איך נגן על עם ישראל ונמנע את הרקטות הבאות? זו התשובה

הרב יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק וחבר מועצת גדולי התורה, העניק לפני מספר שנים שיחה ל'יתד נאמן'. השיחה שנערכה בימי האינתיפאדה, בה חששו אנשים לצאת לרחובות, מתאימה גם לימינו אנו, כאשר מטחי הטילים של אויבינו הרעידו את עוטף עזה והדרום, וגבו דמים יקרים מנשוא.

"אנשים מפחדים לצאת לרחובות, מרגישים פחד. איך מרגיעים את הציבור?", נשאל הרב זילברשטיין, והשיב את התשובה הבאה: "אנחנו אומרים בפיוט 'ויאתיו כל לעבדך' בימים הנוראים: 'ויזנחו את עצביהם ויחפרו עם פסליהם'. ראיתם פעם נכרי שעוזב את העבודה זרה שלו?!", שאל הרב זילברשטיין ופתח בסיפור, שהתרחש בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר ישיבת מיר גלתה לשנחאי. "הרובע שבו שכנה הישיבה בשנחאי היה נתון להפצצות רבות בגלל שהיה קרוב לנמל ובגלל שהיה בו מרכז מסחרי גדול. הועלתה הצעה לעבור לעיר אחרת, אבל מנהיגי הישיבה, רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ורבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל אמרו, שהדרכים בחזקת סכנה ולא נמלטים מסכנה על ידי שבאים לתוך סכנה.

"היו רבים מהתלמידים שלא הסכימו וערכו גורל הגר"א, ויצא להם הפסוק: 'וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי'. הכרעה יותר ברורה מזו, אין", ממשיך הרב זילברשטיין לספר.

"למחרת היו הפצצות גדולות מאוד, ובחורי הישיבה נדהמו לראות עשרות גויים, עובדי אלילים סינים שנדחקו לכניסה לבית הכנסת והצטופפו בפתח. כאשר רעש ההפצצות הסתיים, כל קבוצת הפועלים עזבה.

"הרב שלמה בורשטיין, תלמיד הישיבה, ניגש אליהם ושאלם: 'למה נכנסתם לכאן?', והם השיבו: 'בגלל ההפצצות. כל יום אנחנו נכנסים לכאן'. כאשר ראו את פליאתו, הסביר לו אחד מהם: 'כולם מנסים להגיע לכאן בשעת ההפצצות. כולם יודעים שמקום זה מוגן!'

"ר' שלמה הסתכל על הבנין והתפלא. הבנין ונראה כשאר הבניינים באזור, ללא הגנה מיוחדת. הפועל שראה בפליאתו המשיך להסביר לו: 'הבנין לא מוגן, אבל זה הבנין היחיד כאן שמעולם לא נפגע בהפצצות. כל תושבי הרובע יודעים שזה מקום מוגן!'

"יש להם עבודה זרה שהם לא עוזבים אותה", סיים הרב זילברשטיין את הסיפור המופלא, והוסיף: "אבל בשעת ההפצצה 'ויזנחו את עצביהם', כולם יודעים שמקום בו לומדים תורה - זה מקום מוגן".

צריך לדעת: כל מריבה היא צרה

"תחשבו לרגע", הוסיף הרב זילברשטיין, "העולם הערבי שמסביב לארץ ישראל כולו עוין אותנו. מדובר במיליוני בני אדם. אם הם נכנסים לארץ הקודש, חלילה וחס 'לא ייזכר שם ישראל עוד'. ואנחנו חיים וקיימים בנסי ניסים. נכון, זה עקבתא דמשיחא ויש צרות, אבל אנחנו נמצאים כאן וכולם יודעים שהמקום הזה מוגן! על אף כל הצרות, גם הגויים יודעים ורואים שהמקום מוגן".

"המצב הביטחוני מתוח. מה עלינו לעשות?", נשאל הרב זילברשטיין, והשיב: "הנביא ישעיהו זועק 'חדלו הרע', ומפרש הרד"ק: 'חדלו לכם מלהרע איש לאחיו'. כל כך כואב הלב לפעמים, לראות איך שאנשים רבים אחד עם השני. כואב לראות את צרות העין הגדולה שיש בין שכנים, בני זוג מרבים להתקוטט ולפגוע, מכרים רבים ביניהם כל מיני מריבות על שטויות, דיבורי לשון הרע ורכילות איש על רעהו.

"צריך לדעת, שכל מריבה היא צרה", ממשיך הרב זילברשטיין. "אם היינו מסתכלים על כל מריבה בין איש לרעהו, ויודעים שזה עלול לגרום לעוד יהודי להיפגע מרסיסים רח"ל, לעוד נפילות כואבות, והיינו רואים אדם שרב עם חברו, או שלא מפרגן לו, או שמדבר עליו לשון הרע, היינו צריכים לרוץ אליו ולזעוק: 'תפסיק, רחמנות, אין לנו כוח לעוד אסונות, הדיבורים שלך מביאים רקטות, צורת ההתנהגות שלך מביאה צרות על עם ישראל, זה מביא חוליים קשים', ואז בעזרת השם ננצל.

הרב זילברשטיין מציין כי דברים אלו הם בבחינת "סור מרע", ויש גם "עשה טוב". "דבר ראשון שעלינו לעשות הוא ללמוד, לחשוב על קושיה, לשנן פרק משניות, ותורה מגנא ומצלא. וכך אמרו חז"ל במסכת מכות: 'אמר רבי יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטים, שנאמר 'את בצר במדבר', וכתיב בתריה 'וזאת התורה'. מאי קולטים? ממלאך המוות'. בפרט כשלומדים בקול רם, ובפרט כשנוסעים באוטובוס לומר איזה דבר תורה בקול רם, שזה ההגנה הטובה ביותר, ואין לך שמירה גדולה מזו, של לימוד תורה בקול רם.

"במסכת עירובין נאמר ש'כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה, שוב אינו נחרב'. מפרש ה'בן איש חי': 'נשמעים' - הכוונה שהוא לומד בקול והאשה שומעת, אפילו שהיא לא מבינה. גם באוטובוסו בכל מקום, השמירה הכי טובה היא לימוד תורה, ובפרט בחברותא ובקול", מסיים הרב זילברשטיין את דבריו.

באדיבות אתר 'דרשו'.