סיון רהב מאיר ב-5 הערות על ה"סערה" סביב לינור אברג’ל

בואו נעשה סדר:

1. פגשתי את לינור אברג'ל השבוע בהר הרצל, מאחורי הקלעים. היא יכולה ללמד הרבה נשים (וגברים) על עוצמה ועל צמיחה מתוך משבר. אולי זה מה שמרגיז אנשים מסוימים, שיש לה מה לומר. הכי קל ונוח לקטלג אותה כפרימיטיבית שחזרה בתשובה, אחת שאין לה מה באמת לתרום לשיח הציבורי, אז שתיעלם לה. אבל מה לעשות שהיא אישיות. מה לעשות שהיא לא רוצה לשתוק ולהיעלם לשום מקום.

2. רגע, גם אם היא לא הייתה נושאת בשום תואר ולא ראויה לשום הוקרה, לאף אישה לא מגיעות הערות משום סוג, אף פעם. בטח לא משופט. ואם כבר: לינור עבדה בעבר בתעשייה שיש בה הרבה מאוד החפצה, ניצול, שעבוד לגוף ולחיצוניות. דווקא אז לא זכור לי ששמעתי שום ביקורת. אז היא נחשבה ל"גאווה ישראלית".

3. למי שדורש להתעלם מפוסט מטומטם של שופט שכתב נגדה ולא להפוך אותו לכותרת ראשית: מעולה, אז מתעלמים ככה גם מציטוט לא מוצלח של איזה רב במכינת עלי לפני 15 שנה?

4. וכיוון שלא מתעלמים, אז לדעתי הפוסט של השופט בדימוס הוא רק קצה הקרחון. אופיר טובול כתב על כך את הדברים הבאים: "במצב אידיאלי, גדוד של מתמחים משפטיים ועורכי דין היו עוברים עכשיו על כל הפסיקות של עודד אל-יגון שהיה נשיא בית משפט השלום בבאר שבע. דמיינו כמה חפים מפשע הוא אולי הכניס לכלא רק בגלל המראה שלהם. כמה נשים עוטות כיסוי ראש הוא ביטל וניפנף בדיונים שניהל. רק תחשבו איזה יחס נתן אדם כזה שקורא לחרדים 'כינים וטפילים', שמסתכל ככה על אישה – למזכירות, לעורכות דין ולצדדים שבאו בפניו. נשיא בית משפט שלום!".

5. ועכשיו צפירת הרגעה: אישית לא נתקלתי בשום פוסטים נוספים נגדה. ראיתי בדיחות מוצלחות יותר ופחות, וזה סבבה. נדמה לי שרובנו לא ראינו פוסטים נגדה, אלא רק פוסטים נגד הפוסטים נגדה. אין פה "סערה". קצת פרופורציות. מדינה שביום ראשון ושני חטפה 700 טילים, עסקה בימים חמישי ושישי באותה היסטריה בכיסוי ראש מנומר. לדעתי יש פה דווקא גל אהבה חוצה גבולות ומגזרים (טוב, וגם הזדמנות לסחוט קצת לייקים). יש פה אפילו התחלה של עיסוק אמיתי בשאלה מהי צניעות ומהו כיסוי ראש. ויש פה גם הערכה לניסיון לגוון יותר את המסך ואת הפיד שלנו. לתפארת מדינת ישראל.

"לא הסתדר לי הקונפסט של 'לאכול-לישון-למות", לחצו כאן וקראו איך לינור אברג'יל עשתה תשובה.