’נדהמתי לראות את המתפללים שקועים בתוך צלחות הצ’ולנט’

תלמיד חכם שנקלע לאחת הקהילות היהודיות בחו"ל סיפר:

תפילת שחרית בבית הכנסת, אמורה היתה להתחיל בשעה שמונה וחצי, והחלטתי להקדים ולהגיע בשמונה, כדי להתכונן לתפילה בלימוד הדף היומי. והנה, נכנסתי לבית הכנסת, ונדהמתי לראות את המתפללים יושבים סביב לשולחן ערוך בצלחות מלאות ב...צ'ולנט (חמין של שבת) מהביל!

'מה זה?!...' תמהתי. והכוונה כמובן היתה להלכה הידועה (בשו"ע או"ח סי' פ"ט ס"ג), שאין לאכול קודם התפילה. (וכתב המשנ"ב: 'והעובר על זה, אמרו חז"ל שעליו אמר הכתוב, 'ואותי השלכת אחרי גַוֶּךָ', אמר הקב"ה, לאחר שאכל ושתה ונתגאה, קיבל עליו מלכות שמים?! וגם הסמיכו דבריהם על הפסוק 'לא תאכלו על הדם' - לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. ואפילו טעימה בעלמא אסור'!).

הסועדים לא התבלבלו, ומיד הסבירו: 'זו הכנה לתפילה. כך הוא מנהג המקום, לטעום קצת עונג שבת לפני התפילה...'

בעודי עומד אחוז השתוממות, האנשים המשיכו: 'אם כבר הזדמנת לכאן אולי תעזור לנו; מתעוררת כאן מחלוקת מידי שבוע - - -

תראה, בצ'ולנט שלנו יש קטניות, תפוחי אדמה, וגם גריסים, והויכוח מתעורר כל שבת - כיצד מברכין - האם שתי ברכות (מזונות והאדמה), או אחת... אולי תוכל להעלות ארוכה למבוכתנו?'

וכאן התלבט התלמיד חכם - היאך לנהוג - האם עלי להתעלם מריקים ופוחזים שכאלו, ומה עוד שאם אלמדם אולי יהיה בכך מתן 'גושפנקא' למעשיהם (ויתכן שעוד יאמרו בעתיד למוכיחים: הרי היה כאן תלמיד חכם נכבד שהדריכנו כיצד לברך על הצ'ולנט...); או שמא, מאחר וממילא הם אוכלים, וככל הנראה גם ימשיכו לאכול, אלמדם לכל הפחות כיצד מברכין?

השיב מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראשית כל יש לציין, שהגם שעל פי עיקר הדין אפילו טעימה אסורה קודם התפילה, מכל מקום נראה שאכילת עוגות וכדומה קודם התפילה, חמורה יותר מאכילת תבשיל (כבשאלתנו), כי על עוגות ניתן לקבוע סעודה (ולהתחייב בברכת המזון), ועל תבשיל, אפילו כשאוכל ממנו הרבה, אין קביעות סעודה, וב'סעודה' חשובה לפני התפילה יש יותר 'אותי השלכת אחרי גַוֶּךָ'!

אך מאידך, קיימת גסות יתירה באכילת צ'ולנט לפני התפילה, שהרי מנהג כל ישראל מאז ומעולם לקבוע את עיקר הסעודה בתבשיל זה לאחר התפילה, (ויעויין בספר יוסף אומץ בסי' תרמ"א, שכתב שמאחר שכבוד יום עדיף מכבוד לילה, ועיקר סעודת שבת היא ביום, על כן נהגו להשאיר את הטשאלנט, שהוא מאכל חביב, דוקא לסעודת היום), כך שזו חוצפה ועזות לשנות מן המנהג המקובל, ולהקדים את האכילה העיקרית לפני התפילה.

ובנוגע לעצם השאלה - הנה אנשים ריקים אלו, אינם רשעים העוברים ביד-רמה ובשאט-נפש על דברי התורה, אלא הם בגדר 'אומר מותר', ומחמת הוראת היתר ובורות אוכלים לפני התפילה, והואיל וככל הנראה לא תועיל כאן שום תוכחה, נראה שיש ללמדם לברך.

וכעין זה מצינו כבר בשו"ת באר עשק (סי' ק"ט), שנשאל אלו השותים 'סתם יינם', האם יכולים לברך? (סתם יינם היינו יין של גויים שאין אנו יודעים אם נתנסך לעבודה זרה או לא, וכן יין של ישראל שנגע בו גוי. והחמירו בו חכמים ואסרוהו בשתייה ובהנאה, משום חומרת עבודה זרה).

והשיב: השותה זאת צריך לברך, והטעם הוא, שתקנת הברכות היא תקנת נביאים, ואיסור שתיית יינם היא מגזירת י"ח דבר שתיקנו בית שמאי ובית הלל, ואם כן הרי קדמה תקנת הברכות לתקנת סתם יינם, ומי יכול להפקיע מהשותים את הברכות. (והביאוֹ הבאר היטב באו"ח סי' רע"ב-ב', וציין שבהלכות קטנות, חולק וכותב שאין זה מברך אלא מנאץ! וכן השיגו על דברי הבאר עשק עוד פוסקים נוספים, יעויין בכף החיים סי' קצ"ו-ה').

ועל כל פנים שמענו, שאף על פי שמדובר באחד שעובר עבירה ושותה יין נסך, טורח הבאר עשק ללמדו אם מברכים.

ולכן, גם בשאלתנו נאמר, שנראה שיש ללמד את האנשים הטועים כיצד לברך[1].

אולם, כשהצעתי דברי לפני גיסי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, חיווה דעתו שיש במעשיהם של המתפללים זלזול גדול בתפילה, ואין להשיב להם מפני חילול ה'. ומדברי הבאר עשק אין ראיה לנידוננו, כי הוא אינו דן עם החוטאים פנים אל פנים, אלא כותב בספר את הדין, כך שאין בזה חשש חילול ה', אך בנידוננו מדובר על חכם שנושא ונותן עם המזלזלים בהלכה, ויש כאן חילול ה', ולכן יש להימנע מלהשיב להם!

לסיכום: לדברי גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אין להשיב לאנשים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.