"שופט יקר, תודה לך"; מכתב לשופט אל-יגון בעקבות סערת השביס

שלום לך השופט הנכבד בדימוס עודד אל-יגון,

אינני מכירה אותך ובכל זאת מכנה אותך 'נכבד'. פעם, בהיותי צעירה, חינכו אותי ששופטים הם עם נכבד, לימדו אותי להתבטא 'כבוד השופט'. הסבירו לי שיש לכבד כל אדם, באשר הוא, ללא קשר לדעותיו, למראהו החיצוני ולתרבוש שהוא חובש (או לא) על ראשו. אז שלום לך שופט נכבד.

כמו רבים מעם ישראל, גם לי הזדמן לקרוא את ההתבטאות שפרסמת בחשבון הפייסבוק שלך, בעקבות כיסוי הראש שעיטר את ראשה של לינור אברג'יל, מנחת טקס המשואות ביום העצמאות. כינית אותו 'תרבוש רב קומות'. טענת שבשל ה'תרבוש' הזה, צפית בטקס רק דקות מועטות ולאחר מכן נמלטת על נפשך.

מאוחר יותר, כשביקשו את תגובתך על האמירה, הגבת: "הפוסט שפרסמתי מאוד-מאוד ברור. אני מאפשר לכל אחד להבין אותו כרצונו. אז מי שהבין כך, ומי שהבין אחרת – הבין אחרת. אני את שלי עשיתי".

כבוד השופט, אני משערת שהעובדה שאחרי שלוש עשרה שנה של פנסיה, החלטת לבוא ולשפוט את לינור אברג'יל, אינה מקרית. בוודאי יש כאן איזה משמעות נסתרת שלא הובנה כראוי. בוודאי ניסית ללמד אותנו משהו. אז הנה, אני מממשת את הזמנתך ומנסה להבין את דבריך, להפיק מהם לקחים, ולנסות לחשוב מהו המסר שבחרת להעביר לעם ישראל:

1. לטקס הדלקת המשואות בהר הרצל יש לבחור רק מנחים שמתלבשים כמו גיבורי התרבות העדכניים – זהו המסר הראשון שכפי הנראה יוצא מדבריך. כנראה שאתה רוצה להסב את תשומת ליבנו אל הקושי שעלול להתעורר בעקבות צפייה באנשים שלא נראים ומתלבשים כמונו בדיוק. אולי זו באמת בעיה. אבל לא נורא, אם נחפש בקרב הזמרים וגיבורי התרבות שמופיעים על הבמות ביום העצמאות, נמצא בוודאי כמה תסרוקות 'סולידיות' יותר.
2. לטקס הדלקת המשואות יש לבחור רק מנחים שאינם קשורים כלל, אבל בשום דרך שהיא, ליהדות, ואין להם שום דבר שמזכיר סממן דתי – נראה שבדיוק לזה ייקרא 'דמוקרטיה במיטבה', ביטוי שכבודו בוודאי אמון עליו. בכלל, אין ספק, שכאשר חוגגים שבעים ואחת שנים למדינת היהודים, הדבר הנכון ביותר הוא להשאיר את כל הכיפות וכיסויי הראש אי שם בקהל. רק שאלה קטנה – מה בנוגע לרעלות?
3. זהירות! יש להיזהר מכפייה דתית שמסתתרת מאחורי שביסים רבי קומות – יסלח לי כבודו, אבל אחרי שניזהר מהכפייה הדתית המסוכנת ומההדתה שמאיימת עלינו, מה בנוגע לאמירה הפוכה, של כפייה חילונית באמצעות השארת מקום בקדמת הבמה רק לנשים חילוניות, נאורות ופתוחות? ואגב, מה עם נשיאת תפקידים בכירים אחרים במדינת ישראל? האם גם בהם יש סכנה גדולה מבעלות השביסים שעלולות להדביק את כל סביבתן?
4. כשאנו צופים באדם, הדבר הראשון שיש לבדוק הוא המראה החיצוני שלו, רק כך נדע אם ניתן ללמוד ממנו או בכלל לצפות בו – האמת היא, כבוד השופט, שזה מבהיל. אני מודה שכולנו לעתים נגועים בכך, אבל ממך כשופט המציית לחוק הייתי מצפה לשמוע נוסח של 'כקטון כגדול תשמעו'. תסביר לי איך, אבל איך, ניתן לשפוט בן אדם לפי המראה החיצוני שלו, ולא משנה איך הוא נראה? ודווקא כשמדובר באישה כמו לינור אברג'יל, שנושאת סיפור מפעים של התגברות על מכשולים ודביקות במטרה? איך ייתכן שהדבר היחיד שרואים אצלה זהו השביס? איך?
5. ברגע שהאדם אינו נראה כמונו – חובה גמורה לצקצק, ללעוג ולזלזל – נכון, השביס של מנחת טקס המשואות היה ממש לא לטעמך. אתה באמת חושב שלא מתאים ללבוש בטקס המשואות תרבוש רב קומות. נבקש את סליחתך מעומק הלב, ודאי שאיש לא התכוון לפגוע בך אישית. אבל שופט יקר, אם במהלך שנותיך הרבות לא לימדו אותך טאקט מהו, אולי זהו הזמן להכיר את המושג החשוב הזה? אל דאגה, לעולם לא מאוחר.
6. והלימוד האחרון – כשרוצים להילחם במשהו כדאי לדבר עליו – אין ספק שבעקבות כך שהודעת ש"לא צפית בטקס המשואות", היו כל כך הרבה שנכנסו כדי לראות במה מדובר, שזה בוודאי העצים את המסרים החשובים שיוצאים מדבריך בנוגע למנחת הטקס. שלא לדבר על הנשים שהחלו לחבוש כיסוי ראש, ולו באופן זמני, הודות לכך. כמו חברת הכנסת שרון השכל או שרת המשפטים היוצאת אילת שקד, שבחרו לפרסם תמונות בהן הן נראות עטויות בשביס. זה בוודאי מה שרצית להשיג, ואם כך, אז אולי אתה צודק. באמת הכל היה שווה. אז תודה לך, שופט יקר.                                                     "לא הסתדר לי הקונפסט של 'לאכול-לישון-למות", לחצו כאן וקראו איך לינור אברג'יל עשתה תשובה.