עבודת "ימי הספירה" - השחרור מהשעבוד של טומאת מצרים

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת... עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז)

תכלית יציאת מצרים היתה קבלת התורה, כמו שאמר הקב"ה למשה: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג', י"ב). חז"ל מדייקים מהאות נו"ן היתירה במילה "תעבדון" (שהרי יכול היה לכתוב "תעבדו"), שכשנתבשרו ישראל על היציאה ממצרים, נתבשרו גם שעתידים הם לקבל את התורה ביום החמישים ליציאתם.

כדי לקבל את החכמה האלוקית - התורה הקדושה, שיש בה את כל החכמות שבעולם, וכמו שאמר בן בג בג (אבות ה', כ"ב): "הפוך בה והפוך בה דכולה בה" - נצרכה מהם עבודת הכנה מוקדמת.

עם ישראל במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה, עטופים במ"ט קליפות, והיו זקוקים למ"ט ימים כדי לקלפן. אי אפשר לנקות לכלוך שהצטבר במשך זמן רב, בבת אחת. לשם כך ניתנו לבני ישראל חמישים ימים כדי להשתחרר מעבדות מצרים, על כל המשתמע מכך, ולצאת לחירות רוחנית, ולהגיע טהורים לקבלת התורה. אין לך בן חורין גדול יותר מאשר עבד ה', העוסק בתורה (אבות פ"ו מ"ב). העוסק בתורה הוא מלך המושל על תאוותיו, ואינו עבד נרצע המשועבד להן.

באותם ימים שבין יציאת מצרים לקבלת התורה, בני ישראל הביעו את השתוקקותם העזה להשתחרר מהשעבוד לטומאת מצרים ותועבותיה, ולהפוך להיות בני חורין אמתיים בקבלת התורה. 

גם לאחר קבלת התורה יש ציווי להמשיך ולספור את הימים כדי להזכיר לבנים את מעלת אבותם, שזיככו את עצמם לקראת קבלת התורה וציפו בהשתוקקות לקבלתה.

תיקון המידות - הכנה לקבלת התורה

המציאות היא ש"אדם קרוב אצל עצמו" (יבמות כה ע"ב) – הוא קרוב יותר אל הגוף, יותר מאשר אל הנשמה. זאת משום שאת הגוף הוא רואה, ואת הנשמה - לא.

משום כך, כאשר הגוף מתאווה למילוי תאווה כלשהי, ויצר הרע בוער כאש בנעורת -  קשה מאד להתגבר עליה, וכך הופך האדם להיות עבד ליצרו הרע.

הדרך היחידה לשבור את התאווה ובכך להפוך ולהיות מלך עליה, היא באמצעות התורה הקדושה. משום כך אומרים חז"ל (ויקרא רבה י"ח, ג') על הכתוב (שמות ל"ב, ט"ז): "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" – אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת". התורה הקדושה מעניקה חירות ממלאך המוות, הוא יצר הרע הוא מלאך המוות (בבא בתרא טז ע"א). המבטל רצונו - הוא מלך, משום שבכך הוא מוכיח שהוא מולך על עצמו ואינו עבד לתאוותיו. התורה הקדושה מלמדת אותנו אלו רצונות יש לבטל, וכיצד מבטלים אותם.

מהות עבודת ההכנה לקבלת התורה היא עבודת תיקון המידות. עקירת מדות מגונות מחד גיסא, והשרשת מידות טובות מאידך גיסא - היא הכנת הכלים שבלעדיהם אי אפשר לקבל תורה.

להראות את החפץ אל היום הנכסף

כדי להגביר את הציפייה ליום הנכסף, יום קבלת התורה,  וכדי שהציפייה תהיה מתוך רגשות של  שמחה וערגה ולא מתוך ייאוש - תקנו לנו חז"ל שנאמר "היום יום אחד לעומר", ולא "עלינו לספור עוד ארבעים ותשעה ימים" (ראה חינוך מצוה ש"ו באריכות).  

הדרך לזכות להשתוקקות לקבלת התורה, המתחדשת מדי שנה בשנה באותם ימים, היא על ידי לימוד התורה. הלימוד, בעמל וביגיעה, הוא המעניק את התשוקה לתורה ביתר שאת וביתר עֹז.

(מתוך משכני אחריך ויקרא ח"ב).