בצל ההסלמה בדרום: כך תחזקו את הילדים שלכם

משפט השאלה: "מה אספר לילד?", נהפך בעת מלחמה למשפט משמעותי ביותר.

מה באמת נספר לילד על המצב הזה? מה לומר ומה לא לומר? מה להסתיר ומה לחזק? עד כמה לספר ולדבר ועד כמה לשתוק?

כדי להגיע למסקנה ולתשובה לשאלה: "מה אספר לילד?", עלינו להבין קודם כל מי הילד שעליו אנו מדברים.

בן כמה הוא? איזה טיפוס הוא? עד כמה הוא פתוח? עד כמה הוא כרוי לשמוע? עד כמה אנו דומיננטיים בעבורו והוא נשען עלינו?

באופן כללי, ילדים נאחזים בהוריהם, בפרט במקרים שבהם הם מרגישים חסרי אונים. זו הסיבה שאנו, ההורים, חייבים גם בעת קושי לזכור שהילד שלנו אתנו. שהוא חשוב לנו. שהוא נתמך בנו, ולכן אסור לנו בשום פנים ליפול ברוחנו.

"תודה", אומרים לי הורים. "איך אני יכול בזמנים שבהם לי עצמי קשה כל כך, לגונן על אחרים? לצאת מתוך הקושי שלי ולשים לב לקושי של האחר? איך?".

אכן, זה הקושי הגדול. אבל אלו שניסו לצאת מתוך יגונם ולתת לאחרים, הרגישו שהם מרפאים גם את עצמם.

הורה, שבמקום להתחפר בהרגשותיו, חושב על ילדו - מבלי משים שוכח את המצב וזוכר רק את הילד באותו רגע. "אני אחראי עליו, אני חייב להושיעו".

כשההורה מצליח לעשות זאת, הוא חש עם רגשות הפחד, החשש והקושי – עונג גדול של הצלחה.

כשהורה מצליח גם לספר לילד ולהסביר לו על המצב, כך שהילד לא ידאג יותר, אלא יתעודד, הוא מתעודד עוד יותר בעצמו.

אני ממליצה להורים לחשוב מה לספר לילד, לתכנן את זה. להחליט מה לומר, ולספר לילד לפי המתאים לגילו, לאופיו וליכולתו לקלוט. ילד שיודע שאביו חזק ויכול לגונן עליו, מתעודד ומרגיש נינוח יותר.

כפי שאני ממליצה להורה לתת לילד כדי לחזק את הילד וגם כדי לשכוח את צרותיו, כך אני גם ממליצה לחנך ילד לתת לאחרים כדי לצאת מתוך יגונו.

איך תעשו זאת כשאתם מדוכאים כל כך???

הרגילו את הילד להירתם במשהו לחיי המשפחה. כך, כשתהיה עליו אחריות, הוא יסתגל לחשוב על אחרים ולא רק על עצמו, וכך ישים לב פחות לבעיותיו ולצרותיו.

מה אפשר לתת לילד לעשות?

הרגילו את הילדים להיות אחראים על משהו מסוים מתוך כל מה שצריך לעשות בתקופה הזו. אם למשל צריך לבדוק, כשיוצאים מהבית, שלא נשאר שום סיר על הגז, מנו את אחד הילדים שיכבה את הגז באופן קבוע, כשנשמעת אזעקה, לפני שרץ למקלט (כמובן בתנאי שבדקתם שהוא יעמוד בזמנים ולא יסתכן).

אם למשל צריך לקחת לממ"ד את הקטנים, הרגילו את הילד שהוא אחראי על אח אחד קבוע מתוך אחיו. כך תוכלו לראות את בן ה-10 רץ, כשהוא מושך אחריו את בן ה-4.

כן, הוא חושש, אבל הוא לא זוכר את החשש, כי הוא חושב עכשיו על איך הוא מבצע את המטלה.

אם אתם מקפידים על נעילת הדלת כשכולם רצים למטה, מנו ילד שיהיה אחראי על הנעילה.

צריך להבין שאדם שעסוק בנתינה - מרגיש חזק, איתן ובעל שליטה.

כך, כשאתם, ההורים, מרגישים שולטים במצב, תצליחו בעזרת ה' לעמוד בזמנים הקשים שלפניכם ולהישאר רגועים יחסית עד כמה שאפשר, עבורכם ועבור ילדיכם.

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך