חלל צה"ל, מסרת את נפשך למעני. אבל בעולם הזה, לא היינו מחליפים מילה

אתה מן הסתם לא מכיר אותי, ירון, ולוּ מחמת העובדה שעלית למרומים ואתה יושב לך אי שם בגן עדן. אז אציג את עצמי: שמחה פשיטיק, אברך חרדי, שחור, פינגווין, דוס. במקום שבו אתה נמצא כנראה מתחרטים אלו שהשתמשו בכינויים הללו, במיוחד כשהם מכירים כעת בערך לימוד התורה ובכוחה הרוחני המגן. אבל אתה, ירון, לא נמצא בחברתם. אותך שיבצו קרוב-קרוב לכיסא הכבוד, מקום שאליו באות נשמות טהורות שסיבת הסתלקותן נעוצה אך ורק בדבר אחד – שהן יהודיות.
יקירי – ובשקט בשקט אוסיף גם: אהובי – אני חייב לך את חיי.
נכון, היית חייל בצבא ההגנה של מדינת ישראל, אולי מעולם לא השתמשת במונח "ארץ" כלפי האדמה שעליה הגנת. נכון שבשבילנו, בשביל מאות אלפי חרדים, הצבא הזה שאליו הלכת הוא מקום לא מתאים; יותר מדויק: לא מותאם. נכון שגם על המילים שאני כותב כעת יהיו כאלו שיתיזו ביקורת, שיכעסו, יהיו שאף ילעגו.
אומר לך את האמת: לא אכפת לי. וגם אם כן, הריני מקבל על עצמי את הדין באהבה, ובלבד שאוכל לשגר לך את המילים הללו. אז עשה טובה, ירון, ותציץ ממקומך שבשמים על הטקסט. אם אתה עסוק בליהנות מזיו השכינה, אז רק תרפרף. תבטיח לי.
אני מעדכן אותך שיש פה בעולם שהשארת מאחוריך מושג שנקרא צפירת דומיה, ויש את העומדים בה, ויש את אלו שאינם, ויש את המצלמים את אלו שאינם, ויש את אלו המצלמים את אלו שמצלמים. מלחמה של ממש מתחוללת.
תהיינה הטענות אשר תהיינה, הכל אולי טוב ואולי יפה, אבל הכרת הטוב ביהדות – היא ערך נעלה, ערך שמי שכופר בו, סופו לכפור בבורא העולם. ואת זה לא אני אמרתי, אלא חכמינו זיכרונם לברכה. לא מאמין שיש מישהו שיעז לחלוק על דבריהם.
ולכן באתי אליך היום, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שנקבע בתאריך הזה, כדי לומר לך את המילים הבאות: ירון, אני מודה לך. כולי מלא תודה נרגשת וחסרת מילים, כי לא אוכל לתאר את עומק הכרת הטוב שיש לי כלפיך, יקירי. אילו חזרת לחיים רק לדקה, הייתי רץ ללחוץ את ידך בחום.
לו היינו נפגשים בעודך בעולם הזה, אתה במדים ירוקים ואני בשחורים, ככל הנראה לא היינו מחליפים מילה, בקושי מבט. ואם ניזונת לרעה מהתקשורת החילונית, ייתכן שהיית מפטיר כמה מילים מזלזלות, לועגות, על הדוסי המצחיק הזה שעכשיו עבר לידך, וממהר לצייץ איזו אמרת שפר על האיש המוזר הלובש מעיל שחור בחמסין של הקיץ.
אתה יודע מה, ירון? גם אם עשית משהו מעין זה בחייך, אני סולח לך. לא רוצה שבגללי תהיה לך איזושהי הפרעה קטנה להתענג שם בגן עדן. עכשיו אתה צח, מולבן, כמו מלאך טוב שמעולם לא חטא.
אתה מלאך, ירון. ממש מלאך. אתה מלאך כי מלאכים טובים נועדו להציל, לשמור, להיות לעזר. וזה בדיוק מה שעשית. שמרת עלי, על משפחתי, על ילדי. ועשית זאת במחיר חייך. אולי נהרגת עוד בזמן שהגנת על הורי. כך או אחרת, לקחת על עצמך את תפקיד המלאך, ועם התפקיד הזה סיימת את חייך. נפלת בקרב, כשמסרת את נפשך למעני.
יש הגדרה אחרת לכל זה מלבד מלאך?
אין.

(הכותב הוא סופר חרדי, זוכה פרס שרת התרבות ליצירה ספרותית תשע"ז)