ושמח, ופתאום, מהרגע שהחלו להישמע האזעקות הוא יושב כל הזמן ובוהה בי בעיניים גדולות, מזוגגות. ביממה האחרונה הוא לא מדבר מילה, רק שותק ובוהה, אני מרגישה שאיבדתי את הילד שלי".

גם זיוה מתגוררת באזור הדרום, אך היא בשונה מטלי, מספרת על תגובה אחרת. "אני לא מצליחה לעצור את עצמי", היא מודה, "בכל פעם שאני שומעת אזעקה אני מתחילה מיד לצעוק ולצווח, מרגישה שהשפיות שלי נעלמת. אפילו אתמול, כשעבר כאן אמבולנס ברחוב והפעיל סירנה, התחלתי לצעוק, כי חשבתי שזו אזעקה נוספת. התקשורת מדווחת על הנפגעים שמפונים לבתי החולים, אבל אנשים לא מבינים שהנפגעים הם רבים הרבה יותר. כמעט בכל בית אצלנו בעיר יש נפגעי חרדה. זהו מצב בלתי אפשרי".

ואילו רבקה, תושבת אשדוד, מוסיפה נקודה חשובה: "אלו הן טראומות שלא נגמרות, אני יכולה להעיד מקרוב שכמעט כל אחד כאן באזור נושא צלקות מהמתקפות הקודמות. אלו חרדות שלא נמחקות במשך ימים ולילות, איך אפשר למחוק אותן? הרי אנחנו בתוך שדה קרב ממש".

כן, אפשר לעזור

הדס פלג, האחראית מטעם יחידת חוסן של איחוד הצלה על שיתופי הפעולה בין הגורמים הפורמליים של המדינה לגורמים המקצועיים שעובדים בשטח, מציינת כי למרבה הצער הם מכירים את המצב מקרוב. "היחידה שלנו מגיעה למקום ומעניקה תמיכה - עזרה ראשונה נפשית לנפגעים בשטח. אנחנו דואגים לייצב את האדם שסובל מחרדה ולעזור לו לחזור לתפקד, למרות מה שקרה לו, כשהשאיפה שעומדת בראש מעיינינו היא לעזור לו לחזור להיות מי שהוא היה".

טיפלתם לאחרונה בהרבה מקרים כאלו?

"לצערי טיפלנו בעשרות מקרים כאלו ביממות האחרונות", היא משיבה.

הדס גם מבקשת להדגיש: "צריך להבין שכאשר נופל לאדם טיל על הבית, הוא נכנס מיד למצב כאוטי, הוא מרגיש שהבסיס של החיים שלו נשמט, שיש כוח עליון שלקח ממנו דבר שלא בשליטתו. זה משפיע על הביטחון האישי שלו ועל האפשרות לחיות בצורה נורמלית. התחושה היא שהקרקע נשמטת תחת הרגליים, ולכן אנשים רבים כל כך מגיבים בחרדה".

(צילום: פלאש 90)

אבל בוודאי יש הבדל בין כאלו שחווים נפילה על הבית הפרטי שלהם, לבין כאלו שבסך הכל שמעו את האזעקה...

"תתפלאי", אומרת לי הדס, "אבל זה ממש לא מחייב. יש אנשים שספגו פגיעה מקרוב ובכל זאת לא חוו זאת כחרדה, ויש לעומתם אנשים שמתגוררים בגוש דן, ובכל זאת מגיבים בחרדה לאור המצב, וזקוקים נואשות לעזרה. כשאנחנו שומעים בתקשורת על כאלו ש'איבדו בית', אנחנו תמיד משייכים את הטראומה אליהם, ושוכחים מכך שיש גם שכנים וגם עוברי אורח שנקלעו לתסריט אימה שלא  מרצונם. חוויה כזו עלולה להכניס אותם לפחד ולתחושה שחלילה דבר דומה עלול לקרות גם להם. וכמו שאמרתי – זה יכול להיות גם במרכז הארץ, ממש לא רק בדרום".

לדבריה של הדס, יש תמיד את האנשים שמצליחים 'להרגיע' את עצמם בדרכים שונות, אך יש גם את אלו שיחטפו התקף חרדה שעשוי להתבטא במגוון אופנים. "דרך הביטוי של החרדה מושפעת מהתרבות שלנו, מהגיל שלנו ומהמאפיינים האישיים שלנו", היא מסבירה.

בדיוק כמו במקרה שתיארה באוזנינו טלי, אמו של מרדכי, גם הדס מציינת שתיתכן תגובה של הלם מוחלט. "האדם שמולנו פשוט יפסיק לתקשר ויהיה קשה לשוחח אתו. הוא יהיה שקט, מבולבל, ויבהה באוויר ללא מטרה. זו תהיה שתיקה 'מרוקנת'. בשלב כזה התפקיד שלנו הוא לנסות לייצב עבורו את התקשורת אתנו, לעזור לו לקום ולסייע לעצמו. יש להשתמש בשאלות פשוטות ומכוונות, רצוי כאלו שהתשובה עליהן אינה מסתכמת ב'כן' ו-'לא'. יש לשאול אותו מה הוא צריך עכשיו ואיך אפשר לעזור לו, אין טעם לבצע פעולות במקומו, אלא לעזור לו לבצע את הפעולות שהוא רוצה לבצע. כשנפגע החרדה שלנו מאופיין בשקט, חשוב גם לברר אצלו מיהם האנשים שהוא ישמח שיהיו סביבו. אם למשל מדובר בילדים שחוו חרדה, ייתכן שנסיעה למשך שעות ספורות למרכז, לבית של הסבתא, תעשה להם טוב על הנשמה ותחזיר אותם לחיות.

"מצד שני", ממשיכה הדס, "יש גם נפגעי חרדה שהופכים להיות היסטריים ומבוהלים. גם זה סוג של חרדה, ואצלם יש לנהוג בדיוק להיפך - לעזור להם להירגע, לשבת, להתאושש קצת. כדאי לשים לב לכך שרבים מנפגעי החרדה יתקשו לנשום. כשנתקלים באנשים כאלו, יש לתרגל איתם נשימות נכונות – להוציא יחד את האוויר ולהכניס אותו. חשוב לי להדגיש שיש פעולות פשוטות מאוד שיכולות ממש לסייע לנפגעי חרדה. צריכים רק לדעת כיצד להגיש אותן באופן נכון, כדי לסייע לאדם שנפגע להתחבר לעצמו בחזרה".

תגובה נורמלית למצב לא נורמלי

אם עשיתם את ההשתדלות ועדיין נראה לכם שהאדם שמולכם חווה את החרדה ומתקשה להתאושש, אומרת הדס שרצוי להפנות אותו לטיפול דרך גורמי הרווחה השונים. "הטווח הנורמלי שאדם חווה חרדה מסוג זה הוא שלושה ימים. במשך שלושת הימים הראשונים שלאחר הטראומה כדאי שנשקף לו את העובדה שמותר לו להרגיש ככה. זה מה שנקרא 'נרמול'. נסביר לו שמה שהוא מרגיש זה תגובה נורמלית למצב לא נורמלי ולסיטואציה טראומתית שנכפתה עלינו. אבל אם לאחר שחולפים שלושה ימים, מזהים אצלו עדיין את התסמינים הקשים, כדאי מאוד לפנות לסיוע מקצועי.

(צילום: פלאש 90)

"אגב", מוסיפה הדס, "כאשר מדובר בילדים, חשוב מאוד להקפיד על כך שהם ישהו במקום בו הם מרגישים הכי בטוחים. לעתים הטוב ביותר עבורם יהיה להישאר בבית, בפינה החמה, ולהתפנות לממ"ד בעת הצורך, ולעתים יהיה עדיף להרחיקם מעין הסערה.

"יש גם משחקים שיוכלו לשחרר מעט את הילדים ולעזור להם לתרגל שליטה עצמית. בעיקר מומלצים משחקי בועות סבון ודמיון מודרך. בנוסף, כשמדובר בילדים, יש להפריד עבורם באופן ברור בין האזעקה לבין הנפילה – להסביר להם שהאזעקה כשלעצמה אינה מסוכנת. להיפך – היא זו שעוזרת לנו ושומרת עלינו. כך הילדים ילמדו שבשעת אזעקה אנחנו לא נמצאים במצב של סכנה, אלא צריכים לשמור על עצמנו שלא נגיע למצב של סכנה".

הדס מוסיפה לסיום: "ביממה האחרונה מספר הקריאות במוקד שלנו עלה באופן משמעותי מאוד. אנחנו ממליצים לכל מי שחושש מפגיעת חרדה ליצור קשר בטלפון מספר 1221 ולבקש את יחידת חוסן – עזרה ראשונה נפשית. אם המצב קשה יש להתפנות לבית החולים".

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל anat@htv.co.i